יעקב שרון

יעקב שרון (דודלזק)
בן רחל וצבי
עלה ארצה-1947
נשוי לחנה
אב לרחל-1948 ואברהם-1952

יעקב נולד בעיר קוסטופול, פולין ב- 1914 להוריו רחל וצבי דודלזק.
כותבת עליו נועה רם בדברי ההספד:
יעקב הגיע לעין-השופט יחד עם חנה באפריל 1947. הקיבוץ היה מחוז חפצו, אליו נשא עיניים מתוך האפלה הגדולה שאפפה את אירופה בשנים הנוראות של המלחמה. יעקב וחנה הגיעו בדרך לא דרך, כאשר מאחוריהם פרשת חיים סוערת בפרק הנורא והקשה ביותר בתולדות עמנו.
המלחמה עיכבה את עלייתו של יעקב לארץ וגלגלה אותו אל אדמת רוסיה. עם תום המלחמה חזרו יעקב וחנה לפולין וכך כתב יעקב על החזרה לפולין: "טרם הגלידו פצעי המלחמה ועוד הלב בוכה על אבדן המשפחה, דרכה רגלי על אדמה שטומנת בקרבה את מיליוני קורבנות הנאציזם".


...

יעקב שרון (דודלזק)
בן רחל וצבי
עלה ארצה-1947
נשוי לחנה
אב לרחל-1948 ואברהם-1952

יעקב נולד בעיר קוסטופול, פולין ב- 1914 להוריו רחל וצבי דודלזק.
כותבת עליו נועה רם בדברי ההספד:
יעקב הגיע לעין-השופט יחד עם חנה באפריל 1947. הקיבוץ היה מחוז חפצו, אליו נשא עיניים מתוך האפלה הגדולה שאפפה את אירופה בשנים הנוראות של המלחמה. יעקב וחנה הגיעו בדרך לא דרך, כאשר מאחוריהם פרשת חיים סוערת בפרק הנורא והקשה ביותר בתולדות עמנו.
המלחמה עיכבה את עלייתו של יעקב לארץ וגלגלה אותו אל אדמת רוסיה. עם תום המלחמה חזרו יעקב וחנה לפולין וכך כתב יעקב על החזרה לפולין: "טרם הגלידו פצעי המלחמה ועוד הלב בוכה על אבדן המשפחה, דרכה רגלי על אדמה שטומנת בקרבה את מיליוני קורבנות הנאציזם".

על אותה אדמה, בין חורבות עשנות, פגש ביחידים, שרידי השואה, אובדי דרך,  אשר אינם יודעים לאן יפנו ומאין תבוא הישועה. בתוך האנדרלמוסיה ששררה בַּכּל, מצא את הכתובת - תנועת "השומר-הצעיר" שחזרה והתארגנה. חברי התנועה שבו והתקבצו, חיפשו ומצאו זה את זה, ובעזרת שליחים שהגיעו מהארץ הקימו את התנועה מחדש, ייסדו קיבוצים והקימו בתי ילדים.
כותב יעקב: "היינו שוב בבית. הבית היה בית ילדים של "השומר-הצעיר", עם כל היפה והנעלה שיכול היה להתגלות בתוך המציאות העכורה שבפולין אחרי המלחמה. כאן, בקיבוצים שנוסדו על ידי התנועה, יכולנו שוב לזקוף את קומתנו, לבנות ולהיבנות מחדש."

יעקב וחנה התייצבו למשימה והיו למחנכים באחד מבתי הילדים המפוארים ביותר, בית הילדים בלודויקובו. למרות גילו המבוגר, יחסית למדריכים האחרים,היו ליעקב הסבלנות וכושר ההתמדה ובעיקר אהבה. הרבה אהבה לה היו זקוקים הילדים יותר מכל. כאן לקח יעקב חלק בפואמה פדגוגית נפלאה. עם בית הילדים נדדו לצרפת, שם חיכו לשעת הכושר לעלות לארץ.

ב-1947 בעלייה בלתי לגאלית עלו לארץ ישראל.
יעקב הגיע לקיבוץ, אשר נתפס אצלו כמחוז געגועים וסימל עבורו את אפשרות השיקום, את טעם האמונה באדם ובחיים ובכל אשר נברא בצלם אנוש. הקיבוץ היה הכתובת המובנת מאליה לחיפוש מקום שישוב ויהיה לו ולחנה לבית. כאן נולדו ילדיהם - רחל (1948) ואברהם (1952).
בקיבוץ עסק במקצועו, אותו הביא משם- ניהול חשבונות. דייקן, אחראי ומקפיד על הפרטים הקטנים ביותר. היה ממייסדי הארכיון, ערך תקופה מסוימת את עלון הקיבוץ והיה מנאמני בית "מורשת", מפעל שהיה יקר לו וקרוב ללבו.
בשנים האחרונות כאב את השינויים שחלו בקיבוץ. כאב את אובדן הערכים והשינויים באורחות החיים.

אברהם בנו כתב: "אולי כמי שבא אל הקיבוץ מאירופה המעושנת חיפשת בו תשובה לשאלת האדם באשר הוא - לחיים של שותפות גדולה ואמיתית הניזונה מחברות טובה. אני חש שחרף האכזבות ביסוד, במהות, אתה עדין רואה בקיבוץ בית שמילא את ציפיותיך ממנו".
ולבסוף באה המחלה הארורה שהלכה וכילתה לאט לאט וקצרה היד מלהושיע.
לחנה- שהלכת לצידו לאורך כל הדרך, לרחל, לאברהם ורקי ולנכדות, שהביאו איתן כה הרבה אור ושמחה, כולנו בכאבכם.
שלום לעפרך, יעקב.

                                                                                                                                                     נועה רם


יעקב נפטר ב- 1989 בגיל 75. השאיר אחריו את רעייתו חנה, ילדיו - אברהם ורחל ומשפחותיהם.