טובה בורנשטיין

נולדה: צ'נסטוחובה - פולין
15.02.1917
כ"ג שבט התרע"ז

נפטרה: עין השופט
04.03.2014
ב' אדר ב' התשע"ד

טובה בורנשטיין
בת חנוך ופרידל בראון
עלתה לארץ 1933
נשואה לשלמק
אם לחנה (1942), אסתר (1947), חנוך (1949)

דברים בהלוויה:
טובה נולדה ב- 1917 בצ'נסטוחובה - פולין, להוריה חנוך ופרידל בְּרָאוּן. המשפחה נחשבה אמידה. לאביה, שען במקצועו, הייתה חנות שעונים מצליחה. אמה ניהלה את הבית, גידלה את הילדים וגם עזרה בניהול החנות.
עשרה ילדים היו במשפחה. שניים נפטרו ממחלות בגיל צעיר ונשארו חמש בנות ושלושה בנים. טובה הייתה בת הזקונים. טובה סיפרה על משפחתה: "ביתנו היה דתי מאוד, אבל כאשר חדרה אליו רוח ”השומר הצעיר“, כשהאחים הגדולים הצטרפו לתנועה, ההורים לא עמדו מנגד - למרות שכאבו מאוד את תופעת מרד הבנים. החברים והחברות הרבים שבילו אצלנו התחבבו מאוד על אבא ואמא, נוח ונעים היה להם לשהות בביתנו". טובה עצמה לא הייתה חברה ב"שומר הצעיר".
שלושה מאחיה עלו לארץ ב 1929, בימי המאורעות: יַדְזָ'ה למשמר העמק, יעקב לגן שמואל ומקס לעין שמר. עליית היטלר לשלטון והתגברות האנטישמיות האיצו את עליית המשפחה לארץ. ההכרעה נפלה, למרות הקושי לוותר על כבוד, מעמד חברתי, פרנסה טובה וידידים רבים.

בשנת 1933 ההורים ושתי הבנות – צֶ'שָה וטובה בת ה- 16 וחצי, קיבלו סרטיפיקט של קפיטליסטים, המעיד על כך שלא יפלו למעמסה על ממשלת המנדט - ועלו ארצה. האח דוד עלה שנה אחריהם. שתי אחיות נשואות, עם ילדים, נשארו בפולין ואיש ממשפחותיהן לא שרד.
על העליה ארצה סיפרה טובה: "הגענו בתחילה למשמר העמק וקיבלנו שני 'ארמונות' - וֶבֶּל (ארגז מטען ששימש למגורים) של ידז'ה אחותי ווֶבֶּל נוסף. זה נחשב אז לשיא המותרות".
המשפחה התיישבה בחדרה, כדי להיות קרובים לבנים בגן שמואל ובעין שמר. האב פתח חנות שעונים והתפרנס בכבוד. האחות צֶ'שָה עברה לחיפה וטובה נשארה הבת היחידה בבית ההורים.
בכל חג המשפחה הייתה נפגשת בבית בחדרה לחוג ביחד. לאורך שנים היה הבית בחדרה לב המשפחה.
טובה מספרת: "את החלום שלי ללמוד בבית ספר חקלאי דחיתי לזמנים טובים יותר. הבנתי שעלי לעבוד כדי לעזור לפרנסת המשפחה". היא חשבה על עבודה חקלאית, אך לשכת העבודה הפנתה אותה לעבוד אצל משפחה ייקית, במשק בית. טובה התביישה לספר על כך להורים ושיקרה שהיא עובדת בקטיף. היא כותבת: "הייתי גאה מאוד על הפרוטות הראשונות שמסרתי להוריי".
ב- 1938 נפטרה אמה ממחלה. כבת יחידה בבית ההורים, הצטרכה טובה לנהל את חיי הבית.
העבודה הבאה בה התנסתה בחדרה הייתה בבית חרושת למרצפות. "זאת הייתה העבודה הכי קשה בחיי. עבדתי בכסיות, עור ידיי התקלף, בכיתי מכאב", סיפרה. אחר כך עבדה בקטיף ובבית אריזה, כאשר היא צועדת שעות באדמה הבוצית לשטחי הפרדס ובחזרה. בתקופה זו חלתה בקדחת - שספיחיה ליוו אותה גם בבואה לעין השופט.
בשנים 1935-1934 היא התגייסה ל"הגנה" – למדה לירות באקדח והשתתפה בקורס עזרה ראשונה.
על היכרותה עם שלמק סיפרה: "בנוסף על העבודה, חיֵי הצעירים בחדרה היו תוססים - ספורט, תיאטרון, הרצאות, הפגנות פוליטיות. השתתפתי בקבוצת מתעמלים ומתעמלות של סניף הפועל. שם פגשתי בחור צעיר, שחור עיניים ושחור בלורית מקיבוץ 'בניר'". המבטים הצטלבו וכך נולד הקשר רב השנים.
שלמק סיפר שבתחילה לא התקבל בשמחה בבית הוריה. כל תקוותם הייתה שלפחות הבת הצעירה תישאר בקרבתם ותסתדר בחדרה - והנה מגיע עוד קיבוצניק שייקח את בתם למרחקים...

ב- 1939, שנה אחרי מות אמה, הצטרפה לעין השופט. לדברי שלמק היא הייתה אז הצעירה בחברי הקיבוץ.
לאחר תקופת הקליטה, נכנסו שלמק וטובה לחדר משפחה. לקראת ביקור של אביה בקיבוץ, רצתה טובה להסדיר את הנישואין. טקס החופה נערך בחדר התחתון של מגדל המים והשתתפו בו זוגות נוספים: ברוך ושושנה יציב עם מיכל הקטנה, ומשה וגיטל שפירא עם גדעון הקטן. כתחליף לטבעת השתמשו במטבע כסף, אותו העבירו בתור מזוג לזוג...
טובה כתבה: "אבא, כאדם דתי, היה מבקר את משפחות ילדיו בקיבוצים ולמד להכיר ולהעריך את צורת חיינו. לידידיו, שניסו לבקר את ילדיו החילוניים - הסביר: מה שהקיבוצים עושים למען בניין הארץ באמונתם וביושרם, הוא הרבה יותר מכל התפילות בבתי הכנסת. היינו גאים בו מאוד".
ב- 1947 נפטר אביה. הוא זכה ברגע האחרון לחייו לשמוע שהאומות המאוחדות הכריזו על הקמת מדינת ישראל.
מעבודתה בעין השופט באותן שנים היא זכרה את הסיקול האין סופי בשדות. אחר כך עבדה בלול, במטבח ובמכבסה.
ב – 1960 היא החלה לעבוד במברג, שם עבדה שנים רבות. ממברג עברה לעבוד באלתם, שם עבדה עד גיל 90 (2007). היא ציינה שאהבה כל עבודה, כולל הצד החברתי שבה.
לטובה ושלמק נולדו שלושה ילדים: חנה (1942), אסתר (1947) וחנוך (1949).
על החינוך המשותף אמרה טובה: "תמיד נתתי אמון ללא סייג במטפלות. הן טיפלו בכל אחד מהילדים שלי בדאגה ובמסירות רבה. ישנתי בשקט בלילות כי הייתי שלמה עם דרך החינוך של ילדיי".

במהלך השנים גדלה המשפחה וטובה ושלמק זכו לשמונה נכדים ולתשעה נינים. טובה שמרה על קשרים אמיצים עם כל המשפחה לדורותיה.
שלמק נפטר בשנת 2000 בגיל 87. הוא זכור לכולנו, כמעט עד יומו האחרון, ערני ופעיל, רוכב על אופניים ללא ידיים כלוליין קרקס. כעת, 14 שנים לאחר שנפרדה ממנו, נפרדת מאתנו גם טובה בשיבה טובה.
בדומה לשלמק, ידעה גם היא לשמור מתחת לחריצי הגיל את ניצוץ הנעורים. היא אהבה את חיי הקיבוץ, וגם בערוב ימיה השתתפה בחגים ובאירועים והתעניינה בכל המתרחש סביב. עכשיו, שְׂבֵעַת ימים ומעשים, תנוח לצדו של שלמק באדמת הקיבוץ שבנו.
מלבד שלושת ילדיה, זכתה טובה בבת נוספת - יוליה לסוחין המקסימה - שדאגה לה בחום, טיפלה בה, טיילה איתה בקלנועית בשבילי הקיבוץ וליוותה אותה לכל מקום ואירוע.
בשנים האחרונות היא עברה לגור בדירונית ליד בית הדר. היא הייתה שותפה לאירועים בקיבוץ ובבית הדר. לפני שבועיים עוד ישבה במעגל המשתתפים ב"שעת הסיפור" בבית הדר, מתאמצת לעקוב אחרי המילים בעיניים חכמות ובאוזניים קשובות, המתקשות לשמוע. בסוף, כתמיד, אחזה בידי אסירת תודה והחמיאה בחיוכה הנעים. כזאת הייתה. המבט הטוב והחיוך האירו את פניה מעבר למכאובי הגוף. היא זכתה לשמור על צלילותה ועל מזגה הטוב עד יומה האחרון.
לחנה ויַעַל, אסתר וגלעד, לחנוך, לנכדים, לנינים - רגע הפרידה תמיד קשה. נזכור את טובה ושלמק רבי המעש, כמי שהלכו לעולמם לאחר חיים עשירים ומלאים וכחלק מדור הנפילים שיצרו את היש מאין.
עדנה קרמר

טובה נפטרה ב-2014, בת 97 שנים מלאות ורבות מעש. היא השאירה אחריה את בנותיה – חנה, אסתר ומשפחותיהן ואת בנה חנוך.

בורנשטיין צלה

בורנשטיין שלמה (שלמק)