נעמי פלג

בת שרנקה ומנחם וקסלר

נשואה לאיציק פלג

אמא לשרון [1970], אורית [1973], הדר [1977]

נעמי נולדה בשנת 1947, בעין השופט, בת שנייה של מנחם ושרנקה וקסלר, ממייסדי הקיבוץ, אחות צעירה לאיה. היא גדלה בקבוצת "גפן" בקיבוץ, ובקבוצת "הדס" במוסד החינוכי הרי אפרים.

בתחילת 1966 היא התגייסה לצבא ושירתה בגדוד 12 של חטיבת גולני, שהפך להיות חלק ממנה, והיא הייתה גאה מאוד להשתייך אליו. היא הייתה פקידה פלוגתית בזמן מלחמת ששת הימים. ההערכה לתקופת שירותה באה גם מהגדוד ומפקדיו, לאורך השנים.

לאחר השחרור מצה"ל [1968] היא שבה לקיבוץ והשתלבה בעבודה בחינוך.

נעמי הכירה את איציק בסמינר יוצאי צבא של הקיבוץ הארצי, שהיה מתקיים בגבעת חביבה, ומטרתו הייתה לחזק את הזהות הקיבוצית והאידאולוגית של צעירי הקיבוצים. הם נישאו בדצמבר 1969, הקימו את ביתם בעין השופט ונולדו הבנות – שרון [1970], אורית [1973] והדר [1977].

בת שרנקה ומנחם וקסלר

נשואה לאיציק פלג

אמא לשרון [1970], אורית [1973], הדר [1977]

נעמי נולדה בשנת 1947, בעין השופט, בת שנייה של מנחם ושרנקה וקסלר, ממייסדי הקיבוץ, אחות צעירה לאיה. היא גדלה בקבוצת "גפן" בקיבוץ, ובקבוצת "הדס" במוסד החינוכי הרי אפרים.

בתחילת 1966 היא התגייסה לצבא ושירתה בגדוד 12 של חטיבת גולני, שהפך להיות חלק ממנה, והיא הייתה גאה מאוד להשתייך אליו. היא הייתה פקידה פלוגתית בזמן מלחמת ששת הימים. ההערכה לתקופת שירותה באה גם מהגדוד ומפקדיו, לאורך השנים.

לאחר השחרור מצה"ל [1968] היא שבה לקיבוץ והשתלבה בעבודה בחינוך.

נעמי הכירה את איציק בסמינר יוצאי צבא של הקיבוץ הארצי, שהיה מתקיים בגבעת חביבה, ומטרתו הייתה לחזק את הזהות הקיבוצית והאידאולוגית של צעירי הקיבוצים. הם נישאו בדצמבר 1969, הקימו את ביתם בעין השופט ונולדו הבנות – שרון [1970], אורית [1973] והדר [1977].

מראשית דרכה הייתה נעמי אשת אִרגון, שהשכילה להכיל ולנהל את הצד הלוגיסטי של המקומות בהן עבדה. היא ניהלה את המשרד של מפעל מברג במשך 7 שנים.

בשנת 1979 יצאה המשפחה לשליחות בספרינג וואלי ניו יורק – ארצות הברית, במסגרת תנועת השומר הצעיר. עם שובם ארצה ב-1982 היא נכנסה לנהל את המשרד של מפעל המשנקים, ועבדה כ-33 שנים במפעל, שלימים שינה את שמו לאלתם. היא פרשה לגמלאות ב-2017.

בכל שנותיה הייתה נעמי בקיבוץ חברה בוועדות הקיבוץ ותרמה רבות. שנים רבות שימשה כגזברית של ועדת השתלמות. תפקידה האחרון היה ב"צוות אבלות" בקיבוץ. צוות זה מלווה את המשפחות שיקיריהם הולכים לעולמם, ודואג להם בימים הראשונים של האסון שפוקד אותם.

שרנקה, אימה של נעמי, נפטרה ב-1969. מנחם, אביה, נפטר ב- 1992. לאחר פטירת שרנקה, מנחם התחתן עם אדלה, שנפטרה בשנת 2001. נעמי, יחד עם איציק, העניקו לשניהם טיפול מסור ואכפתי לכל אורך חייהם, ועד לרגעיהם האחרונים. אחיינה של נעמי – נמרוד פסחי, בנה של איה אחותה, היה טייס במסוק יסעור. בשנת 1990 הוא נהרג בתאונת מסוקים.

נעמי הייתה שקטה וצנועה, שחייתה את חייה ביושר ובשלמות עם החיים שבנתה עם איציק. הנגינה במנדולינה הייתה אהבתה הגדולה, שליוותה אותה מאז התחילה לנגן במוסד החינוכי. על כך הדר כתבה בשלושים: "כשלמדתי חלילית, היינו מנגנות דואטים יחד בשתי חליליות. ותמיד כמובן ניגנת מנדולינה...". שנים רבות היא ניגנה בתזמורת המנדולינות "הר ועמק" בסיפוק רב. לאורך השנים היא הייתה אחראית על הארגון של התזמורת, כולל דאגה שכל אחד יביא בתורו כיבוד למפגשים.

המשפחה התרחבה עם הקמת המשפחות של הבנות. נעמי טיפחה את היחד המשפחתי עם איציק, ונהנתה מהנכדים, שהצטרפו עם השנים. איציק כתב: "בנינו ביחד משפחה חמה ואוהבת. נעמי תמיד אמרה שגידול וחינוך הבנות והמשפחה זה הדבר הכי חשוב לה בחיים...". על כך כתבה הדר: "יש בי זיכרונות ילדות שלנו יחד – למשל שהייתה פותרת תשבצי הגיון. כשהייתי בת 9 בערך הצטרפתי אליה. היינו יושבות פעם בשבוע לפתור תשבצי הגיון מעיתוני סוף השבוע".

נעמי התענינה, האמינה, העמיקה ותרגלה רפואה משלימה. היא התמקדה בלימודי רייקי והייתה לעזר לחברים רבים, שפנו אליה, בין אם בזמנה הפנוי ובין אם להקלת מכאוב של חבר צוות במהלך העבודה. תמיד היא נענתה במסירות, ומעולם לא גבתה תשלום. על כך אורית כתבה בשלושים: "הידיים שלך, המופלאות, שהיו עושות לי הילינג. אפילו לאחרונה כשכלום לא עזר לכאב גב שלי, אַתְ עם ידי הפלא שלך המסת את הכאב".

בחודשים האחרונים לחייה התמודדה נעמי עם מחלת "השלבקת החוגרת", שתקפה אותה קשה. נעמי נפטרה במפתיע, לתדהמת משפחתה וחבריה, מאירוע לבבי בבית החולים רמב"ם, אליו הגיעה יומיים קודם.

נעמי זכורה לכולם כאחד כאשה ישרה ומסורה שמקיימת כל הבטחה - יצרנית, רצינית בכל מה שלקחה על עצמה: כבת להוריה, כרעיה, כאם, כסבתא, כאופה מעולה ונדיבה, כחברה נאמנה, בדאגה לבריאות גופנית טבעית ועוד ועוד. דמות שממעיטה במילים אך כל מילה שלה מדויקת וכנה. בעלת צחוק רם ומתגלגל, בעלת חוש הומור ייחודי. שרון כתבה על נעמי: "אמא הקרינה בי את הרוח שבה פעלה, ובתמיכתה בי לאורך חיי. דבר שלמדתי להעריך במהלך התבגרותי - אמא יש רק אחת וזה לתמיד". איציק כתב: "אני מסתכל בתמונה שלך, עם החיוך החם ואומר לעצמי - 'איזו אישה מקסימה'. אהבתי לאורך השנים את המבט שלך - מבט מלא טוב לב, מבט מלא תבונה, מבט צנוע, שאומר הרבה. זכיתי בך כבת זוג, כחברה, אהובה, חכמה, מסורה ואצילת נפש".

נעמי נפטרה ב-25 ביוני 2026 והיא בת 79. השאירה אחריה את איציק - בעלה, את בנותיה – שרון, אורית, הדר ובני זוגן. את שמונת הנכדים - ילדיה של שרון: אדר (נוני),דהרמה ומילי; ילדיה של אורית: גיא, בן ותום; ילדיה של הדר: ליאן ואדם. את איה ומשפחתה, וחברים רבים בקיבוץ ומחוצה לו.