|
רחל רימון
בת חנה וישראל בומלשטיין
עלתה ארצה-1933
נשואה למישה
אם ליהודה-1943, בנימין ובתיה-1946
רחל, שכונתה קשטן, נולדה ברובנה – פולין להוריה חנה וישראל בומלשטיין ב-1912. כשהייתה בת שלוש נתייתמה מאימה. אביה, שלא יכול היה לשאת בנטל גידולה מסר את הילדה הקטנה לסבה וסבתה, שגרו בדירה קטנה שמתחתיה חנות לכלי עבודה חקלאיים - מקור פרנסתו של הסב. השניים גידלו את רחל כבתם, באהבה רבה.
בבית הספר רחל פגשה ילדות בנות עירה וביניהן פנינה קרן. ידידות גדולה נרקמה בין השתיים. פנינה הציעה לרחל לבוא לפעולות של תנועת "השומר הצעיר".
התנועה היוותה סם חיים לבנות הצעירות, שם החלה רחל להתבלט בקולה המיוחד, והשירה התחילה לתפוס מקום חשוב בחייה.
האב שנדד לרוסיה, התגעגע לילדתו ובא לרובנה, כשהיא כבר בת 12, ומאוד רצה לקחתה איתו. רחל לא רצתה לעזוב את הסבים ואת החברות בתנועה וללכת איתו.
...
|
|
רחל רימון
בת חנה וישראל בומלשטיין
עלתה ארצה-1933
נשואה למישה
אם ליהודה-1943, בנימין ובתיה-1946
רחל, שכונתה קשטן, נולדה ברובנה – פולין להוריה חנה וישראל בומלשטיין ב-1912. כשהייתה בת שלוש נתייתמה מאימה. אביה, שלא יכול היה לשאת בנטל גידולה מסר את הילדה הקטנה לסבה וסבתה, שגרו בדירה קטנה שמתחתיה חנות לכלי עבודה חקלאיים - מקור פרנסתו של הסב. השניים גידלו את רחל כבתם, באהבה רבה.
בבית הספר רחל פגשה ילדות בנות עירה וביניהן פנינה קרן. ידידות גדולה נרקמה בין השתיים. פנינה הציעה לרחל לבוא לפעולות של תנועת "השומר הצעיר".
התנועה היוותה סם חיים לבנות הצעירות, שם החלה רחל להתבלט בקולה המיוחד, והשירה התחילה לתפוס מקום חשוב בחייה.
האב שנדד לרוסיה, התגעגע לילדתו ובא לרובנה, כשהיא כבר בת 12, ומאוד רצה לקחתה איתו. רחל לא רצתה לעזוב את הסבים ואת החברות בתנועה וללכת איתו.
החברות בתנועה יצרה קשר מיוחד בין ארבע נערות - חוה בריל, גיטל גלר,(אמא של אמציה מדליה), פנינה קרן וקשטן. החברות נמשכה לאורך כל השנים והיה בה הרבה רצון לעזור אחת לשנייה בקשיי החיים.
כאשר גיטל, אימא של אמציה, התקשתה לגדלו בכוחות עצמה, קשטן, פנינה וחוה נרתמו למשימה. הן הביאו אותו לקיבוץ ולאורך כל שנות ילדותו ונעוריו הוא זכה לתמיכתן ולחיבוקן החם, כבן קיבוץ לכל דבר.
קשטן הייתה שלוש שנים מאושרות בהכשרה בצ'נסטחובה (1930) לפני עלייתה ארצה. בבואה לארץ (1933) הגיעה לחדרה, כאן הכירה את מישה מילגרום-רימון.
זו היתה חתונה ראשונה בין "אמריקאי" ל"פולניה" - שתי קבוצות שהתאחדו לקיבוץ אחד. החתונה הזו היוותה משהו סמלי לקיבוץ "אמריקה-בניר".
למשפחה הצעירה נולד בנם הבכור - יהודה (1943) ואחר-כך נולדו התאומים - בתיה ובנימין (1946).
לכולנו זכורות הצגות הקיבוץ שקשטן תמיד שיחקה בהן ללא פחד במה. היא הציגה ב"מלכת השלג", ב"מפתח הקסמים" ועוד הצגות רבות בהן הייתה שרה סולו בזכות קולה המיוחד.
השירה תפסה חלק חשוב בחייה. בכל המקהלות לאורך שנות הקיבוץ, עמדה קשטן בראש נטוי ועיניים נוצצות ושרה.
קשטן עבדה שנים רבות בחינוך, ברוח טובה ובחיוך נעים. בזכות נועם הליכותיה וחיוכה הרך היה קל לילדים לאהוב אותה. בסיימה את העבודה בחינוך, מצאה את עצמה עוסקת בסריגת סוודרים לחברים ולילדים.
שרנק'ה וקשטן סרגו במכונות הסריגה, מפעל קטן שהלביש שנים רבות את חברי הקיבוץ והילדים בסוודרים יפהפיים, אפודות וכובעי-צמר שחיממו אותנו בחורפים הקרים.
תמיד אמרנו "קשטן ומישה" בנשימה אחת - זוגיות כל כך יפה. מישה נפטר ב-1996.
מישה, בשמחת החיים שלו. קשטן, בנועם הליכותיה, בשקט, בחיוך שתמיד נסוך על פניה, ברצון לעזור. עכשיו אתם חוזרים, כנשמות יפות, לזוגיות בשמים.
אף פעם לא קראנו לה רחל. משהו בצליל השם - קשטן - היה הרבה יותר מתנגן, הרבה יותר מתאים לאישיותה. כך היא תיזכר לכולנו.
עופרה בריל
רחל נפטרה בשנת 2000 והיא בת 88. הניחה אחריה את ילדיה – יהודה, בתיה, בנימין ומשפחותיהם.
|
