גאולה עמיר

נולדה: ברז'ניה, רוסיה
26.10.1914
ו' חשון התרע"ה

נפטרה: עין-השופט
03.08.2003
ה' אב התשס"ג

גאולה עמיר (לישנסקי)
בת גיסיה ושמריהו פרדקין
עלתה ארצה- 1925
נשואים ראשונים לטוביה
בן זוג שני - פנחס לאודון
אם ליוסי-1934, רעיה-1940, מיכל-1947, ליאורה-1956

לפני 50 שנה כתבה גאולה בחוברת של קרן-הקיימת בשם "יצירת האדמה" את הדברים הבאים: "..בפעם הראשונה ראיתי את המקום המיועד לנקודה ביום קיץ לוהט. נגלתה לעיני גבעה מכוסה קוצים ודרדרים, שהאפירה מאבני סיד לאין ספור, סדוקה ומיובשת, בלא זכר לפרחי בר האופייניים כל-כך לסביבה זו בעונת האביב והחורף…למרות זאת, ראיתי בדמיוני את נקודתנו והיא טובעת כולה בירק, כשחורשות אורן מגינות עליה מפני הרוחות, עצי פרי מזדקרים בין הבתים והדשאים ופרחים צומחים בתוך המחנה. קסם הדמיון".
סיפור חייה של גאולה הוא סיפור ראשית הארץ הזו, ראשית של חולמים ולוחמים, ראשית עובדי אדמתה, סיפורם של העצים.

גאולה נולדה ב – 1914 ברז'ניה שברוסיה. הוריה - שמריהו וגיסיה פרדקין קראו לה גאולה כביטוי לכמיהתם לגאולת הארץ.
כעבור 11 שנה ב –1925, הם עולים ארצה ומגיעים לחוף יפו. בסיפורי המשפחה מסופר שכאשר הגיעו לחוף, כרעו ההורים על ברכיהם ולהפתעת הילדים נשקו את החול כשדמעות זולגות על פניהם.
אביה קנה תפוזים, לקחו דיליג'נס ונסעו לזיכרון יעקב (שם גרה אחותו של האב) וכל הדרך הילדים שרו "שירי מולדת" רוסיים. כעבור כמה חודשים עברה המשפחה למקווה ישראל. האב-שמריהו קיבל שם עבודה כמדריך חקלאי במטעים ובפרדס, וגיסיה האם, עבדה כאחות האחראית על כל אוכלוסיית התלמידים.
גאולה, שגדלה על ברכי החקלאות, לא נכנעה ללחצי הוריה ללמוד בסמינר למורות והלכה ללמוד חקלאות בבן שמן. אך לימודי החקלאות בבן-שמן לא סיפקו אותה, והיא חוזרת למקווה ישראל. נערה יחידה בין שמונים בחורים, מצליחה להחזיק מעמד ולהיות תלמידה מצטיינת. בסיום לימודיה במקווה-ישראל עוברת המשפחה למושב ירקונה.
גיסיה האם, עובדת במרפאת רמתיים, פותחת שם "טיפת חלב". האב שמריהו עובד קשה בעבודות חוץ ובמשק המשפחתי. גאולה עוזרת למשפחה להתפרנס. בשנים אלה, ראשית שנות השלושים, גאולה מכירה את טוביה לישנסקי.
גאולה מספרת בזכרונותיה: "המצב קשה,יש חוסר עבודה באזור. אני זוכרת את עצמי עומדת בהפגנת הפועלים נגד אחד הפרדסנים של מגדיאל שהעסיק עבודה ערבית, וחיילים בריטים באים לפזרנו במקלות גומי. קיבלנו עבודה בקטיף, יומיים בשבוע. באנו השכם בבוקר לפרדס, הפרדסן "הנחמד" הסתכל עלינו ואמר: לא ביקשתי זקנים וילדים, אלא פועלים בוגרים. אבי עונה לו: "אינך יכול לשלחני, זה יום עבודה שמגיע לנו". קטפנו אותו יום כאשר כל אחד סימן את סלו בפתק. לאבי הייתה שיטה בקטיף - חמישה תפוזים בבת-אחת. כמובן שקטפנו כפליים מאחרים. בערב בא הפרדסן, ביקש סליחה והזמין אותנו שנבוא לעבוד בקביעות".

גאולה עוברת עם טוביה למושב של חיילים משוחררים, אביחיל, שם נולד יוסי באוגוסט 1934. הם גרים ברפת, שנבנתה, כנהוג באותם זמנים, לפני בית המגורים. גג הפח והתריסים במקום חלונות גרמו לחום איום שלא קל היה לגדל תינוק בתנאים האלה.
אביה- שמריהו, שעבד בחברת "נטר", עבר מטעמה לעבוד ביקנעם, כאחראי על הטיפול במטעי המושבה. הוא גר בחאן, יחד עם חברי קיבוץ הזורע שעברו להתיישבות.
טוביה וגאולה מצטרפים אל האב ומגיעים ליקנעם. את יוסי לוקחים לגן –הילדים במשמר-העמק.
עם עליית עין השופט להתיישבות בג'וערה ביולי 1937, פונה המשפחה להתקבל כחברים.
מאז גאולה בעין-השופט. עובדת במשתלה לרגלי ג'וערה, שנים רבות בנוי ובנטיעת עצים בכל פינות הקיבוץ, במשתלה של המוסד החינוכי. גאולה מדריכה ומורת דרך לרבים מחניכי המוסד בדרכי העבודה החקלאית. אח"כ, שנים רבות, עד לזקנתה המופלגת, עבדה במשנקים.
המשפחה גדלה ונולדו – רעיה (1940), מיכל (1947), אורי שנפטר אחרי מספר חודשים (1954) וליאורה (1956).
גאולה אהבה לטייל ולהכיר כל מקום בארץ. באחת הפעמים הצטרפה לזמן קצר לבנה יוסי,
שהיה חבר ב–1963 במשלחת החפירות הארכיאולוגיות במצדה ובהרי יהודה בראשותו של יגאל ידין, שבה יוסי מצא את אחת המגילות הגנוזות - מגילת בן-סירא.
ב- 1957 נפרדו גאולה וטוביה וטוביה עזב את הקיבוץ. לימים היא יצרה קשר של שנים רבות עם פנחס לאודון.

גאולה הייתה מסורה ועקשנית בחתירתה למטרה. בתה מיכל מספרת, כי בימי הראשית של ההתיישבות הייתה שותלת עצים ונוסעת עם עגלה שעליה חבית מים - ומשקה כל עץ בנפרד. בלילה היו עצים שנעקרו ממקומם בגלל הרוחות העזות. בבוקר הייתה גאולה חוזרת ושותלת אותם, כמו שכתבה באותו מאמר שהזכרנו: "עליך להאמין ולנסות ולהכשיר ולנטוע. כי יש משהו מהרגשת הנצח בנטיעת עץ. העץ עשוי לחיות מאות בשנים, והוא עתיד לשנות בנופו את נוף המולדת העזובה והמבוישת".
מורשתה של גאולה הם המוני העצים ששתלה בידיה והם הנחמה.

עופרה בריל

גאולה נפטרה בשנת 2003 והיא בת 89. השאירה אחריה את ארבעת ילדיה – יוסי, רעיה, מיכל, ליאורה ומשפחותיהם.

לאודון פנחס

לישנסקי טוביה

לישנסקי אורי

קציר עופר