איסר לביא

איסר לביא (לבקוביץ)
בן שפרינצה ואהרון
עלה ארצה-1935
נשוי לחנה
אב לאליעזר-1938, אביה-1943 ובתיה-1949

דברים בהלוויה:
אנו באים להיפרד ממך, איסר החבר היקר, הידיד ואבי המשפחה. נסגר היום מעגל חיים של צמיחה, חלומות, תקוות, חדוות יצירה, בניית משפחה ומכאובי מחלה שהכריעה אותך.
ראינו אותך בשנים האחרונות, ועקבנו בכאב ובדאבה במאבקך העקשני, הבלתי נלאה עם מחלתך הקשה. לא הרבית לדבר עליה, אך לעתים בקעה אנחה עמוקה, קצרה אך חותכת, מעבר לשולחן, שהעידה יותר מכל על הרגשתך, על הרהורי העצב ועל הסיכויים ההולכים ומתמעטים במאבקך זה.
חשנו שאתה נאחז בכל זיז והזיזים הלכו והתמעטו, אך אתה לא ויתרת. עשית הכול כדי לחיות את מלוא החיים וליהנות מהם ככל שיכולת.

...

איסר לביא (לבקוביץ)
בן שפרינצה ואהרון
עלה ארצה-1935
נשוי לחנה
אב לאליעזר-1938, אביה-1943 ובתיה-1949

דברים בהלוויה:
אנו באים להיפרד ממך, איסר החבר היקר, הידיד ואבי המשפחה. נסגר היום מעגל חיים של צמיחה, חלומות, תקוות, חדוות יצירה, בניית משפחה ומכאובי מחלה שהכריעה אותך.
ראינו אותך בשנים האחרונות, ועקבנו בכאב ובדאבה במאבקך העקשני, הבלתי נלאה עם מחלתך הקשה. לא הרבית לדבר עליה, אך לעתים בקעה אנחה עמוקה, קצרה אך חותכת, מעבר לשולחן, שהעידה יותר מכל על הרגשתך, על הרהורי העצב ועל הסיכויים ההולכים ומתמעטים במאבקך זה.
חשנו שאתה נאחז בכל זיז והזיזים הלכו והתמעטו, אך אתה לא ויתרת. עשית הכול כדי לחיות את מלוא החיים וליהנות מהם ככל שיכולת.

סיפור חייך, איסר, דומה מאוד לסיפורי בני דורך. גדלת בבית מסורתי בדומברובה גורניצ'ה שבפולין להוריך שפרינצה ואהרון לבקוביץ. ספגת את יהדותה של עיירת הולדתך, על אף שמרדת באורחות חייה של הגלות. ידעת לשמור ולשמר – באהבה רבה – את הניגון מבית אבא, כל ימי חייך, כפי שהוכחת בערב "בית אבי". גם במסיבת פורים נתת ביטוי מוחשי ביותר לדבקותך במורשת היהודית כאשר רקדת עם משה שפירא יבדל"א, ריקוד חסידי חם ופורץ. התלהבותך מהריקוד משתקפת באחד הצילומים המוכרים והמרגשים ביותר המצויים בידינו.
נתקיים בך הצירוף המיוחד במינו של "חסיד" ו"מתנגד". הקשר העמוק שלך למשפחה בא לידי ביטוי בחיפושיך הבלתי נלאים בתום המלחמה אחר בני משפחה קרובים-רחוקים, שטיפלת בהם במסירות גדולה ובאהבה.

צמחת בקן "השומר הצעיר" בעירך, דומברוברובה גורניצ'ה ושנים נשאת את עולו של הקן על שכמך בנאמנות ובאחריות – שתי תכונות יסוד באישיותך.
את הכשרתך החלוצית עשית  בלודביקובו (מזרח פולין), במסגרת קיבוץ "במסילה". זהו אחד המקומות הנידחים ביותר באיזור פולסיה שבבילורוס. איזור שרבץ ביצות  ויתושים וגם שררו בו תנאי עבודה קשים ביותר. אך בו בזמן ספגת את רוחה של יהדות זו כאשר הזדמנת לבקר בערי הסביבה – ביאליסטוק ווילנה.

עלית לארץ ב- 1935 לקיבוץ מסילות והיית אחד מעמודי התווך בבניין המשק שם. זו היתה אחת מתקופות הזוהר בחייך בארץ. רכשת ידידים ששמרת עמם על קשרי ידידות כעל בבת עיניך.
מסכת חייך בקיבוץ עין-השופט מתחילה עם נישואיך לחנה. כאן הקמת את משפחתך עם חנה ונולדו ילדיכם- אליעזר (1938), אביה (1943) ובתיה (1949).
היו אלה שנים של השתרשות בעין-השופט, פעילות משקית והיצמדות לבניית ענף הצאן בקיבוץ. מכאן הגעת לכהן כמזכיר אגודת הנוקדים ולתנובה – תוך מעורבות עמוקה והכרת החקלאות בארץ. הייתה לך מודעוּת בשליחות הציונית הגדולה של היות רועה צאן בארץ-ישראל. הימים בהם הלכת בראש עדר הצאן בשדות עין-השופט והעמק נסכו בך כוח וגאווה, שהזינו אותך במשך השנים הבאות. זו הייתה תקופת השיא בחייך. שוב רכשת ידידים והערכה עמוקה לעבודה בקרב הנוקדים הרבים הפזורים ברחבי הארץ.
ביקרתי לפני זמן מה ברמת-יוחנן ונוכחתי לדעת עד כמה רבה הידידות וההערכה של ותיקיה כלפיך. עדיין זוכרים כולנו באיזו עקשנות, דבקות ואמונה לחמת לפני שנים על המשך קיומו של ענף הצאן קיבוץ – הענף שהשקעת בו את מיטב שנותיך בארץ.

לכשהגעת, עקב אילוצי בריאות, לארכיון – למדת מלאכה זו על בוריה. חיפשת דרכים לייעול העבודה, שקדת על הדבר היקר הקרוי "תרבות הזיכרון" ופירסום חוברת שבה נסקרים אירועי הקיבוץ מדי שנה בשנה. גם בימי מחלתך הקשה דאגת ששום אירוע בקיבוץ לא יישכח, אף פתק לא ילך לאיבוד; עקבת אחר כל פרט ופרט בחיי הקיבוץ; הפכת את הארכיון מנחלת העבר לחלק חי ומשתלב בחיי הקיבוץ בהווה. דפים בלים קיבלו רוח חיים. כאמור, גם בימי מחלתך לא ויתרת. השכם בבוקר, בקיץ ובחורף, יצאת לעבודתך בארכיון.

היית אב משפחה למופת, מסור, אוהב ודואג, גאה על הישגי ילדיך ונכדיך.
היית קפדן, לעיתים קפדן מדי, ומחמיר עם זולתך – אך הקפדת והחמרת גם עם עצמך.
מתחת למעטה הנוקשה מעט, פעם לב מפרפר, חם, רגיש, איכפתי מאוד וחרד. היתה בך נאמנות לעקרונות של אידיאה, אחריות, יושרה, לפעמים עד כדי אי-גמישות. היתה בך מעורבות עמוקה וחרדה על המשך קיום יסודות חיינו – כל אלה הנחו אותך בחייך.

יורשה לי לומר משהו אישי: במשך שנים הסבנו יחד לארוחת בוקר. קיימנו דו-שיח מתמשך ומפרה, שהיו בו לא פעם עונג רוחני, על הכול שבחיינו – מהעולם הגדול ועד לשולי שבחיינו הקיבוציים. דו-שיח זה נקטע פתאום – ונוצר חלל. תחסר לי איסר כאיש שיח וכידיד.
גיליתי בך אדם העורג למשהו רוחני בחיינו, למשהו המחמם את הלב. שמת לב לדקויות ולרגישויות שלא תמיד קל להגדירן במילים.
גיליתי את האיש המעורב בכל הנעשה בארץ וחרד מאוד לגורלה.
את האיש האוהב ספר והספר הוא חלק בלתי נפרד מחייך. גם בשעה ששכבת בבית חולים לפני חודש, ביקשת ממני לשלוח לך את כל ארבעת הכרכים של "דפי עדות" – וקראת אותם בבית החולים.
גיליתי את איש המוזיקה, שאינו פוסח על אף קונצרט ומתרפק על ניגון יהודי.
את האיש היודע לקיים קשרים עמוקים עם ידידיו. כישורים ותכונות יסוד אלו היוו את תשתית אישיותך הברוכה.

                                                                                                                                             שלום חולבסקי 

איסר נפטר ב- 1986 והוא בן 74. השאיר אחריו את רעייתו חנה, בנו אליעזר, בנותיו - אביה ובתיה ומשפחותיהם.