אסתר לבנה 

אסתר ליבנה
בת חוה ואיזיק זקס
עלתה ארצה- 1936
נשואה לזלמן
אם למיכל-1942, אבי-1950, אילה ועופרה-1955

דברים בהלוויה:
אנו מלווים היום בצער רב את אסתר לעולמה שנה לאחר מותו של זלמן, בעלה.
לפני שבוע ביקרנו, אידה ואני, את אסתר בבית-הדר. לידה ישבו עפרה- הבת, מאיה ויאיר- הנכדים, ילדיה של מיכל ז"ל.
מאיה, בהתרפקות ובעיניים אוהבות ליטפה את ידיה של אסתר, סבתה.
אסתר ישבה בעיניים בוהות, צמודה לשולחן, הביטה הישר, כמעט ללא תגובה. בצאתנו, התקרבתי ואמרתי: "אסתר, נחת יש לך. תהיי בריאה. רק בריאה".
היא המשיכה להביט כמקודם. דומה שהיא הייתה במחשבותיה עם זלמן. היום -  היא הלכה אליו.
אסתר לא הפסיקה להגות בזלמן, לא חדלה מלשחזר כל רגע מהימים בהם הייתה מרותקת למיטתו בעיניים בוכיות, גם כאשר יבשו מדמעות. 
היא הייתה איתו כל הזמן, גם כאשר עיינה בספרים שהרבתה לקרוא בבית הסיעודי.

...

אסתר ליבנה
בת חוה ואיזיק זקס
עלתה ארצה- 1936
נשואה לזלמן
אם למיכל-1942, אבי-1950, אילה ועופרה-1955

דברים בהלוויה:
אנו מלווים היום בצער רב את אסתר לעולמה שנה לאחר מותו של זלמן, בעלה.
לפני שבוע ביקרנו, אידה ואני, את אסתר בבית-הדר. לידה ישבו עפרה- הבת, מאיה ויאיר- הנכדים, ילדיה של מיכל ז"ל.
מאיה, בהתרפקות ובעיניים אוהבות ליטפה את ידיה של אסתר, סבתה.
אסתר ישבה בעיניים בוהות, צמודה לשולחן, הביטה הישר, כמעט ללא תגובה. בצאתנו, התקרבתי ואמרתי: "אסתר, נחת יש לך. תהיי בריאה. רק בריאה".
היא המשיכה להביט כמקודם. דומה שהיא הייתה במחשבותיה עם זלמן. היום -  היא הלכה אליו.
אסתר לא הפסיקה להגות בזלמן, לא חדלה מלשחזר כל רגע מהימים בהם הייתה מרותקת למיטתו בעיניים בוכיות, גם כאשר יבשו מדמעות. 
היא הייתה איתו כל הזמן, גם כאשר עיינה בספרים שהרבתה לקרוא בבית הסיעודי.

אסתר נולדה לפני 86 שנים (1916) להוריה אייזיק וחיה זקס בכפר קטן בּוּזֶק, סמוך לעיר קוֹבֶל.
אביה עבד במוצרי בטון ואימה יפת התואר, ניהלה את משק הבית ביד רמה. למשפחה נולדו ארבע בנות. אחותה הבכירה שיינדל המחוננת, שהיתה נערצת על ידי אסתר, למדה בגימנסיה העברית והיתה פעילה ב"שומר הצעיר", ולימים חברת עין החורש.
אסתר למדה בבית הספר "תרבות" ובאורט -  בית ספר למלאכת יד. האחות השלישית ביילֶה מתה בדמי ימיה ממחלה. אחותה הצעירה בת- שבע נספתה יחד עם הוריה בשואה.
אסתר, בעקבות אחותה הבכירה הצטרפה ל"שומר הצעיר", והיתה פעילה בטיולי התנועה ובמושבות הקיץ.
במושבת מנהלים ב- 1931, בגיל 15, פגשה את זלמן ונרקמו קשרי האהבה ביניהם.
לאחר תקופת הכשרה של שניהם בביאליסטוק הם התחתנו ועלו ארצה ב- 1936.
בארץ הם הצטרפו לגרעין "עמל" אשר התמקם באזור קריית חיים.
הבחורים עבדו עבודה מפרכת בנמל חיפה. אסתר עבדה בניפוץ חצץ, בסלילת כבישי הדר הכרמל, במשק בית וגם ריכזה אחר כך את המתפרה.
בלשכת העבודה בחיפה לחמו אנשי הגרעין על כל יום עבודה, כאשר בארץ היה חוסר עבודה.
ברכבת הזוחלת, שהייתה עוצרת בדרכה כל פעם כדי להעלות נוסע -  הייתה אסתר נוסעת ממקום העבודה לצריפים שעל החולות, בסביבת קריית חיים. לעתים עבדה גם בחקלאות, באיסוף תפוחי אדמה.

כחודשיים לפני מלחמת העולם נזדמנה לאסתר הזדמנות פז לבקר את הוריה ומשפחתה בקובל. זו היתה פגישה מרגשת וניסיון נואש לשכנע את המשפחה לעלות ארצה, שבסופו פרידה מרגשת, טראומטית, שליוותה את אסתר כל שנותיה.
אסתר וזלמן עוברים לרוחמה. זלמן עבר למרחביה לעבוד כמזכירו של מאיר יערי, ואסתר עוברת לקיבוץ שריד, כדי להיות בקרבתו.
ב- 1942 נולדה מיכל.
ב- 1944, זלמן יצא לשליחות לאומית ותנועתית בטהרן.
ב- 1946, לאחר חצי שנה של חיים ביחד, זלמן יצא לשליחות לפולין כחבר משלחת היישוב, עד שובו לרוחמה ב- 1947.
אסתר לבד, בתנאים הקשים של תחילת קיבוץ רוחמה,עובדת בכל עבודה נדרשת, גם משתלמת במקווה ישראל וגם מגדלת את בתה מיכל.
בימי המצור על רוחמה ב- 1946, כאשר היחידות הבריטיות של הצנחנים, "הכלניות" בלשוננו, מכתרות את הקיבוץ, הורסות, מחריבות בניינים, מחפשות נשק של "ההגנה", חוסמות כל יציאה, אין יוצא ואין בא במשך שישה ימים רצופים. אסתר יוזמת יוזמה נועזת -היא מתחזה כאישה בהריון, כופה על המפקד האנגלי להובילה אל מחוץ לקיבוץ, מתעקשת להיבדק רק על ידי רופא נשים יהודי ברחובות, מזעיקה עיתונאי יהודי ומדווחת דו"ח ראשון על הוונדליזם של הצבא הבריטי "הנאור" ברוחמה -  דו"ח ראשוני שזיעזע את כל היישוב בארץ ואת דעת הקהל מחוצה לה.
זהו סיפור תעוזה החבוי כיום בין הדפים המצהיבים של מאבקו של היישוב העברי על עצמאותו המדינית.
בימי מלחמת העצמאות מפונים ילדי רוחמה לראשון לציון ומשם לבית ספר "שבח" בתל אביב, ומיכל ביניהם.

עם מעברם של זלמן ואסתר לקיבוץ עין השופט ב- 1948 הם מתערים בחיי הקיבוץ בהצלחה יתירה -  וזה ידוע לכל. בעין השופט נולד אבי (1950) ולאחר חמש שנים נולדו עופרה ואילה (1955).
אסתר ריכזה את המתפרה ואת מחסן בגדי הילדים עם כישוריה והיצירתיות שלה. כל מה שאסתר עשתה, נעשה בשכל בריא, בתכליתיות וביעילות. היא לא הייתה אשת דברים -  דבריה והערותיה היו קצרים. היא הייתה בעלת מחשבה ומעשים.
ליד זלמן, הדמות המרכזית במשפחה, אסתר בראייתה החדה, בחושיה הריאליים- לא פחות- קבעה בחייהם המשותפים. זלמן היה קשוב מאוד לדבריה.
אסתר, אישה חזקה ברוחה, עם ידי זהב ומוכשרת, בכל עניין חיפשה את נקודת המוקד כדי להתמודד איתה. אסתר שייכת לדור המייסדים, דור בוני הקיבוץ והארץ שנתברכה בתכונה שאין למעלה ממנה, במסירות בלב ובנפש ובנאמנות.

יורשה לי משהו אישי: ב- 1950, פחות משנתיים להיותי בקיבוץ, חליתי במחלה אנושה, עם מעט סיכויים לחיים, והובלתי לבית חולים רמב"ם. אסתר ליוותה אותי באמבולנס. זכרתי כל השנים את הדאגה, המסירות והחום שהרעיפה עלי אז. דומה, שהיא חשה כל הימים שאני זוכר לה חסד זה.

זלמן ואסתר ידעו גם צער. מותה הפתאומי של מיכל, הבת היקרה, היכה בהם קשה.
אך אסתר וזלמן רוו גם הרבה נחת מכם, הילדים והנכדים המחוננים, התורמים רבות בכלכלה ובחברה לחיזוקו וקיומו של הקיבוץ. מכם שאבו אסתר וזלמן הרבה אושר כל ימיהם.
זלמן נפטר ב- 2001. מותו היה מכה קשה לאסתר.
עם הסתלקותה של אסתר נחתמו חיי מופת ומסכת מופלאה של זוג מייסדים.
חברי עין השופט יחד אתכם -  בני המשפחה נפרדים היום מאמא יקרה ומסורה ללא גבול.
יחד איתכם ננצור אנו, חברי הקיבוץ, בלבנו את כל היפה בדמותה של אסתר שלנו.

                                                                                                                   שלום חולבסקי


אסתר נפטרה בשנת 2002. היתה בת 86 במותה. השאירה אחריה את ילדיה –אבי, איילה, עופרה ומשפחותיהם ואת משפחתה של מיכל ז"ל.