ברוך יציב

ברוך יציב (שפיגלמן)
בן חוה ואברהם
עלה ארצה-1933
נשוי לשושנה
בת זוג שניה - פסי בלומשטיין
אב למיכל-1939

ברוך מספר לנכדיו:
נולדתי בחנוכה  1915 בימי מלחמת העולם הראשונה, בעיר פלונסק בפולין להורי חוה ואברהם שפילגמן.
משנותיי הראשונות זכורה לי פלישת הרוסים לפולין העצמאית. היו אלה שנים של מחסור וסכנת חיים.
הבית שלנו ברחוב ורשבסקה 32 והשתרע על שטח של כ-15-10 דונם. הייתה לנו חצר גדולה, ובחזית הבית שכנה חנות המשפחה לברזל וחומרי בניין. בחצר האחורית היו מחסני פחם וברזל ישן לצרכי נפחות. בשדה, מאחורי החצר טופחה גינת פרחים ובוסתן עצי פרי שגדר עץ הקיפה אותם. היינו משפחה אמידה.
אני זוכר שפרצה שריפה גדולה במחסני הנפט והשמן שבחצר ביתנו ואבי נפצע בזמן כיבוי האש.

ברוך יציב (שפיגלמן)
בן חוה ואברהם
עלה ארצה-1933
נשוי לשושנה
בת זוג שניה - פסי בלומשטיין
אב למיכל-1939

ברוך מספר לנכדיו:
נולדתי בחנוכה  1915 בימי מלחמת העולם הראשונה, בעיר פלונסק בפולין להורי חוה ואברהם שפילגמן.
משנותיי הראשונות זכורה לי פלישת הרוסים לפולין העצמאית. היו אלה שנים של מחסור וסכנת חיים.
הבית שלנו ברחוב ורשבסקה 32 והשתרע על שטח של כ-15-10 דונם. הייתה לנו חצר גדולה, ובחזית הבית שכנה חנות המשפחה לברזל וחומרי בניין. בחצר האחורית היו מחסני פחם וברזל ישן לצרכי נפחות. בשדה, מאחורי החצר טופחה גינת פרחים ובוסתן עצי פרי שגדר עץ הקיפה אותם. היינו משפחה אמידה.
אני זוכר שפרצה שריפה גדולה במחסני הנפט והשמן שבחצר ביתנו ואבי נפצע בזמן כיבוי האש.

אני הייתי הצעיר במשפחתי שמנתה שמונה ילדים. אחי הבכור בנדט, שהיה משחק עימי שח, שירת בצבא הפולני וחלה בשחפת. לילה אחד, שנחרט בזכרוני, ראיתי אותו נתקף באחד מפרצי המחלה וכעבור זמן נפטר.
לוי, אחי השני, שירת גם הוא בצבא הפולני וערק ממנו בשל גילויי אנטישמיות. הוא עלה לארץ בשנת 1921. לימים קיבל את אחיותיי תמר ורבקה שהגיעו לארץ אחריו. בזמן המאורעות של 1929 הוא שלח מכתבים בהם סיפר על ירושלים ועל הקרבות הניטשים בין היהודים לערבים. מכתביו אלו שימשו לי מקור מידע על הארץ, אז פלסטינה, ולגאווה רבה. אחיי הנוספים היו תנחום ואולה (ישראל). תנחום נפטר ממחלת הטיפוס. גם אני לקיתי בה אך הבראתי. היו אלה ימים עצובים בביתנו וזמן-מה הסתירו ממני את עובדת פטירתו.
בגיל צעיר למדתי בחדר. אחר-כך עברתי ללמוד בבית-ספר עממי ממשלתי, ואת לימודיי הקודש בחדר המשכתי בשעות אחר-הצהריים. כן למדתי גמרא אצל מורה פרטי.
זיכרון שיש לי מאבי הוא בכיו ביום כיפור ובבר-המצווה שלי. בכינו יחד מרוב התרגשות.
בגיל 12 הצטרפתי לתנועת "השומר הצעיר" ולכן החלטתי לסיים את לימודיי הפורמאליים ולהשקיע בפעילות התנועתית את כל מרצי. הסתפקתי בקריאה ולימודים במסגרת הקבוצה החינוכית. הקן שלנו היה גדול ושוקק חיים. אהבנו לשחק משחקים צופיים ועשינו פעולות ציוניות וחינוכיות. במסגרת תפקידיי כמדריך ורכז הקן הייתי מעורה מאוד בחיי תנועות הנוער בעיר עד לעלייתי ארצה ב-1933.
בביתנו גרה גם בת דודתי. לאחר נישואיה עברה להתגורר עם משפחתה בבית  סמוך עם שני ילדיה - שבית'לה והרש'לה, שאהבתי מאוד לשחק איתם. הם ניספו בשואה יחד עם אמי חיה, אבי אברהם ואחי אולה.

ביולי 1933, בהיותי בן 17, עליתי ארצה. בנמל יפו קיבל את פניי אחי לוי. לאחר מכן נסעתי לבקר את רבקה, אחותי, בתל- יוסף ועבדתי בכרם.
כעבור כמה ימים הצטרפתי לקיבוצי "אמריקה-בניר" בחדרה. חמש שנים עבדנו בפרדסים, בבניין, בעגלונות, ובשירותים.
ב-1936 (תחילת ימי המאורעות 1939-1936) יצאתי להכשרה בקיבוץ שריד בענף הפלחה וחייתי שם שנה. ומאז קשרתי את גורלי עם הפלחה, גידולי שדה וחקלאות.

ב-1937 עלה קיבוץ עין-השופט על הקרקע – הקיבוץ הראשון שנוסד באזור שלנו, והראשון שטיפח גידולי שדה באדמה הררית.
ב-1941 התגייסתי לצבא הבריטי למלחמה בנאצים. שירתי ביחידת ציוד מכני כבד.
ב-1945 חזרתי הביתה והמשכתי לעבוד בפלחה ובמוסך למכונות חקלאיות.
עם קום המדינה נהרג אחי לוי שפיגלמן, שהיה מפקד בדרום ים המלח.
אני המשכתי לעבוד בפלחה ונבחרתי למזכיר ארגון הפלחה. הייתה זו תקופה סוערת לאחר המלחמה, שבה חילקו את האדמות הערביות הנטושות וגם ענף החקלאות התפתח מאוד.
כעבור מספר שנים חזרתי הביתה ומילאתי תפקידים שונים: רכז המשק, רכז פלחה ופעלתי בוועדות שונות. כן מילאתי תפקיד במחלקה לכלכלה של הקיבוץ הארצי.
בשנות ה-60 גויסתי שוב לארגון עובדי הפלחה. לאחר מכן עברתי לנהל את חברת "הזרע" שעבדתי בה 14 שנה. עבדנו על פיתוח זרעים וייצואם לחו"ל. הייתה זו תקופה מעניינת בחיי- נסיעות לחו"ל, ביקורים בכל חלקי הארץ בחוות "הזרע" ובמשקים. שבתי הביתה כגמלאי ואני ממלא תפקיד בעבודתי בבית".

ברוך היה אחד מעמודי התווך של הניהול המשקי בעין השופט ושל ענף הפלחה והשלחין בקבוץ. מאוחר יותר היה מרכז ארגון עובדי הפלחה ומנהל חברת "הזרע" במשך 14 שנה.
את שושנה בלום הכיר בחדרה, נישא לה ויחד עם בתם היחידה מיכל שנולדה ב-1939, היו משפחה מעורבת ופעילה בכל שטחי החיים בקיבוץ.

אסון גדול פקד את המשפחה עם נפילתו של זאב גרוסווירט (לונגי), בעלה של מיכל, ביום השני של מלחמת ששת הימים, בעת שמטוס עיראקי הופל על מחנה עמוס. לונגי השאיר אחריו את מיכל אשתו, בנו אמוץ שהיה בן שש ובנו מירון שנולד כמה חודשים לאחר נופלו. האסון ליווה את ברוך וכל המשפחה כל השנים.
ב- 1974 נפטרה שושנה לאחר ייסורים רבים. כעבור כמה שנים הוא קשר את חייו עם פסי בלומשטיין.
                                                                                                                                                   
                                                                                                                                                  יגאל וילפנד


ברוך נפטר ב- 1988 בגיל 74. השאיר אחריו את בתו מיכל, נכדיו-אמוץ ומירון, בניו של לונגי, משפחתה החדשה של מיכל עם בוב, ואת חברתו לחיים פסי בלומשטיין.