ברוך רקובסקי

נולד: פרינצ'ה - צ'כוסלובקיה
12.03.1933
י"ד אדר התרצ"ג

נפטר: עין השופט
23.07.2021
י"ד אב התשפ"א

ברוך רקובסקי
בן ארנס וסידוניה
עלה לארץ 1949
נשוי למרתה
אב לגדי [1959], חגית [1971]

ברוך נולד ב-1933 בצ'כוסלובקיה, להוריו – ארנסט וסידוניה. אביו היה אגרונום, שניהל חוות חקלאיות, שבאחת מהן, פריצ'נה, גרה המשפחה. הוא היה בן בכור להוריו. אחותו עליזה, נולדה ב-1936.
אביו היה ממשפחה יהודית מתבוללת. אימו הייתה בת למשפחה יהודית מסורתית - משפחת כהן. את ראשית לימודיו הוא עשה בכפר הקרוב לחווה בה הם גרו, ומאוחר יותר עבר ללמוד במאלצקי, העיר הקרובה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, נפרדה סלובקיה מצ'כיה והפכה למדינה עצמאית, שהצטרפה למדינות החסות של גרמניה הפשיסטית. משרתו של האב הייתה חיונית ובזכות זאת המשפחה המשיכה לחיות בחווה.
בחורף 1944 הגיעה לאב ידיעה מאחד מידידיו, שעומדים לעצור גם את היהודים שנחשבו חיוניים. בין לילה הם עזבו את ביתם, יחד עם הסבא שמואל, אביו של ארנסט, והחלו במסע נדודים, כשהם עוברים ממסתור אחד למשנהו.
רוב יהודי סלובקיה נספו בשואה וביניהם גם בני משפחתו של ברוך. בתום המלחמה חזרו בני המשפחה למאלצקי וניסו להתחיל את חייהם מחדש. ברוך ואחותו חזרו להשלים את חוק לימודיהם. אחיה של אימו, שהיה חבר "השומר הצעיר", עלה לארץ לפני המלחמה והיה ממקימי קיבוץ העוגן, הגיע לבקרם ב-1948, בזמן שירותו כחייל בבריגדה. בזכותו התוודע ברוך לציונות ול"שומר הצעיר" והחליט לעלות לארץ.
ב-אפריל 1949, בהיותו בן 16, הוא הגיע לארץ, לחברת הנוער "החושלים" בקיבוץ המעפיל, שהיו בה נערים ונערות שעברו את תלאות השנים ההן, כמוהו. בהמעפיל הוא פגש את מרתה, שאף היא הייתה ילידת סלובקיה, והם קשרו את חייהם יחדיו. הוריו עלו לארץ מספר חודשים אחריו, בנובמבר 1949, והתיישבו בהרצליה. הסבא, שמואל נפטר לפני עלייתם. אביו נפטר מהתקף לב ב-1957.
ב-1951 ברוך ומרתה מגיעים לעין השופט עם קבוצת "החושלים", ומתאחדים עם חברת הנוער "התחיה", לגרעין "אלגביש", ומכאן והלאה זהו ביתם. ב-1953 ברוך מתגייס לצבא, לנח"ל, ומשרת שנתיים, כפי ששירתו באותן שנים. עם שיחרורו הוא חוזר לקיבוץ, מתחתן עם מרתה [1955], ומתחיל לעבוד בענף ההובלה. מאוחר יותר הוא גם מרכז את הענף מספר פעמים, בהפסקות, לאורך כעשרים שנים.
ב-1959 נולד גדי, בנם הבכור. ב-1971 נולדה בתם – חגית. בשנות השבעים ברוך ומרתה הופכים למשפחת אומנה לנער דודי אברג'יל. גם כלבים ליוו את חיי המשפחה לאורך שנים רבות.
עם השנים גדי וחגית מקימים משפחות. ברוך הופך לסב גאה ומעורב בחיי ששת נכדיו וסב לנינה, שזכה להכיר ולחבק.
ברוך היה מעמודי התווך הכלכליים של הקיבוץ והאזור. הוא עשה מספר קורסים במדרשת רופין, ומאוחר יותר במרכז הישראלי לניהול, שהקנו לו את הידע הכלכלי הדרוש לתפקידיו.
בשנים 1968-1965 הוא מכהן לראשונה כמרכז משק. הוא חוזר לריכוז המשק בשנית בשנים 1990-1988.
בשנים 1976-1972 הוא יוצא לעבוד במועצה האזורית ולנהל את רא"ם [רשות אזורית מגידו], שתפקידה הוא הפיתוח הכלכלי של האזור.
בשנים 1982-1980 הוא מרכז את הבניין בעין השופט.
בשנים 1988-1983 הוא יוצא לרכז את מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי, שנתנה את שירותיה בתחום הבנייה לכל קיבוצי הקיבוץ הארצי ולגופים נוספים.
בשנים 1999-1990 הוא מכהן כגזבר המועצה האזורית מגידו.
ב-1997 נפטרה בפתאומיות מרתה, שליוותה אותו שנים רבות. ברוך ממשיך בחייו ובפעילותו, על אף פטירתה, אך חסרונה היה תמיד מורגש. אימו נפטרה ב-2003.
בשובו לקיבוץ, לאחר שנות פעילות רבות, הוא נכנס להנהלת החשבונות ועסק בנושאי הביטוח, כיהן כיו"ר עמותת "גיל אור", הפועלת למען האוכלוסייה המבוגרת באזור, ושימש כגזבר רשות ניקוז כרמל - תפקידים בהם יכול היה לתרום מהידע כלכלי הרחב שצבר.
תחום אהוב עליו היה הספורט. הוא ניהל את קבוצת הכדורעף של עין השופט במשך מספר שנים וגם עסק בעצמו ברכיבת אופניים. כמו כן הוא היה חבר בוועדות שונות בקיבוץ, מעורב גם בעשייה החברתית, בנוסף למעורבותו בתחומים הכלכליים.
ברוך היה איש קיבוץ בכל מאודו, שתרם מיכולותיו לגופים בהם עבד בקיבוץ ומחוצה לו. בכל מקום הודגש יחסו החברי והמקצועי, שהוא ידע לשלבם היטב.
בגיל 80 [2013] הוא פרש מכל תפקידיו ויצא לפנסייה. ב-2017 הוא בחר לעבור ל"בית הדר", שם הוא חי עד פטירתו.

ברוך נפטר ביולי 2021 והוא בן 88. השאיר אחריו את גדי ומשפחתו, חגית ומשפחתה, שישה נכדים, נינה, ואת אחותו, עליזה ומשפחתה.

רקובסקי מרתה (טובה)