בתיה אביר

בתיה אביר

בת זיסקינד ונורה כרמל

נשואה למשה

אם לטלי (1971), אבי (1980), ענבל (1985)

בתיה נולדה ב -14.6.1947, להוריה זיסקינד ונורה כרמל, ממייסדי הקיבוץ, אחות לעמוס הבכור [1937] ולרותי, הצעירה ממנה [1954]. אביה - זיסקינד, היה בוגר קן השומר הצעיר בעירו – סארני, שבפולין, והצטרף לקיבוץ "אמריקה-בניר" בחדרה ב- 1934. זיסקינד היה חקלאי, איש ספר ותרבות. נורה לבית לוי, ילידת העיר סופיה - בולגריה, הייתה חברת קן השומר הצעיר בסופיה, עלתה לארץ ב-1934 והצטרפה לקיבוץ "תל חי בולגריה" בחדרה, שיועד להקים את קיבוץ מסילות, שם הכירה את זיסקינד ועברה לקיבוצו. נורה הייתה אשת חינוך ובהמשך עבדה כתופרת בקיבוץ. זיסקינד ונורה הקימו בית חם ואוהב מלא במוזיקה ובספרות.

בתיה אביר

בת זיסקינד ונורה כרמל

נשואה למשה

אם לטלי (1971), אבי (1980), ענבל (1985)

בתיה נולדה ב -14.6.1947, להוריה זיסקינד ונורה כרמל, ממייסדי הקיבוץ, אחות לעמוס הבכור [1937] ולרותי, הצעירה ממנה [1954]. אביה - זיסקינד, היה בוגר קן השומר הצעיר בעירו – סארני, שבפולין, והצטרף לקיבוץ "אמריקה-בניר" בחדרה ב- 1934. זיסקינד היה חקלאי, איש ספר ותרבות. נורה לבית לוי, ילידת העיר סופיה - בולגריה, הייתה חברת קן השומר הצעיר בסופיה, עלתה לארץ ב-1934 והצטרפה לקיבוץ "תל חי בולגריה" בחדרה, שיועד להקים את קיבוץ מסילות, שם הכירה את זיסקינד ועברה לקיבוצו. נורה הייתה אשת חינוך ובהמשך עבדה כתופרת בקיבוץ. זיסקינד ונורה הקימו בית חם ואוהב מלא במוזיקה ובספרות.

בחברת הילדים השתלבה בתיה כילדה חברותית ומובילה בקבוצת "גפן", ועד ימיה האחרונים שמרה על קשר הדוק עם בני ובנות קבוצתה. בראיון עימה בשנת 2005 היא מזכירה את תקופת הלינה המשותפת כתקופה חיובית, שתרמה רבות להתפתחותה כילדה ונערה מקובלת, פעילה ומעורבת בחיי החברה. במוסד החינוכי "הרי אפרים" הייתה שייכת לקבוצות "צאלים – הדס". הייתה מעורבת ופעילה בחיים התרבותיים והתנועתיים של חברת הנעורים - ניגנה על פסנתר, הצטיינה בספורט והדריכה בתנועת השומר הצעיר. שיחות סמלי הבוגרים, בכיתה י"א, נחרטו בזיכרונה כאירוע קשה ומורכב. זכור לה במיוחד מופע סיום י"ב, שהיה הפקה מוזיקלית מרשימה ומקורית של בני קבוצתה.

עם סיום המוסד [1966] התגייסה לצבא ואחרי טירונות בבה"ד 12 התנדבה לשרת כמורה חיילת בתחום לימוד עברית בקרב אוכלוסיות עולים. במלחמת ששת הימים איבדה בתיה את בן קבוצתה - יעל ירון, אירוע שזכור לה כקשה ומכאיב ביותר.

במהלך שירותה הצבאי במעלות, שם הוצבה כמורה חיילת, הכירה את בעלה הראשון - בני אפללו, עמו התחתנה בשנת 1969. בתיה ובני עברו לגור במעלות, שם היא ניהלה מעון של ויצו ועבדה עם ילדים עם פיגור סביבתי. בהמשך, עברו בתיה ובני לנהלל לתקופה של שלוש שנים, שם נולדה בתם הבכורה - טלי [1971]. בתיה עסקה בלימוד מוסיקה ויצרה קשרים משמעותיים עם הנערים שהתחנכו בפנימייה בנהלל. בשנים 1973 עד 1976 יצאה המשפחה הצעירה לשליחות מטעם הסוכנות היהודית במונטריאול קנדה, שם בתיה עסקה בהדרכת מוזיקה ופעילות עם בני נוער במחנות הקיץ של השומר הצעיר. לאחר השליחות חזרה המשפחה לנהלל. בתיה המשיכה בעסקי המוסיקה והקימה מקהלה של נערי ונערות הפנימיה. בשנת 1979 עברה המשפחה לשנתיים לרמלה, שם עסקה בתיה בשיעורי ריתמיקה עם אקורדיון בגנים, במקביל ללימודי תעודה בתחום זה. ב- 1980 נולד בנם - אבי.

כשנה לאחר לידתו נפרדו בתיה ובני והיא חזרה לעין השופט עם שני ילדיה [1981]. בקיבוץ החלה ללמד מוזיקה, ובמקביל למדה הוראת מוזיקה במכללת אורנים. היא לימדה מוזיקה בגיל הרך ובחברת הילדים. דורות של ילדים למדו אצלה חלילית והיא עודדה רבים ללימודי כלים נוספים.

את משה אביר, בעלה השני, שנולד ממש באותו היום שלה, פגשה בתיה בטיול בסיני, ושם בין הדיונות והג'בלאות פרחה אהבתם. משה ובתיה נישאו ב-1983 וקבעו את ביתם בעין השופט. ענבל, פרי אהבתם, הגיעה לעולם ב-1985. למשפחה הצטרף גם אלעד, בנו של משה מנישואים קודמים.

במקביל, המשיכה בתיה בעבודה החינוכית וריכזה את חברת הילדים בקיבוץ, מכתה א' עד כתה ו'. בתיה טיפחה את מקהלת חברת הילדים ובחגי הקיבוץ, במיוחד בחנוכה ובפסח, ניצחה על המקהלה בתנועות רכות, בהתכוונות רבה, כשאהבת השירה ניכרת בה. מקומה במקהלות החברים השונות, לאורך השנים, כמשתתפת וכן כמנצחת ומובילה, היה גם הוא משמעותי. כל השנים הייתה בתיה שותפה פעילה ומרכזית בחיי התרבות בקיבוץ, ואהבתה לביתה הקיבוצי באה לביטוי בפעילותה הרבה ובהתנהלותה היומיומית. ב-1997, בגיל 49, החלה ללמוד תרפיה במוסיקה במכללת לוינסקי וסיימה לימודי תואר שני כמטפלת במוסיקה. לאחר הלימודים, עבדה בתיה בנווה רם - מעון בישוב רכסים לטיפול בילדים עם פיגור בינוני וקשה. בהמשך [שנת 2000], עברה לעבוד בתחום הטיפול במוסיקה, בכפר תקווה, בית לחיים של אנשים עם צרכים מיוחדים, בטבעון. במשך 18 שנים השקיעה את אהבתה ואת חום ליבה באנשים המיוחדים האלה. בנוסף לעבודה הטיפולית בתיה קידמה ופיתחה את המקהלה המקומית בכפר והופיעה עמה באירועים רבים, כמו גם בעין השופט. דיירי הכפר אהבו את בתיה בכל ליבם ונקשרו אליה, בעוד בתיה שפעה אליהם אור, נתינה וקבלה. במקביל, בתיה טיפלה באופן פרטני, טיפול מוזיקלי, בילדים במתחם יד לבנים של המועצה האזורית.

יחד עם שלל עיסוקיה, בתיה לא ויתרה על תרומתה ומעורבותה בחיים החברתיים של הקיבוץ ובמשך תקופה ארוכה הובילה, יחד עם צבי תבור, את ועדת חברים. בתיה ומשה התנדבו בזמנם החופשי בתחומים חברתיים רבים – הם עסקו בהכרויות בין אנשים בודדים, התנדבו במרכז קליטה בעפולה של עולים מאתיופיה. במשך למעלה מ- 15 שנים התייצבה מידי יום שישי ליד הפסנתר בקבלות שבת ב"בית הדר" להנעים את זמנם של דיירי הבית. לצד זה, הקימו בתיה ומשה פרויקט מרשים ומיוחד, וריכזו בקיבוץ במשך שנים רבות את ההתרמות לחולי סרטן ולקבוצות נזקקות נוספות. גם פה באו לידי ביטוי אהבת האדם של בתיה, ליבה הרחב והרחום והאופטימיות הטבועה בה מילדותה. בתיה לא ויתרה על עמדותיה בנושאים החשובים לה - הייתה פעילה בארגון "ארבע אימהות", שתרם ליציאת צה"ל מהבוץ הלבנוני, ובתקופה האחרונה לחייה - במחאות כנגד ההפיכה המשטרית. בשנים האחרונות הקימה תזמורת חליליות מקומית בעין השופט, ולאחר מכן גם ברמות מנשה. בזכותה חזרו חברינו לנגן על הכלי הראשון אותו למדו. ביום מותה, הגיעו חברי התזמורת לנגן לה את השירים שעיבדה ולימדה אותם. הבית נמלא בצלילים של מנגינות אוהבות, ובדמעות של פרידה.

בשנתיים האחרונות התמודדה בתיה עם מחלת הסרטן, שהלכה וחזרה מספר פעמים. בתיה, עם האופטימיות והאמונה שלה, התמודדה עם המחלה באומץ, בפתיחות ובמאמצים עילאיים להמשיך ולחייך. המציאות הלכה ונעשתה מורכבת, ולאחר הידרדרות במצבה - נפטרה בתיה בביתה, כשהיא מוקפת בבני משפחתה האוהבים.

בתיה נפטרה ב- 17.9.2024 והיא בת 77 שנים. השאירה אחריה את משה - בעלה, את ילדיה – טלי, אבי, ענבל ומשפחותיהם, את אלעד - בנו של משה ומשפחתו, את ששת נכדיה - אורי, עופר, ניצן, ירדן, אריאל וגפן, את האחים שלה - עמוס ורותי ומשפחותיהם, וחברים רבים.