אלי מעוז

אלי מעוז

בן שלום ורבקה מואס

עלה לארץ: 1948

בת זוג: אלישבע דרור

אב לאבי [1966], דודו [1968], שלי [1974]

אלי נולד בביירות ב- 1938, בן למשפחת מואס – משפחה יהודית אמידה, בעלת נכסים בחיפה, מפעל טכסטיל בביירות ונכסים בדמשק. הוריו – שלום ורבקה, היו ילידי סוריה, הולידו תשעה ילדים. אלי היה ילדם השביעי. בהיותו בן שנתיים המשפחה עברה לדמשק, שם הם התגוררו ברובע היהודי. אביו היה סוחר ומראשי הקהילה היהודית בדמשק. הבית היה בית דתי, ספוג ציונות, והעברית הייתה מדוברת בבית. אלי למד בבית הספר היהודי "כל ישראל חברים" בדמשק.

עם פרוץ מלחמת העצמאות [1948] האב נאסר בשל היותו מנכבדי הקהילה היהודית ורכוש המשפחה הוחרם. המשפחה נמלטה מדמשק לבירות, אחרי שאחד מאחיו הגדולים נרצח על רקע היותו יהודי. גם בלבנון הסכנה לא חלפה והמשפחה החליטה לשלוח את הילדים לארץ בסירת דייג, שהגיעה לחוף ראש הנקרה.

אלי מעוז

בן שלום ורבקה מואס

עלה לארץ: 1948

בת זוג: אלישבע דרור

אב לאבי [1966], דודו [1968], שלי [1974]

אלי נולד בביירות ב- 1938, בן למשפחת מואס – משפחה יהודית אמידה, בעלת נכסים בחיפה, מפעל טכסטיל בביירות ונכסים בדמשק. הוריו – שלום ורבקה, היו ילידי סוריה, הולידו תשעה ילדים. אלי היה ילדם השביעי. בהיותו בן שנתיים המשפחה עברה לדמשק, שם הם התגוררו ברובע היהודי. אביו היה סוחר ומראשי הקהילה היהודית בדמשק. הבית היה בית דתי, ספוג ציונות, והעברית הייתה מדוברת בבית. אלי למד בבית הספר היהודי "כל ישראל חברים" בדמשק.

עם פרוץ מלחמת העצמאות [1948] האב נאסר בשל היותו מנכבדי הקהילה היהודית ורכוש המשפחה הוחרם. המשפחה נמלטה מדמשק לבירות, אחרי שאחד מאחיו הגדולים נרצח על רקע היותו יהודי. גם בלבנון הסכנה לא חלפה והמשפחה החליטה לשלוח את הילדים לארץ בסירת דייג, שהגיעה לחוף ראש הנקרה.

אימו נפטרה בלבנון. אביו הגיע לארץ, לחיפה, בעקבות ילדיו, שהתפזרו בארץ, וחי עד זקנה מופלגת. הוא קבור בבית הקברות של חיפה.

אלי היה בן עשר כאשר הוא הגיע לארץ - למחנה העולים "שער עליה" בחיפה, משם נשלח לפנימיית הנוער ניצנים, ומשם לקיבוץ כפר גליקסון, בו היה חבר שנים רבות, ובו הקים משפחה עם רוני, אשתו הראשונה ואם שלושת ילדיו – אבי [1966], דודו [1968] ושלי [1974].

הוא התגייס לצבא ב-1956 ושרת כמכונאי. בכפר גליקסון הוא עבד במוסך הקיבוץ. עבד בשטחי החקלאות של כפר גליקסון. היה מפעיל קטפת הכותנה היחידה והראשונה, שקטפה בכל רחבי הארץ. ניהל את מפעל המתכת של הקיבוץ, שעסק במוצרים לרפתות וללולים. היה נהג משאית בכפר גליקסון ובמפעל התערובת אמבר, שחילק תערובת בכל רחבי הארץ.

לעין השופט הוא הגיע בעקבות הקשר שנוצר עם אלישבע, בשנת 1991. הוא מצא את מקומו ותרם מיכולותיו הטכניות והאירגוניות בכל מקום שנדרש – אחראי על התברואה, על מכוני הקיטור, אספקת הגז לבתי החברים, ציוד התרבות ומפעל אלתם. עם פרישתו לגימלאות הוא התנדב בחצר עין שמר, חידש ושיפץ כלים חקלאיים בסדנא של רן חדוותי.

אלי היה איש חם, מסור למשפחתו, לילדיו וחבריו. הוא חי עם אלישבע בזוגיות אוהבת ומאושרת, ויחד הם יצרו בית חם למשפחתם המשותפת.

אחיו של אלי נפטרו לאורך שנות חייהם בארץ. אחותו לילי נפטרה ב-2022.

בשנים האחרונות בריאותו התרופפה ואלישבע דאגה לו במסירות ואהבה רבה, יחד עם המטפלת – מנצ'ו.

אלי נפטר במאי 2026 והוא בן 88. השאיר אחריו את שלושת ילדיו – אבי, דודו ושלי ומשפחותיהם. שבעת נכדיו – גבי, עופרי, אורן, סתיו, נטע, זוהר ורועי. את אלישבע - בת זוגו. את סטלה - אחותו הצעירה ומשפחתה. בני דודים רבים ומשפחותיהם.