עידו קלסקי

עידו, בן רביעי להוריו – נעמי ואברהם, נולד בעין השופט בינואר 1971. הוריו עברו את איימי מלחמת העולם השנייה, בה איבדו את רוב משפחתם. הם עלו לארץ לאחר השואה והגיעו לעין השופט. כאן הם קשרו את חייהם יחד, הקימו משפחה והביאו לעולם ארבעה בנים – אייל, עמוס, צחי ועידו, הצעיר. ההורים הקדישו את זמנם לילדיהם ובמיוחד לעידו.

עידו גדל בקבוצת "נרקיס". בשנות בית הספר הוא למד בבית הספר בגבעת חיים.

לצבא הוא התגייס ב-1989 וסיים טירונות בהצטיינות. הוא שירת בחיל החינוך וצויין כחייל מצטיין ביום העצמאות של שנת 1992. בסיום הצבא הוא הצטרף לקיבוץ והתקבל לחברות [1998].

עידו היה אדם מסור בכל אשר עסק. שנים רבות הוא עבד בענף המזון ועשה את עבודתו בנאמנות ובמחוייבות רבה. צוות הענף היו בין חבריו, בנוסף לחבריו הרבים בקיבוץ. חבריו ציינו את סקרנותו וחקרנותו בנושאי טבע - הכרות עם ציפורים, זוחלים, פטריות ועוד. גם תחום המוזיקה עניין אותו. הוא האזין ליצירות קלסיות ושר במקהלה האזורית של מגידו, בניצוחה של פנינה ענבר.

...

עידו, בן רביעי להוריו – נעמי ואברהם, נולד בעין השופט בינואר 1971. הוריו עברו את איימי מלחמת העולם השנייה, בה איבדו את רוב משפחתם. הם עלו לארץ לאחר השואה והגיעו לעין השופט. כאן הם קשרו את חייהם יחד, הקימו משפחה והביאו לעולם ארבעה בנים – אייל, עמוס, צחי ועידו, הצעיר. ההורים הקדישו את זמנם לילדיהם ובמיוחד לעידו.

עידו גדל בקבוצת "נרקיס". בשנות בית הספר הוא למד בבית הספר בגבעת חיים.

לצבא הוא התגייס ב-1989 וסיים טירונות בהצטיינות. הוא שירת בחיל החינוך וצויין כחייל מצטיין ביום העצמאות של שנת 1992. בסיום הצבא הוא הצטרף לקיבוץ והתקבל לחברות [1998].

עידו היה אדם מסור בכל אשר עסק. שנים רבות הוא עבד בענף המזון ועשה את עבודתו בנאמנות ובמחוייבות רבה. צוות הענף היו בין חבריו, בנוסף לחבריו הרבים בקיבוץ. חבריו ציינו את סקרנותו וחקרנותו בנושאי טבע - הכרות עם ציפורים, זוחלים, פטריות ועוד. גם תחום המוזיקה עניין אותו. הוא האזין ליצירות קלסיות ושר במקהלה האזורית של מגידו, בניצוחה של פנינה ענבר.

עידו הכיר והתעניין בתולדות הוריו וסיפורי הישרדותם בשנות המלחמה. כאשר הוריו הזדקנו הוא התמסר לטיפול בהם. אביו נפטר ב-2014. אימו נפטרה ב-2021.

אנה הייתה המטפלת של אימו. בינה ובין עידו נוצרו קשרי אהבה, ובשנים האחרונות הקשר הזה הביא לו אושר ושמחה. לפני חודשים אחדים הם מיסדו את יחסיהם ונישאו.

עידו ייזכר בצחוקו המתגלגל, בסקרנותו, בידיעותיו בתחומים אותם אהב ובחברות עם רבים בקיבוץ. צחוקו המתגלגל ישמור עלינו מלמעלה.

עידו מת בנסיבות טרגיות ביולי 2025 והוא בן 54. השאיר אחריו את אנה - אשתו, אחיו – אייל, עמוס וצחי ומשפחותיהם, חברים רבים בקיבוץ, וחבריו בענף המזון.

**********************************

Ido, the fourth son of his parents – Naomi and Abraham, was born in Ein Hashofet in January 1971. His parents survived the horrors of World War II, during which they lost most of their family. They immigrated to Israel after the Holocaust and arrived at Ein Hashofet. Here they built their lives together, started a family, and had four sons – Eyal, Amos, Tzachi, and Ido, the youngest. The parents dedicated their time to their children, especially to Ido. Ido grew up in the "Narkis" group. During his school years, he studied at the school in Givat Haim. He enlisted in the army in 1989 and completed basic training with excellence. He served in the Education Corps and was recognized as an outstanding soldier on Independence Day in 1992. After completing his military service, he joined the kibbutz and became a member in 1998. Ido was a dedicated person in everything he did. For many years, he worked in the food industry and performed his duties with great loyalty and commitment. The team in the industry were among his friends, in addition to his many friends in the kibbutz. His friends noted his curiosity and inquisitiveness about nature – familiarity with birds, reptiles, mushrooms, and more. He was also interested in music. He listened to classical works and sang in the regional choir of Megiddo, conducted by Pnina Inbar.

Ido was knowledgeable about the history of his parents and was interested in their stories of survival during the war years. When his parents grew old, he devoted himself to caring for them. His father passed away in 2014. His mother passed away in 2021. Anna was his mother's caregiver. A loving relationship developed between her and Ido, and in recent years this relationship brought him happiness and joy. A few months ago, they formalized their relationship and got married.

Ido will be remembered for his rolling laughter, curiosity, knowledge in the fields he loved, and friendships with many in the kibbutz. His laughter will watch over us from above.

Ido died under tragic circumstances in July 2025 at the age of 54. He is survived by his wife Anna, his brothers – Eyal, Amos, Tzachi and their families, many friends in the kibbutz, and his colleagues in the food industry.