ברכה שזר

ברכה שזר
בת חנה ויוסף-נפתלי קסטנברג
עלתה ארצה-1935
נשואה לשרגא
אם ליאיר-1939, סמדר-1943, עדנה-1949 ונחשון-1954

דברים בהלוויה:
ברכה נולדה ב- ב-1913 להוריה חנה ויוסף קסטנברג בעיירה סטשוב שבמחוז קלצה בפולין. אביה יוסף היה איש ציבור- חבר במועצת העיר שמנתה כ-15 אלף תושבים, מהם 40% יהודים וכן פעיל בתנועת המזרחי. אימה הייתה עקרת בית. במשפחה היו שש אחיות ואח. ברכה עזבה את המשפחה, בניגוד לרצון הוריה, ועלתה לארץ ב- 1935 כחברה בתנועת "השומר הצעיר". שאר בני המשפחה נשארו בפולין, שם הם עברו את ימי השואה הנוראה.
אחיותיה - הנקה ודורקה הסתתרו כנוצריות בגרמניה ושרדו. האחות פולה נלקחה לאושויץ והצליחה להינצל בפעולת ההצלה של השגריר השבדי ברנדוט . שלושת האחיות הגיעו לארץ דרך קפריסין. הודות לעזרתו של יהושע לייבנר, הצליחה ברכה להגיע אליהן במחנה בקפריסין והן עלו ארצה.
...

ברכה שזר
בת חנה ויוסף-נפתלי קסטנברג
עלתה ארצה-1935
נשואה לשרגא
אם ליאיר-1939, סמדר-1943, עדנה-1949 ונחשון-1954

דברים בהלוויה:
ברכה נולדה ב- ב-1913 להוריה חנה ויוסף קסטנברג בעיירה סטשוב שבמחוז קלצה בפולין. אביה יוסף היה איש ציבור- חבר במועצת העיר שמנתה כ-15 אלף תושבים, מהם 40% יהודים וכן פעיל בתנועת המזרחי. אימה הייתה עקרת בית. במשפחה היו שש אחיות ואח. ברכה עזבה את המשפחה, בניגוד לרצון הוריה, ועלתה לארץ ב- 1935 כחברה בתנועת "השומר הצעיר". שאר בני המשפחה נשארו בפולין, שם הם עברו את ימי השואה הנוראה.
אחיותיה - הנקה ודורקה הסתתרו כנוצריות בגרמניה ושרדו. האחות פולה נלקחה לאושויץ והצליחה להינצל בפעולת ההצלה של השגריר השבדי ברנדוט . שלושת האחיות הגיעו לארץ דרך קפריסין. הודות לעזרתו של יהושע לייבנר, הצליחה ברכה להגיע אליהן במחנה בקפריסין והן עלו ארצה.
האחות הבכורה, בלה, לא עזבה את האם ושתיהן נרצחו בטרבלינקה. אחות אחרת, חווקה, נלקחה על ידי ידיד, כביכול, למקום מסתור ונרצחה על ידו בדרך. האח, משה, שהיה פעיל בתנועת "השומר-הצעיר" הסתתר ביערות, לחם עם הפרטיזנים ונרצח על ידי הפולנים שבוע לפני סיום המלחמה.
אביה יוסף נפטר מטיפוס, כשנדבק כאשר הושיט עזרה לחולים בגטו שבעיירה. גורלה של המשפחה בימי השואה ליווה את ברכה כל חייה.

ברכה הגיעה לארץ ב-1935. היא הייתה שייכת לקיבוץ השומר-הצעיר "תל-חי בולגריה", שהקים את קיבוץ מסילות. במגרש הקיבוצים בחדרה הכירה את שרגא.
על ימים אלה היא סיפרה: "לא ידעתי עברית ושרגא היה המורה שלי. הסתכלנו אחד על השני, היינו מתבודדים בפרדסים וליד מגדל המים. ב-1937 נכנסו לאוהל משפחה שהוצב על הגבול בין שני הקיבוצים".
שרגא השתתף בעלייה לג'וערה ואילו ברכה נשארה בחדרה ושימשה כמחסנאית הפרודוקטים של הקיבוץ.
בקיבוץ הייתה ברכה מסורה ללא גבול לחיי הכלל. היא הייתה המטפלת של הקבוצות הראשונות - "אורן", "עופר" ו"שיבולים". על תקופה זו היא סיפרה: "אהבתי את הילדים. הייתי עובדת מהבוקר עד שעת ההקמה ואחר כך ארוחת ערב והשכבה. לא תמיד יכולתי להקדיש מספיק זמן לילדי הפרטיים. בקבוצות הראשונות הייתי עושה גם התעמלות בוקר לפני הלימודים ומלמדת שירה ומלאכת יד".
ברכה ושרגא בנו את משפחתם ונולדו הילדים - יאיר (1939), סמדר (1943), עדנה (1949), נחשון (1954).
פעמיים הייתה סדרנית עבודה (בשעות שלאחר העבודה), מחסנאית בגדים לילדים ומחסנאית המטבח. תמיד מעורבת ופעילה.
יחד עם שרגא, איש של עבודה תרבות וספורט, הלכה במסלולה החינוכי, תמיד לרשות הכלל.

יאיר ליבנה, סמדר ודוד, נחשון ואילת, עדנה ומשה, הנכדים וכל המשפחה המורחבת. ברכה אהבה אתכם ודיברה עליכם תמיד- ועוד יותר בשנים האחרונות. במבט לאחור היא אמרה: "אינני מצטערת על מסלול חיי בארץ, הייתי יחד עם שרגא שותפה ליצירת הקיבוץ ועל כך אני גאה".
בשנים האחרונות היא הייתה מוטרדת מכך שכל ילדיה בחרו בדרך חיים אחרת ולא יוכלו ליהנות מפירות מפעל חייה.
אסון גדול פקד את משפחתה כאשר נכדתה לילך, בתם של יאיר וליבנה, נספתה בתאונת דרכים בארה"ב (1981).
ב-1991 נפטר שרגא, אחרי שנים רבות של חיים משותפים.
ברכה הלכה מאיתנו בשקט ובצנעה, כמו כל דרכה בחיים, לעשות הכל במו ידיה ולא להיות לטורח. אנחנו נזכור אותה ואת שרגא בין בוניה ומקימיה של עין השופט.

                                                                                                                                                      יגאל וילפנד


ברכה נפטרה ב- 1997 בגיל 84. השאירה אחריה את ילדיה, יאיר, סמדר, עדנה ונחשון ומשפחותיהם. .