ארנון גוברמן 

ארנון גוברמן
בן ישראל ורחל

ארנון נולד בחדרה ב- 1937, כחודש לפני עליית הקיבוץ לג'וערה, להוריו ישראל ורחל גוברמן.
התחנך וגדל בקבוצת "עופר", הקבוצה השניה של בני הקיבוץ בעין-השופט.
בשנות נעוריו פקדה אותו מחלה ממושכת, אשר בגללה נאלץ להינזר מפעילות גופנית רבה, למרות שאהב מאד ספורט. עם רצון ברזל התגבר על מחלתו והשתדל להשתתף בכל הפעילויות.
היה קשור לקיבוץ, אהוב וּמקובל מאוד על בני קבוצתו, אוהב חברה וּספורט וּפעיל בִּשטחים רבים.
בצבא פרץ קדימה והיה חייל מצטיין בקורסים שעבר. הדריך עולים חדשים בישובי הגליל, בנשק קל וכבד.
נהרג בתאונת דרכים בזמן שירותו הצבאי, בדרך לעין –השופט, ב- 1957 בטרם מלאו לו 20 אביבים.
דב ורדי, מחנכו בכל שנות הנעורים, כתב עליו: "... ארנון, ראשון לעופרים הלכת מן הבית, וראשון חזרת הביתה. לא חזרת, אלא הוחזרת! לא על מגן הלוחמים ולא מקרב. העומדים בבית הזה לא יהי דומי להם..."

עדנה קרמר, בת קבוצתו, כתבה:
הדרך אל החורש כה היטב ידענו,
...

ארנון גוברמן
בן ישראל ורחל

ארנון נולד בחדרה ב- 1937, כחודש לפני עליית הקיבוץ לג'וערה, להוריו ישראל ורחל גוברמן.
התחנך וגדל בקבוצת "עופר", הקבוצה השניה של בני הקיבוץ בעין-השופט.
בשנות נעוריו פקדה אותו מחלה ממושכת, אשר בגללה נאלץ להינזר מפעילות גופנית רבה, למרות שאהב מאד ספורט. עם רצון ברזל התגבר על מחלתו והשתדל להשתתף בכל הפעילויות.
היה קשור לקיבוץ, אהוב וּמקובל מאוד על בני קבוצתו, אוהב חברה וּספורט וּפעיל בִּשטחים רבים.
בצבא פרץ קדימה והיה חייל מצטיין בקורסים שעבר. הדריך עולים חדשים בישובי הגליל, בנשק קל וכבד.
נהרג בתאונת דרכים בזמן שירותו הצבאי, בדרך לעין –השופט, ב- 1957 בטרם מלאו לו 20 אביבים.
דב ורדי, מחנכו בכל שנות הנעורים, כתב עליו: "... ארנון, ראשון לעופרים הלכת מן הבית, וראשון חזרת הביתה. לא חזרת, אלא הוחזרת! לא על מגן הלוחמים ולא מקרב. העומדים בבית הזה לא יהי דומי להם..."

עדנה קרמר, בת קבוצתו, כתבה:
הדרך אל החורש כה היטב ידענו,
 צמחנו ועלצנו בינות לאורנים,
רק אתמול ביער יחד גיל שבענו,
היום אליו נפסע שותקים דמועי פנים.
דמעות שרף לאורנים,
שותקים הם הסלעים,
עת על שכמנו תנשא
במעלה היער.
לא רגלך תדרוך את זאת
גם הם יודעים,
אך הם אינם חשים
עוצמת הצער והשכול.
אנחנו עוד מוחים – לא אין אחינו מת.
עצור הבכי, נכלא את הדמעות
אך קבר לפנינו אכזר הוא כמו אמת,
דברי הספד על אח שלא נשוב לראות.
 
המשפחה עזבה את הקיבוץ לאחר האסון, בשנת 1957, והתגוררה בתל אביב, אך שמרה על קשר חם ומעורב עם הקיבוץ.
ארנון היה בן 20 במותו. השאיר אחריו את הוריו - רחל וישראל, אחיו – יורם, ואחותו - ענת.
הוריו - רחל וישראל קבורים ליד קברו, בבית הקברות של עין-השופט.

                                                                                      (מתוך המצגת לנופלים ודברים בחוברת לזכרו)