חנה שרון (דודלזק) בת רבקה וגדליה שקלר עלתה ארצה -1947 נשואה ליעקב אם לרחל-1948 ואברהם-1952
חנה נולדה ב- 1914 בעיר קוסטופול בפולין להוריה רבקה וגדליה שקלר, הורים אוהבים ולהם עוד שני בנים. אימה נפטרה כשהייתה חנה תינוקת. אחותה של האם הרגישה מחויבות לטפל בילדים ונישאה לאב. אחרי זמן קצר גם היא נפטרה והאבא טיפל בילדים במסירות נפש. מצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב והאב נישא בשלישית. לחנה היו ילדות ונעורים לא קלים, געגועים לאימה עם דאגה ואחריות למשפחה.
בנעוריה הצטרפה לתנועת "השומר-הצעיר" בקוסטופול, הווית חיים אותה מתאר חברה לקיבוץ זלמן לבנה: "...קוסטופול - עיר ואם עם נוער ציוני חלוצי בה. בקן "השומר-הצעיר" - מיטב הנוער היהודי, המתחנך בדבקות לארץ ישראל. הבוגרים שעלו ארצה היו בין בוני קיבוץ שריד, נגבה, מענית ועוד קיבוצים. קיבוץ ההכשרה בעיר קוסטופול היה מן הטובים בפולין. המִנְסְרוֹת בעיר היוו תשתית כלכלית לקיום בריא של הקיבוץ אשר קיים חיי חברה ותרבות והיה למופת בתנועה החלוצית שהקרין על הצעירים היהודים במקום. ...
|
חנה שרון (דודלזק) בת רבקה וגדליה שקלר עלתה ארצה -1947 נשואה ליעקב אם לרחל-1948 ואברהם-1952
חנה נולדה ב- 1914 בעיר קוסטופול בפולין להוריה רבקה וגדליה שקלר, הורים אוהבים ולהם עוד שני בנים. אימה נפטרה כשהייתה חנה תינוקת. אחותה של האם הרגישה מחויבות לטפל בילדים ונישאה לאב. אחרי זמן קצר גם היא נפטרה והאבא טיפל בילדים במסירות נפש. מצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב והאב נישא בשלישית. לחנה היו ילדות ונעורים לא קלים, געגועים לאימה עם דאגה ואחריות למשפחה.
בנעוריה הצטרפה לתנועת "השומר-הצעיר" בקוסטופול, הווית חיים אותה מתאר חברה לקיבוץ זלמן לבנה: "...קוסטופול - עיר ואם עם נוער ציוני חלוצי בה. בקן "השומר-הצעיר" - מיטב הנוער היהודי, המתחנך בדבקות לארץ ישראל. הבוגרים שעלו ארצה היו בין בוני קיבוץ שריד, נגבה, מענית ועוד קיבוצים. קיבוץ ההכשרה בעיר קוסטופול היה מן הטובים בפולין. המִנְסְרוֹת בעיר היוו תשתית כלכלית לקיום בריא של הקיבוץ אשר קיים חיי חברה ותרבות והיה למופת בתנועה החלוצית שהקרין על הצעירים היהודים במקום. לא כולם יכלו לעלות. היינו מוכנים מגיל 18, אולם הדרכים היו חסומות. מה מעטות היו האפשרויות הבלתי חוקיות, מה דלה הייתה הנכונות של יהדות פולין לגייס מקורות כדי לקדם את העלייה, אילו ידעו את הגורל הצפוי להם. הטרגדיה של בוגרי התנועה שלא הספיקו לעלות בפרוץ המלחמה כאשר היו בני 25. אנו היינו כבר בארץ מזה מספר שנים ובנינו את קיבוצינו במושבות ליד הערים. בראשית המלחמה הנועזים והנחשונים עוד חתרו לגבולות ולוילנה, על מנת להגיע לארץ ישראל, אולם רוב הנוער הציוני-חלוצי נלכד במלחמה האיומה. חלקם ברח לעבר ברית- המועצות, הנשארים לחמו ורובם נספו. חנה ויעקב הצליחו לברוח לברית המועצות והיו בין מאות אלפי יהודים שחיו שם ברעב, מחסור, דלות ומחלות. חנה התגייסה להיות אחות בצבא האדום וחוותה את המראות של המוני הפצועים בבתי החולים בעורף ובהתקדמות החזית מערבה. בזמן המלחמה נפגשה חנה באופן מפתיע ומרגש עם יעקב ומאז לא נפרדו. 1945 ו- 1946 בפולין - עשרות אלפים מיהודי פולין הפליטים זורמים מברית המועצות, קרועים ובלויים הגיעו בקרונות משא, נסיעה של שבועות, מבלי לדעת את אשר קרה למשפחותיהם ולחבריהם. פולין החדשה פגשה אותם בזעם, עוינות ורצח. מי שהיו חברי "השומר-הצעיר" לפני המלחמה ושרדו, הם הם אשר הקימו את מסגרות החיים החדשות - קיבוצי הכשרה, בתי נוער וילדים, בתי ספר, מוסדות ציבור, עיתונות והעיקר תקווה ליציאה מפולין. Bialy Kamiein, היה אחד מבתי הנוער המפוארים של הימים ההם, בו עגנו חנה ויעקב. עד היום לא אוכל להבין את הכוח שהניע אותם להתייצב, להציל, לחנך, ולהיצמד לעשרות ילדים ונוער כדי לגונן עליהם מפני פורעים פולנים. בתי הילדים והנוער היוו, באותן שנים גורליות, איי ארץ-ישראל במיטבם. בזכות המדריכים התייצבה והתרוממה רוחם של החניכים, כדי להכשירם לדרך הארוכה לעבר חופי איטליה וצרפת. חנה ויעקב ליוו אותם עדי עלייתם ארצה".
חנה ויעקב הגיעו לארץ ב-1947 ופנו לעין-השופט, שם היתה חברתה הטובה של חנה מקן "השומר-הצעיר" בקוסטופול - ברכה לבנה. חנה עבדה שנים רבות כאחות ובשנותיה המבוגרות יותר כפיודקריסטית והייתה מאושרת בתפקידיה אלו ומסורה ללא גבול לעבודתה. יעקב עבד בהנהלת החשבונות. נולדו שני ילדיהם - רחל (1948) ואברהם (1952) והם טיפלו בהם במסירות רבה. יעקב נפטר ב-1989.
על חייהם של חנה ויעקב בקיבוץ כותב זלמן: "רצה הגורל ועין השופט היה לבית חיינו המשותף. בפגישות היינו מעלים זיכרונות על אותם ימים. אולם עד לשנים האחרונות הרגשתי שלא הכל אפשר וניתן לספר. כנראה שלעולם לא נדע ולא נוכל להבין. אולם אני, שראיתי את הוריכם שם, חייב לציין את רצון החיים, הכוח להישרד והאומץ להמשיך לפעול להצלת ילדים ונוער, ובהמשך להשתלב בחיי הקיבוץ, קיבוצנו עין-השופט, שאתה אברהם כל כך מברך. הקיבוץ קלט והחברים עשו ככל יכלתם ולמעלה מזה להקלט, אולם אי אפשר היה לרפא את פגעי העבר ועקת ימי המלחמה ההם. בהרבה פינות נשארה תוגת החיים שלא היה לה מרפא."
יגאל וילפנד
חנה נפטרה ב- 2001 והיא בת 87. השאירה אחריה את ילדיה – רחל ניידל ונכדתה אלמה, את בנה אברהם הנשוי לרַקִי וילדיהם - לילך, נטלי ועדן .
|