חיה פלבס

חיה פלבס
בת שרה ומשה גרונוולד
עלתה ארצה-1946
נשואה ליחיאל
אם למשה-1946, משולם-1950 ושרה-1954

חיה נולדה בשנת 1917 בבית יהודי מסורתי בפרבר של העיר התעשייתית זגרוזשה שבמחוז זגלמביה- פולין. הוריה - שרה ומשה גרינוולד, משפחה יהודית טיפוסית, שומרת מסורת וברוכת ילדים.
בשל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה, חיה גמרה רק בית ספר עממי ובעודה צעירה לימים החלה לעבוד בבית חרושת כדי לעזור בקיום המשפחה.
חיה הייתה מוקפת תמיד חברים וידידים שאהבוה מאוד. בבית הספר הייתה מקדישה שעות רבות בעזרה לתלמידים חלשים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבלה על עצמה את הדאגה לפרנסת המשפחה ולא השאירה את הוריה לבד.
...

חיה פלבס
בת שרה ומשה גרונוולד
עלתה ארצה-1946
נשואה ליחיאל
אם למשה-1946, משולם-1950 ושרה-1954

חיה נולדה בשנת 1917 בבית יהודי מסורתי בפרבר של העיר התעשייתית זגרוזשה שבמחוז זגלמביה- פולין. הוריה - שרה ומשה גרינוולד, משפחה יהודית טיפוסית, שומרת מסורת וברוכת ילדים.
בשל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה, חיה גמרה רק בית ספר עממי ובעודה צעירה לימים החלה לעבוד בבית חרושת כדי לעזור בקיום המשפחה.
חיה הייתה מוקפת תמיד חברים וידידים שאהבוה מאוד. בבית הספר הייתה מקדישה שעות רבות בעזרה לתלמידים חלשים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבלה על עצמה את הדאגה לפרנסת המשפחה ולא השאירה את הוריה לבד.
בתקופת המלחמה היא נשלחה למחנה עבודה בגרמניה. שם היא התבלטה מייד בדאגתה לכולם - הקפידה שישמר הניקיון בצריף, שמרה על חברותיה שלא תתרשלנה בשמירה על ניקיון גופן והכריחה אותן להתרחץ. היא הייתה לוקחת את מנת האוכל של החברות ומחלקת בין כל הנשים שלוש פעמים ביום. לאחר יום עבודתה בבית החרושת הייתה הולכת לעבוד במטבח המחנה כדי שתוכל לקבל עוד מנת מרק כדי לחלק לחברותיה. לא חברה אחת נותרה בחיים הודות למסירותה והקרבתה של חיה.
עם השחרור, היא שוב עסקה בעזרה לנזקקים לה. היא סעדה קרובת משפחה שהיתה נתונה במצב קשה והשקיעה מאמצים על אנושיים להצילה ולדאוג לכל צרכיה.

בסיום המלחמה היא הגיעה בדרך רצופת טלטולים לאיטליה ושם הצטרפה לקבוצה שומרית, איתה עלתה ארצה ב-1946. בהגיעה לארץ הציע לה יחיאל ללכת איתו לקיבוצו גלאון. לאחר מספר חודשים הם עברו לעין-השופט בעקבות אחיו של יחיאל - ללק.
הייתה זו הכרעה קשה בשבילה כי היא הייתה רחוקה מאורח החיים הקיבוצי. כבת למשפחה דתית היא התקשתה לוותר על הדלקת נרות בשבת ועל הצורך לעבוד מדי פעם בשבתות.

כאשר הפכה לאם הגיע אושרה לשיאו. לה וליחיאל נולדו שלושת ילדיהם – משה (1946), משולם (1950), שרה (1954).
בעת פגישה בין חיה לבין כמה מחבריה שמחוץ לקיבוץ, היא נשאלה האם באמת היא שבעת רצון מחייה במסגרת הקיבוצית. כמה רחב הלב היה לשמוע את תשובתה שבה  הסבירה את יתרונותיהם של חיי הקיבוץ, כיצד העלתה על נס את הדאגה לילדים והערבות הדדית בין חבר לחבר.
בקיבוץ חיה עבדה במטבח הילדים. היא הייתה קמה בוקר בוקר עם עלות השחר ונחפזת לעבודתה. שום קושי פיזי לא עמד בפניה והיא היתה סוחבת ארגזים עם פירות וירקות. כל ילד שהיה נכנס למטבח, היה זוכה ממנה לקריצה ולכיבוד קל.
כמה קרנו פניה כאשר הילדים היו באים להודות לה על פודינג טעים או על עוגה טובה.
מותה בטרם עת היה אסון קשה למשפחתה ולקיבוץ.
נזכור אותה תמיד.

                                                                                                                                 עופרה בריל


חיה נפטרה בשנת 1955 והיא בת 38 בלבד. השאירה אחריה את יחיאל בעלה ושלושת ילדיה הקטנים -  משה, משולם ושרה שהיו זקוקים לה ביותר.