יצחק (איציק) רוזן

נולד: לומז'ה, פולין
01.06.1910
כ"ג אייר התר"ע

נפטר: עין-השופט
27.03.1985
ה' ניסן התשמ"ה

יצחק רוזן
בן רחל ודוד
עלה ארצה ב-1934

יצחק, בן רחל ודוד רוזן, נולד בלומז'ה, פולין בשנת 1910. בשנת 1926 הצטרף ל"שומר הצעיר" בעירו. ב- 1934 עלה לארץ והגיע לקיבוץ בחדרה.
בודד, ללא משפחה, חי יצחק, אך ידידים ודורשי טובה רבים היו לו בעין-השופט ומחוצה לה. חברות הקבוץ דאגו לו בשעת כאב וחולשה.
הוא היה מודע לכל הנעשה בקיבוץ. נשם, עקב אחר הכול בעין חדה, בסקרנות, בחכמה, בשנינות. הוא רצה לראות את חיינו באור אמת, לכן לא פעם היו דבריו ביקורתיים. אולם מה שאמר, אמר מתוך אהבה ומסירות.
הוא רכש את מקצוע הנגרות, עבד בצאן והיה מראשוני העובדים במשנקים, במחלקת הכבישה. הדבר החשוב בעיניו היה שיפור התנאים הטכניים להגברת הייצור ואיכות המוצרים.

ביומנו של אייבי גולן מיום 22.11.1937 מסופר: "גיבור היום הוא יצחק רוזן שימש חצרן ומוביל האוכל לאלה שעובדים רחוק מהבית. במקרה, האוכף של החמור התקלקל. בלי להגיד מילה העמיס יצחק את כל האוכל על גבו והלך לבדו לרמת-השניים. הוא הגיע בשעה שתיים בערך, לתימהון כל אלה שראו את התמונה הזו – יצחק הקטן סוחב את חבילות האוכל ונוסף לזה גם רובה ציד."
שמואל כהן מספר עליו במלאות 30 למותו: "... את מעט הנשק שהיה לנו הסתרנו בסליקים רבים. לבד מהאחראים על הבטחון, רק איציק ידע והכיר את כל הסליקים. הוא דאג לנקיון ושימון הנשק הבלתי לגלי. תמיד, בשעת הצורך, דאג שהכול יוגש, ינוצל וישמר. בשקט עשה את מלאכתו ואת סוד הסליקים אי-אפשר היה להוציא ממנו."

מיוחדים היו קשריו עם בני ובנות האולפן. אלה שמרו לו ידידות וחיבה במשך שנים והיו באים לבקרו מדי פעם, ביקוריהם פתחו את דלת חדרו הבודד והביאו לו שמחה.
ליליאן, מבנות האולפן, היתה לו כבת. הוא ליווה אותה באהבה וראה בבתה, כשנולדה, את נכדתו.
לילאן כתבה לו באחד המכתבים: "מאוד שמחתי לקבל את החבילה של הדברים הטובים. חבל שתמיד אתה שולח לי את כל הדברים הטובים ואני לא יכולה לשלוח לך שום דבר. בגלל זה אני עצובה. אז תודה רבה!!"
תלמידת אולפן אחרת, מריאן, כתבה לו מאנגליה: "יצחק היקר שלום! אני כותבת לך בלי מילון, אז אני מבקשת סליחה בעד השגיאות. ראשית כל אני אוהבת אותך מאוד. שמחתי לקבל את המכתב שלך ואת הבולים היפים... ביום ה' התחיל הגשם כאן. אנחנו דואגים על המים ושומרים על כל טיפה כמו בארץ. היום קראתי ספר מעניין על "ספטמבר השחור". אתה שואל האם חשבתי מה לעשות בביקור שלי. העיקר, זה לפגוש אותך, לדבר ולתת לך נשיקות... אבוא בחודש מרץ... נלך ברגל מסביב הקיבוץ כדי להסתכל בפרחים. אולי נשב על הדשא אם זה לא רטוב. אני מאוד אוהבת את פרחי הצבעונים מסביב לעין-השופט. אלה שמגדלים אותם קרוב לחדר האוכל. הייתי גם נוסעת לרמות מנשה כדי לראות את הכלניות היפות ותורמוס ההרים..."
כזה היה האיש.
כאשר חש כי קיצו קרב הודיע לחבריו סביבו שבפסח זה הוא לא יסב עמם לסדר. ואכן, ידע ליבו לנחש. ערב חג הפסח תשמ"ה הלך לעולמו. הלך ועימו סוד חייו – סיפור נעוריו, הסיפורים על דרכו בארץ, מאווייו ונפתוליו.

דפי נזכור

יצחק נפטר ערירי ב – 1985 והוא בן 75 שנים. השאיר אחריו את אחותו.