זאב (לונגי) גרוסוירט

זאב (לונגי) גרוסוירט
בן קלרה ופייבל
עלה ארצה-1947
נשוי למיכל
אב לאמוץ-1959 ומירון-1967

זאב (לונגי) נולד ב-1935 בפרשוב שבצ'כוסלובקיה, בנם של פייבל (שרגא) וקלרה גרוסוירט, שהיו בעלי מפעל גבינה משפחתי. היה בן ארבע כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה.
על הקורות אותו בתקופת המלחמה סיפרה יהודית, אחותו: "בשנת 1942 כאשר החלו המשלוחים מעירנו למחנות הריכוז וההשמדה, הועלנו, כל המשפחה לרכבת בדרכה לאושויץ. רצה הגורל שהנאצי אשר לקח את מפעל הגבינה המשפחתי גילה שאינו יודע מה לעשות בו. לפי כך הוא ביקש להוריד מהרכבת את אחד מבני המשפחה. אבינו לא רצה להיפרד מהוריו ואחיו. מאחר ורק לאבי היו ילדים, לקח דודי את שנינו, אותי ואת זאב, וזרק אותנו מהרכבת, כדי להכריח את הורינו לרדת מהרכבת. בזכות מעשה זה ניצלה משפחתנו. איש מיתר בני המשפחה לא שרד!
מאחר ולהונגריה עדיין לא הגיע הכובש הנאצי, נשלחו ילדים רבים להונגריה כדי להצילם. כך נלקח זאב ע"י אישה נוצרייה, בתשלום, להונגריה לקרובי המשפחה.
...

זאב (לונגי) גרוסוירט
בן קלרה ופייבל
עלה ארצה-1947
נשוי למיכל
אב לאמוץ-1959 ומירון-1967

זאב (לונגי) נולד ב-1935 בפרשוב שבצ'כוסלובקיה, בנם של פייבל (שרגא) וקלרה גרוסוירט, שהיו בעלי מפעל גבינה משפחתי. היה בן ארבע כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה.
על הקורות אותו בתקופת המלחמה סיפרה יהודית, אחותו: "בשנת 1942 כאשר החלו המשלוחים מעירנו למחנות הריכוז וההשמדה, הועלנו, כל המשפחה לרכבת בדרכה לאושויץ. רצה הגורל שהנאצי אשר לקח את מפעל הגבינה המשפחתי גילה שאינו יודע מה לעשות בו. לפי כך הוא ביקש להוריד מהרכבת את אחד מבני המשפחה. אבינו לא רצה להיפרד מהוריו ואחיו. מאחר ורק לאבי היו ילדים, לקח דודי את שנינו, אותי ואת זאב, וזרק אותנו מהרכבת, כדי להכריח את הורינו לרדת מהרכבת. בזכות מעשה זה ניצלה משפחתנו. איש מיתר בני המשפחה לא שרד!
מאחר ולהונגריה עדיין לא הגיע הכובש הנאצי, נשלחו ילדים רבים להונגריה כדי להצילם. כך נלקח זאב ע"י אישה נוצרייה, בתשלום, להונגריה לקרובי המשפחה.
לא חלף זמן רב וגם בהונגריה הוכנסו היהודים לגטאות. המשפחות בצ'כוסלובקיה ביקשו להחזיר את ילדיהם. אני הוחזרתי, בטעות, במקום יהודית אחרת וכך ניצלתי.
את זאב לא הצליחו להחזיר. ההורים גורשו מעירנו והסתתרו ביערות ובהרים. אני הייתי חולה ולא יכולתי להשאר בהרים. נמסרתי למשפחה, חסידת אומות עולם, שהצילה אותי. זאב התאחד עם הורינו כעבור כמה חודשים, בעזרת אותה אשה נוצריה שפעלה במסירות רבה. הם שהו ביערות עד תום המלחמה".

אחרי המלחמה הוא הצטרף ל"שומר-הצעיר" בצ'כוסלובקיה. אחרי שראה שהאנטישמיות גואה בצ'כוסלובקיה הוא החליט, בפברואר 1949, לעלות לישראל עם עלית-הנוער.
זאב התחנך בחברת הנוער "אלגביש" בעין-השופט וכאן זכה לשמו – לונגי, בשל גובה קומתו. הוא התחתן עם עם מיכל, בת המקום, ומצא את ביתו בקיבוץ. ב-1959 נולד בנם הבכור - אמוץ.
בעין-השופט הוא עבד במטעים, התמחה בהדברת מחלות ומזיקים, ריכז את הענף ואת בית האריזה האזורי.
לונגי התעניין בארכיאולוגיה, אהב טיולים והרבה לעסוק בגילופים בעץ.
ב-1967, ביום השני למלחמת ששת הימים, הופל מטוס עיראקי על ידי תותחי נ"מ של צה"ל על מחנה עמוס, ליד עפולה. בתאונה נהרגו 17 חיילים "מסיירת תבור" וביניהם לונגי.
                             
                                                                                          (מתוך המצגת לזכר הנופלים וחוברת שהוצאה לזכרו)


לונגי היה בן 32 בנופלו. השאיר אחריו את הוריו- קלרה ושרגא, אחותו - יהודית, אשתו – מיכל ובנו אמוץ. בנו מירון נולד חמישה חודשים אחרי נפילתו.