|
רחל תבור
בת פרידה וצבי גוז
עלתה ארצה-1935
נשואה למשה
אם לנורית-1940, צבי-1945 ודבורה-1948
רחל נולדה בשנת 1910 בעיר דובנא שהייתה על גבול פולין ורוסיה להוריה פרידה וצבי גוז. בית המשפחה היה בית מסורתי בו גדלו חמישה ילדים. לאב היה חשוב לתת לילדים חינוך ציוני בסביבה שהייתה מאוד אנטישמית. בגיל תשע נכנסה רחל לתנועת "השומר-הצעיר". בפעולות התנועה קראו ספרים על עם ישראל ולמדו עברית. בוגרי התנועה התחילו לעלות לארץ וגם אחיה של רחל היו בין העולים.
בזיכרונותיה היא כותבת: "בלילות, כשחזרנו מהקן היו רודפים אחרינו גויים פולנים. הבנים שלנו היו לוקחים מקלות כדי לגונן על הבנות. מאוד אהבתי את הקן ואת החברים שהיו איתי. המשכנו יחד בהכשרה בצ'נסטחובה. בהכשרה למדנו לעבוד במשק חקלאי ובבתי חרושת והתכוננו לעלייה לארץ."
משה עלה לארץ בשנת 1933. רחל באה אחריו. בעזרת אחיה היא מקבלת אישור עלייה ובשנת 1935באה לארץ. תחנה ראשונה של הקבוצה הפולנית היא חדרה במגרש הקיבוצים – שם מוקם מחנה הנקרא "בניר".
רחל מספרת:
...
|
|
רחל תבור
בת פרידה וצבי גוז
עלתה ארצה-1935
נשואה למשה
אם לנורית-1940, צבי-1945 ודבורה-1948
רחל נולדה בשנת 1910 בעיר דובנא שהייתה על גבול פולין ורוסיה להוריה פרידה וצבי גוז. בית המשפחה היה בית מסורתי בו גדלו חמישה ילדים. לאב היה חשוב לתת לילדים חינוך ציוני בסביבה שהייתה מאוד אנטישמית. בגיל תשע נכנסה רחל לתנועת "השומר-הצעיר". בפעולות התנועה קראו ספרים על עם ישראל ולמדו עברית. בוגרי התנועה התחילו לעלות לארץ וגם אחיה של רחל היו בין העולים.
בזיכרונותיה היא כותבת: "בלילות, כשחזרנו מהקן היו רודפים אחרינו גויים פולנים. הבנים שלנו היו לוקחים מקלות כדי לגונן על הבנות. מאוד אהבתי את הקן ואת החברים שהיו איתי. המשכנו יחד בהכשרה בצ'נסטחובה. בהכשרה למדנו לעבוד במשק חקלאי ובבתי חרושת והתכוננו לעלייה לארץ."
משה עלה לארץ בשנת 1933. רחל באה אחריו. בעזרת אחיה היא מקבלת אישור עלייה ובשנת 1935באה לארץ. תחנה ראשונה של הקבוצה הפולנית היא חדרה במגרש הקיבוצים – שם מוקם מחנה הנקרא "בניר".
רחל מספרת: "ביום הראשון שלי בחדרה, שלחו אותי לעבוד במשק בית של משפחה בחדרה. כשנכנסתי לבית של האישה הזאת, היא הכניסה אותי לחדר מלא בכביסה מלוכלכת ואמרה לי שזה מה שאני צריכה לעשות. היא נתנה לי גיגית וקרש ופקדה עלי לכבס. עד אז לא עשיתי עבודה כזאת וזה לקח לי עד מאוחר בערב. לא היה לזה סוף עד שהחברים בקיבוץ התחילו לדאוג לי ובאו עם עגלה. החברים נכנסו לבית ואמרו לאישה שהם באו לקחת אותי הביתה. האישה שילמה לי חצי מחיר וביקשה שאחזור מחר כדי להשלים את העבודה. למחרת פניתי לסדרן העבודה בקיבוץ ביקשתי לא לחזור לשם יותר. מאז הלכתי לקטיף תפוזים. העבודה הייתה נעימה יותר וקיבלנו יותר כסף."
בחדרה באותם זמנים החברים היו צעירים וקיבלו את המצוקה מתוך הבנה שזה מה שיש. גרו באוהלים, לעיתים זוג עם חבר נוסף כ"פרימוס". בימים עבדו קשה ובלילות רקדו עד אור הבוקר מתוך שמחת הנעורים.
הביצות סביב המחנה גרמו לחברים רבים לחלות בקדחת. בערבים החברים רצו ליצור קשר עם הפועלים במושבה. נוצרו קשרים יפים. ביום העלייה לג'וערה נפרדו פועלי חדרה מהחלוצים הצעירים בלחיצת יד חברית.
את משה פגשה רחל עוד ב"שומר-הצעיר" בפולין, בחוות ההכשרה בצ'נסטחובה. משה היה ידען גדול בעברית. החברות בין השניים נוצרה שם.
הפלוגה הראשונה יצאה לג'וערה. רחל ומשה נשארו עדיין בחדרה. בשנת 1936 התחתנו השניים אצל רב המושבה בכינרת לפי רצון הוריה של רחל.
בעין-השופט נולדו נורית (1940), צבי (1945) ודבורה (1948). רחל היתה מסורה בכל נימי נפשה למשפחה וחברה מסורה לקבוץ.
הוריה של רחל זכו להכיר את הנכדים בעין-השופט. אביה צבי כתב ב-1943: "בני ובתי - אני מבקש למסור תודתי מעומק לבי לקיבוץ עין-השופט על הסבלנות הרבה מצידם ויחסי ידידות וכבוד כלפי הורים זקנים. יש להם להתפאר במעשי ידיהם. מעשי בראשית ובסדר החיים שלהם, לא כל אחד יודע להעריך את ערכם הגדול. רשאים אנחנו להגיד כי הקיבוץ הוא בונה השלמות. בונה את עולמו גם על בסיס של ידידות שעליהם העולם עומד וקיים ככתוב בפרק האבות. יש לקוות כי במשך הזמן גם שאלת השבת תמצא את פתרונה. אין חיים יותר ישרים ויפים כחיים בקיבוץ. יהי רצון כי יזכו כולם לראות בניצחון עמנו ובהתגשמות של החזון של האנושות כולה."
בקבוץ עבדה רחל בסנדלרות, חינוך ובמטבח.
רחל שבעת הימים הלכה לעולמה ועימה סיפורם של דורה, אנשי אמונה ומעש.
עופרה בריל
רחל נפטרה ב – 2008 והיא בת קרוב ל-98 שנים. ציוותה את גופתה למדע. השאירה אחריה את ילדיה – נורית, צבי, דבורה ומשפחותיהם.
|
