|
משה בריל
בן שיינה-שרה ור' אברהם-יעקב
עלה ארצה- 1934
נשוי לחוה
אב לעופרה-1940,יוסף-1945 ונמרוד-1950
אבי נולד בעיר פוניביז שבליטא בשנת 1912 להוריו שיינה-שרה ואברהם-יעקב בריל. אבא היה נצר למשפחת למדנים. מצד אימו היה נכד לאחד מגדולי התורה בליטא, ומצד אביו דור שלישי לרב המפורסם איצ'לה מפונוביץ'. אבא גדל במשפחה מרובת ילדים. לסבי קראו אברהם יעקב בריל והוא נחשב לעילוי וידען גדול בתורה ובעל זיכרון בלתי רגיל. בעיירה היו אומרים שכבר בהיותו בן שש ידע את התנ"ך בעל פה. כאשר בגר היו הסטודנטים בעיר סקולי מתכנסים בבית הכנסת ושואלים את הגאון יעקב אברהם שאלות סבוכות במתמטיקה והוא היה פותר את כל הבעיות בעל פה. אבל האב חיפש פרנסה למשפחתו הגדולה לכן נטש את הרבנות ועסק במסחר. סבא הצליח להתעשר מעסקיו בפטרוגראד הצארית, אך עם המהפכה הבולשביקית נלקח ממנו הכול. נותרה חנות מכולת קטנה לממתקים. בעקבות מצבו הקשה החליט לנסוע לארצות הברית כדי לנסות את מזלו.
...
|
|
משה בריל
בן שיינה-שרה ור' אברהם-יעקב
עלה ארצה- 1934
נשוי לחוה
אב לעופרה-1940,יוסף-1945 ונמרוד-1950
אבי נולד בעיר פוניביז שבליטא בשנת 1912 להוריו שיינה-שרה ואברהם-יעקב בריל. אבא היה נצר למשפחת למדנים. מצד אימו היה נכד לאחד מגדולי התורה בליטא, ומצד אביו דור שלישי לרב המפורסם איצ'לה מפונוביץ'. אבא גדל במשפחה מרובת ילדים. לסבי קראו אברהם יעקב בריל והוא נחשב לעילוי וידען גדול בתורה ובעל זיכרון בלתי רגיל. בעיירה היו אומרים שכבר בהיותו בן שש ידע את התנ"ך בעל פה. כאשר בגר היו הסטודנטים בעיר סקולי מתכנסים בבית הכנסת ושואלים את הגאון יעקב אברהם שאלות סבוכות במתמטיקה והוא היה פותר את כל הבעיות בעל פה. אבל האב חיפש פרנסה למשפחתו הגדולה לכן נטש את הרבנות ועסק במסחר. סבא הצליח להתעשר מעסקיו בפטרוגראד הצארית, אך עם המהפכה הבולשביקית נלקח ממנו הכול. נותרה חנות מכולת קטנה לממתקים. בעקבות מצבו הקשה החליט לנסוע לארצות הברית כדי לנסות את מזלו.
בתחילה נסע סבא לבד לארצות הברית כדי לראות אם יש מקום לחיים טובים יותר לכל המשפחה. ב- 1930, בהגיעו לגיל שמונה עשרה, הצטרף אבא לסבא, יחד עם אחיו, כדי לעזור בפרנסה. אבא היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר" - איש שקט, סקרן, חרוץ ונוח לבריות. התנועה הייתה בשבילו מקור לבניית ערכים ומקור לגאווה של אדם המוצא דרך לעולם טוב יותר. מושבות קיץ ומושבות חורף, עבודה חקלאית בחוות ההכשרה, לימוד עברית, חיי צעירים עם הווי של נוער חופשי מכבלי העבר הדתי. אבא המושפע מבית אביו וסבו, היה יושב ושוקד על לימודיו ומרבה לקרוא ספרים.
ב- 1933 יוצא אבא להכשרה, על אף האכזבה מחבריו לקבוצה השומרית שחלקם עלה ארצה וחזר בחזרה לאמריקה.
ב- 1934 הוא עולה לארץ ומצטרף לקבוצת האמריקאים שישבו בחדרה.
בחדרה בונים החברים קיבוץ בזעיר אנפין, ניסוי חברתי שצריך לשמש אותם כדגם לחיים בעתיד. הכול טרי ועדין לא בשל אך מלא רצון טוב ומחשבה שאפשר להצליח. העבודות היו קשות- מעדר וטוריה בפרדס, עם תחרות על מקום עבודה למול הערבים שהיו מורגלים בעבודה קשה. בניית רעפים במפעל קטן. ניסיון לייצר בלטות לרצפה ועוד עבודות שהם קיוו שיאפשרו להם לפרנס את עצמם.
אבא זכה להיות בחבורה שעלתה לג'וערה ב-1937. חבורה של צעירים שהחליטו ליישב חבל ארץ שומם. הסכנה ארבה מכל פינה. העבודה בג'וערה כללה כל דבר שאיפשר להביא כסף ולהתפרנס. ייעור הסביבה, התחלה של מטעי פירות, אווזיה ועוד. החבורה נזקקה לאוכל ואבא יצא ללמוד איך לאפות לחם בקיבוץ מעברות.
אפיית לחם נעשתה עיסוק שליווה את אבא במשך שנים רבות כעוזר נאמן לאריה אלנר במאפיה.
הקשר המשפחתי עם חוה נוצר כבר בחדרה כאשר הנערה הצעירה ביקשה מהבחור הביישן ללמד אותה עברית. כך הידקו השנים את הקשר והקימו משפחה לתפארת.
קיבוץ עין השופט עלה על הקרקע בשנת 1937. התחלה קשה שלוותה בהרבה לבטים. לאט לאט התחיל להתגבש קיבוץ במקומו החדש. אבא היה איש נחבא אל הכלים, לא בולט בשיחות ולא מרכז בידו כוח. איש שקם לעבודתו בבוקר וגומר את יום העבודה בשעות אחר הצהרים, בלי תלונות ובלי ימי מחלה כמעט.
בתחילה עבד במשתלה שהוקמה לרגלי ג'וערה, אחר-כך עבר לעבוד בגן הירק שהיה ליד הר הסיד. כילדה אני זוכרת נסיעות בעגלה הרתומה לסוס כשאני ואבא נוסעים לשטח גן הירק כדי לבדוק את מצב הירקות.
כאשר הוקם מיברג – חרושת לברגי עץ, היה אבא בין הראשונים שנכנסו לעבוד במפעל. כל השנים עסק באריזה. היה משכים קום, מגיע לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות, עושה את עבודתו בזריזות רבה וההספקים שלו, לעומת מכונת האריזה, היו מופלאים.
טובה בורנשטיין שגם היא הייתה מבין אותם ראשונים שעבדו באריזה סיפרה: "העבודה באריזה היא עבודה שגרתית בדרך כלל. משה'לה אהב את השגרה. הוא ארז במשך כל השנים ברגי עץ באריזת ידיים ולא היה מוכן להחליף אותה בעבודת מכונה. הוא הגיע לקצב מסחרר לא היה לו מתחרה בזה."
אבא הקים משפחה חמה עם אימא . נולדנו שלושתינו – אני, יוסף ונמרוד. עם השנים נולדו הנכדים שנתנו לאבא הרבה נחת ביצירת ההמשכיות.
במיברג נוצר קשר מיוחד בין אבא לנער שבא מדלית אל כרמל – בָּאשה. באשה הרגיש כבן לאבא והידידות ביניהם הייתה לאורך שנים. באשה גדל והיה מנער לגבר שהתמיד בעבודה באריזה כל השנים ושמר על קשר עם המשפחה גם לאחר מותו של אבא.
ביום השנה למותו של אבא קיבלה אימא מתנה מבאשה – מאזני כפות עשויים פליז בליווי מכתב: "האם קיים עדיין צדק בעולם הזה? לפי דעתי עדין אין! אבל מאזני צדק יש עדיין מספיק בעולם, אבל את הצדק עצמו אנחנו לא מצליחים למצוא... לחווה מתנה צנועה זו אולי תסמל לך מה שאני רוחש כלפיך וכלפי המשפחה. עד 120 ושתרגישי כמו בת עשרים!! "
עופרה-בתו
משה נפטר ב- 1980 והוא בן 68 שנים. השאיר אחריו את חוה – אשתו וילדיו – עופרה, יוסי, נמרוד ומשפחותיהם.
|
