דוד ברגסון

דוד ברגסון
בן דובה וירוחם
עלה ארצה-1934
נשוי ליהודית

דוד נולד בלאזדיי, ליטא, ב- 1909 להוריו ירוחם ודובה ברגסון.
שורשיו של דוד בליטא היהודית ובקן "השומר הצעיר" בעיירתו לאזדיי. הקן התפלג, כשבחלק המקים את נצ"ח (פלג של השומר הצעיר הרוסי) נמנים ידידיו.
בשנת 1928 הגיע דוד לקן מנהטן שבניו-יורק כשהוא נושא עימו את מסורת תנועת האם. הוא השתלב מהר- ער, בעל מוח חד ושנון, פעיל ועליז, איש מהתלות.
הוא זוכה בכינוי דוד'ל ליטוואק, וכך לימים הוא חותם את הפליטונים שהוא כותב. 
היה מן היחידים בתנועה באמריקה שהשתייך לאיגוד מקצועי ופעיל בהפגנות ובשביתות. 
בוויכוח הנוקב על דרך התנועה בארה"ב נקט בעמדת מיעוט שנטתה לעבר הקומניזם, אך כאשר נפלה ההכרעה – לא פרש מן הכלל. גם בהמשך דרכו היה עצמאי בהשקפותיו הפוליטיות מתוך נאמנות לימי נעוריו.

ב- 1934 הוא עלה ארצה והצטרף לחבריו בחדרה, את ראשית דרכו בארץ, בחדרה, עשה כנגר אריזה ולאחר מכן בתחילת ההתיישבות כנגר ותַפָּר, כשידיו הזריזות מפליאות לעשות.
...

דוד ברגסון
בן דובה וירוחם
עלה ארצה-1934
נשוי ליהודית

דוד נולד בלאזדיי, ליטא, ב- 1909 להוריו ירוחם ודובה ברגסון.
שורשיו של דוד בליטא היהודית ובקן "השומר הצעיר" בעיירתו לאזדיי. הקן התפלג, כשבחלק המקים את נצ"ח (פלג של השומר הצעיר הרוסי) נמנים ידידיו.
בשנת 1928 הגיע דוד לקן מנהטן שבניו-יורק כשהוא נושא עימו את מסורת תנועת האם. הוא השתלב מהר- ער, בעל מוח חד ושנון, פעיל ועליז, איש מהתלות.
הוא זוכה בכינוי דוד'ל ליטוואק, וכך לימים הוא חותם את הפליטונים שהוא כותב. 
היה מן היחידים בתנועה באמריקה שהשתייך לאיגוד מקצועי ופעיל בהפגנות ובשביתות. 
בוויכוח הנוקב על דרך התנועה בארה"ב נקט בעמדת מיעוט שנטתה לעבר הקומניזם, אך כאשר נפלה ההכרעה – לא פרש מן הכלל. גם בהמשך דרכו היה עצמאי בהשקפותיו הפוליטיות מתוך נאמנות לימי נעוריו.

ב- 1934 הוא עלה ארצה והצטרף לחבריו בחדרה, את ראשית דרכו בארץ, בחדרה, עשה כנגר אריזה ולאחר מכן בתחילת ההתיישבות כנגר ותַפָּר, כשידיו הזריזות מפליאות לעשות.
פרשה מיוחדת בחייו הייתה מאסרו בבית הסוהר בעכו בתחילת המאורעות.
עם פרוץ מלחמת הקוממיות התנדב לצה"ל וזכה להיות בין כובשי אילת.
כאשר התרכזו המוני עולים במעברת מנסי ליד מגידו, עשה דוד ימים כלילות כמנהל ואחי-עזר.
שנים עבד באולפן בקיבוץ וגם ריכזו – הכול במסירות ובאהבה, כשביתו פתוח לכל דורש. בתפקידו האחרון – מפקח במדור האולפנים של הסוכנות, התקשר במיוחד ליישובים הרחוקים והנידחים.

דוד היה מעורב בכל הנעשה בחברה ובמשק. ברשימה שכתב ב- 1941 הוא אומר :
"...אני נמנה עם אלה המבקרים קשה, לפעמים בחריפות, כמה שטחים בחיינו. ואף לרגע לא נעלם מעיני החיוב שבמאמץ הכביר בבניית המשק, במטרתנו המשותפת, בהבנה ובעזרה הדדית, בהישגים בכל שטחי חיינו וגם בשטח החברתי. אני יודע גם כי קיבוצנו הוא בין הטובים... אבל יש מקום לתיקונים. את הדמוקרטיה הרחבה הזו שכל אחד מאיתנו זוכה בה – הופכים לאנרכיה והיא מפסידה את הצדקתה וטעמה. צריך לשים קץ לחופש זה המאפשר לחברים לא להשתתף בשיחות"...

משך שנים התהלך בינינו ערירי. כמה גדולה הייתה השמחה כשהתקשר עם יהודית וביתו החל לרחוש חיים של משפחה. אך לא ארכו הימים והמחלה האכזרית הרחיקה אותו אט,אט מתוכנו. הוא נסוג אל עולם מנוכר של שתיקות ולא היה ביכולתנו להושיע.
כתב עליו בן משפחה: "להכיר ולדעת איש כדוד, דומה הדבר לזכות הנופלת פעם אחת בחייו של אדם להימצא במחיצתו של אחד מל"ו צדיקים שבזכותם קיים עולם שטוב לחיות בו. לא קראנו לו אבא או סבא אלא פשוט בשמו: דוד...
יפים היו הרגעים בהם שח ודיבר באותם ימים שעסק בתיקון נפשות ובהנחלת הלשון העברית במעברות ובאזורי פיתוח שכוחים. מי כמוהו, שליבו, דיבורו ומעשיו שווים, חי עימם את מצוקות הימים ההם וניתב את דרכם כשטוּב לבו ויפי נפשו הם מצפן ודרך. גאה היה כאשר סיפר על כך ויפה הייתה הגאווה שלא היה בה שמץ מיהירות מתנשאת. כך צריכים הדברים להיעשות ולא עוד"...

                                                                                                                      יוסף וילפנד


דוד נפטר ב - 1974הוא בן 65. השאיר במותו את יהודית ובני משפחתה שהיה להם כאב.