זאב רוזנטל

זאב רוזנטל
בן פייגל ויחזקאל
עלה ארצה-1933
נשוי לרבקה
אב לישראל-1946, רותי-1948 ודובי- 1950

דברים ביום ההלוויה:
זאב חברנו היקר -
באנו להיפרד ממך, לספוד לך ולספר משהו על חייך ומעשיך בתוכנו. היית חבר למופת, מסור ודבק במטרה, מטרתנו, לבנות ולבסס את הקיבוץ.
נמנית עם בוניה של עין-השופט. היו תקופות שעבדת בעבודה קשה ומפרכת מתוך הכרה והתלהבות עד תום.
נאחזת בחיים בכל כוחותיך. ראינו אותך נוסע בקטנוע למשנקים, מתעניין בעבודה ובהזמנות, שמח על שכלולים והתקדמות בייצור, כמו אדם בריא לחלוטין.
ביקרנו אצלך בחדרי חולים ושיחותינו נסבו על ספר שקראת וחדשות בעיתון. כך הקלת עלינו והוצאת אותנו ממבוכה שאותה מרגיש אדם בריא בעת ביקורו אצל חולה אנוש. הערכנו זאת מאוד.

נולדת ב– 1912 בעיר צ'נסטחובה – עיר ואם בפולין, להוריך - פייגה ויחזקאל רוזנטל שהיו משפחה צנועה. העיר צ'נסטחובה התאכזרה מאוד לאזרחיה היהודים והצרה צעדיהם בכל תחומי החיים. היה זה אך טבעי לחפש דרך ולהצטרף למחנה שהכשיר עצמו לעלייה ארצה.
...

זאב רוזנטל
בן פייגל ויחזקאל
עלה ארצה-1933
נשוי לרבקה
אב לישראל-1946, רותי-1948 ודובי- 1950

דברים ביום ההלוויה:
זאב חברנו היקר -
באנו להיפרד ממך, לספוד לך ולספר משהו על חייך ומעשיך בתוכנו. היית חבר למופת, מסור ודבק במטרה, מטרתנו, לבנות ולבסס את הקיבוץ.
נמנית עם בוניה של עין-השופט. היו תקופות שעבדת בעבודה קשה ומפרכת מתוך הכרה והתלהבות עד תום.
נאחזת בחיים בכל כוחותיך. ראינו אותך נוסע בקטנוע למשנקים, מתעניין בעבודה ובהזמנות, שמח על שכלולים והתקדמות בייצור, כמו אדם בריא לחלוטין.
ביקרנו אצלך בחדרי חולים ושיחותינו נסבו על ספר שקראת וחדשות בעיתון. כך הקלת עלינו והוצאת אותנו ממבוכה שאותה מרגיש אדם בריא בעת ביקורו אצל חולה אנוש. הערכנו זאת מאוד.

נולדת ב– 1912 בעיר צ'נסטחובה – עיר ואם בפולין, להוריך - פייגה ויחזקאל רוזנטל שהיו משפחה צנועה. העיר צ'נסטחובה התאכזרה מאוד לאזרחיה היהודים והצרה צעדיהם בכל תחומי החיים. היה זה אך טבעי לחפש דרך ולהצטרף למחנה שהכשיר עצמו לעלייה ארצה.
דרכך לא הייתה סוגה בשושנים. הצטרפת לקבוצת "אל-על" – חברי "החלוץ הכללי" שהתקרבו לתנועת "השומר הצעיר" אך הופלו לרעה. סבלתם גם חרפת רעב בהכשרה בקאליש, אבל לא נואשתם וגברתם על קשיים רבים.
אתה, זאב, היית בין החזקים והממשיכים, החלטת יחד עם חבריך להצטרף לקיבוץ "בניר" ולעלות ארצה.
עלית ארצה ב- 1933 והצטרפת לקיבוצנו. לימים הקמת משפחה עם רבקה ונולדו ילדיכם, ממשיכי דרככם –    
ישראל  (1946), רותי (1948) ודובי (1950).
שניכם נתתם יד לכל עבודה ויוזמה שתכליתה היה לשפר את החיים ולקדם את הקיבוץ.

זאב עבד בהרבה ענפים ומקומות עבודה, אבל בעיקר בנהגות ובלול. בשנים האחרונות עבד במשנקים.
בכל מקום חיפש וגם מצא דרכים להקל על העבודה, להגדיל את התוצרת, להספיק יותר ולהבטיח פרנסה לקיבוץ.
מעטים בינינו היו בעלי תושייה כמוהו. הוא התמצא בכל מצב והיה חדור תחושת ביטחון שהעניינים, קשים ככל שיהיו, יסתדרו ויצליחו. בתחושה זו הדביק גם אחרים שהיה להם נעים לעבוד איתו להיות בחברתו.
זאב מילא תפקידים שונים בוועדות הקבוץ כשנדרש. היה חרוץ ונמרץ וביצע במסירות רבה את אשר הוטל עליו.
הספר והעיתון לא משו מידיו. הוא התעניין והתבטא בשיחות, הציג שאלות וחתר לעמדה משלו. יחד עם זאת מצא גם זמן לתחביבים כמו איסוף בולים, מטבעות ועוד.
יחד השתתפנו בחוג לידיעת הארץ במשך עשרים שנה. זאב היה הרוח החיה בחוג והשתתף בעריכת הטיולים. הוא היה צועד ומטפס בשמחה על הרים וגבעות, כמו כורת ברית מחודשת עם נופי המולדת, מתרפק עליהם בגעגועים ומתמזג איתם בנפשו. בטיולים האחרונים הוא חסר לנו והרגשנו יתומים בהיעדרו.

משפחה יקרה ודואבת – רבקה, שותפתו לחיים, שהיית לו אישה טובה ואוהבת שסעדת אותו במחלתו וסבלו בנאמנות ורחמים רבים.
הילדים – ישראל, רותי ודובי, האחים, האחות וקרובי המשפחה - שבאתם ללוותו בדרכו האחרונה – קשה לנו לנחם ולהתנחם כי הצער גדול!
יחד איתכם ננצור את זכרו בתוכנו.
                         
                                                                                                                                                 פנחס לאודון

זאב נפטר ב-1985 והוא בן 73 מותו. השאיר אחריו את רבקה אשתו, שלושת ילדיו – ישראל, רותי, דובי ומשפחותיהם, אחיו ואחותו.