לילך  שזר

לילך שזר
בת לבנה ויאיר

לילך, בתם של יאיר וליבנה שזר, נולדה בשנת 1963 בעין-השופט. ילדותה עברה עליה בחינוך המשותף, כמו כל ילדי הקבוץ.
בשנות נעוריה יצאה המשפחה לארצות-הברית ולילך למדה שם את שנות בית-הספר התיכון. בשנים אלה היא שבה לשנה אחת ללמוד במוסד "הרי-אפרים" והייתה בעין השופט עם סביה – שרגא וברכה. בתום השנה היא שבה לארצות-הברית.
בשיקגו היא הצטרפה לקן "השומר-הצעיר" והיתה פעילה ואהודה.
ביוני 1981 היא נהרגה בתאונת-דרכים קטלנית ע"י נהג שיכור שפגע במכוניתה בעת שחזרה עם חבר מקונצרט בשיקגו.
לילך היתה בשיא פריחתה - נערה יפה, כישרונית ואהובה. מותה בחטף היכה בתדהמה את כל מכיריה, אוהביה, בני משפחתה, בני קבוצתה, חברי עין השופט והחברים הבוגרים של קן "השומר-הצעיר" בשיקגו, ששמעו על מותה בתחילת מושבת הקיץ שלהם בפרס בקנדה.

בין מכתביה ודברים שכתבה לעצמה נמצאו השורות הבאות שנכתבו באפריל 1981:
...

לילך שזר
בת לבנה ויאיר

לילך, בתם של יאיר וליבנה שזר, נולדה בשנת 1963 בעין-השופט. ילדותה עברה עליה בחינוך המשותף, כמו כל ילדי הקבוץ.
בשנות נעוריה יצאה המשפחה לארצות-הברית ולילך למדה שם את שנות בית-הספר התיכון. בשנים אלה היא שבה לשנה אחת ללמוד במוסד "הרי-אפרים" והייתה בעין השופט עם סביה – שרגא וברכה. בתום השנה היא שבה לארצות-הברית.
בשיקגו היא הצטרפה לקן "השומר-הצעיר" והיתה פעילה ואהודה.
ביוני 1981 היא נהרגה בתאונת-דרכים קטלנית ע"י נהג שיכור שפגע במכוניתה בעת שחזרה עם חבר מקונצרט בשיקגו.
לילך היתה בשיא פריחתה - נערה יפה, כישרונית ואהובה. מותה בחטף היכה בתדהמה את כל מכיריה, אוהביה, בני משפחתה, בני קבוצתה, חברי עין השופט והחברים הבוגרים של קן "השומר-הצעיר" בשיקגו, ששמעו על מותה בתחילת מושבת הקיץ שלהם בפרס בקנדה.

בין מכתביה ודברים שכתבה לעצמה נמצאו השורות הבאות שנכתבו באפריל 1981: "... בין כל שני קצוות מצויה גם דרך ביניים. אבל לפעמים כל-כך קשה למצוא אותה. ככל שאנו עוברים יותר, מוצאים שאין דרך אחת בלבד אלא תמיד עוד פניות והסתעפויות, שיש לבחור ביניהן את הרצויה ביותר וכל-כך לטעות במבוך ולהגיע...למבוי סתום. ילדות היא תקופה חלומית, ללא התחייבויות ודאגות. תקופה של חריש וזריעה לקראת המחר. נעורים הם אביב ופריחה של רגשות וגוף. יקיצות לקראת עולמות חדשים, תגליות. בגרות היא אסיף הפירות ובחירת הזמן המתאים לכך. לכל אדם שפעם אהבתי שמורה אצלי פינה חמה עמוק בלב"...
במאי 1981 היא כותבת: "...ניסיון נואש לתרגם הרגשה למילים: יש לי מין שקט פנימי שכזה. הרגשה חדשה שהתפתחה בי לא מזמן. מין בטחון שדברים יסתדרו. מין שקט שאין מה למהר, שאם עכשיו בדיוק לא הכל  perfect, עדיין יש דברים טובים למצות מן ההווה ודברים ישתנו מעצמם בעתיד...כך שאין מה לנסות למהר לשנותם. וגם העתיד לא יהיה מושלם אבל דברים אחרים יהיו בו ללמוד, להבין, לטעום..."


לילך הובאה לקבורה בעין-השופט. היתה בת 17 ו-9 חודשים במותה.
השאירה אחריה את הוריה – ליבנה ויאיר, סביה בעין השופט – שרגא וברכה, סביה בשער העמקים -  טילדה וראובן ואָחֵי אביה ואימה.