חנה גרוס

חנה גרוס

בת אוסקר ורבקה נוסבאום

נשואה לבנימין

אם ליונתן (1953), גילה (1959), אורי (1963), אורלי (1967), רונית (1970)

חנה נולדה ב-1929 בווינה בירת אוסטריה, למשפחה יהודית, שהיגרה מפולין כעשר שנים מוקדם יותר. הוריה - אוסקר ורבקה נוסבאום היו ציונים ושמרו על המסורת היהודית. אמה הייתה עקרת בית ואביה היה סוחר. בנוסף, אביה היה גבאי בבית הכנסת בעיר, אהב לצייר ולימד ריקודים סלוניים. ההורים חלמו על עליה לארץ ישראל. חנה ואחותה, קלרה, הגדולה ממנה בחמש שנים, חיו ברווחה יחסית.

חנה גרוס

בת אוסקר ורבקה נוסבאום

נשואה לבנימין

אם ליונתן (1953), גילה (1959), אורי (1963), אורלי (1967), רונית (1970)

חנה נולדה ב-1929 בווינה בירת אוסטריה, למשפחה יהודית, שהיגרה מפולין כעשר שנים מוקדם יותר. הוריה - אוסקר ורבקה נוסבאום היו ציונים ושמרו על המסורת היהודית. אמה הייתה עקרת בית ואביה היה סוחר. בנוסף, אביה היה גבאי בבית הכנסת בעיר, אהב לצייר ולימד ריקודים סלוניים. ההורים חלמו על עליה לארץ ישראל. חנה ואחותה, קלרה, הגדולה ממנה בחמש שנים, חיו ברווחה יחסית.

עם סיפוח אוסטריה ע"י הגרמנים ב-1938 השתנו חיי המשפחה ללא הכר. הילדות הוצאו מבתי הספר שלהן, המשפחה סולקה מביתה ועברה לגור בדירה קטנה, בתנאים קשים. חיי היהודים באוסטריה הוגבלו מאוד. קלרה, אחותה של חנה, הצטרפה לקבוצת ילדים יהודים שניסו להעלות אותם לארץ, אך הדבר לא הסתייע. קלרה נשלחה לאירלנד, עם ילדים יהודיים נוספים. לחנה, בת התשע הצליחו למצוא מקום דרך הקונסול הבריטי, בקינדר-טרנספורט, שיצא מווינה ללונדון ב-1939. מלונדון היא עברה לאירלנד והגיעה למשפחה יהודית חמה. חנה רכשה את השפה האנגלית בקלות ונקלטה בבית הספר החדש. הוריה של חנה ניסו להגר לאירלנד ללא הצלחה. הם נשארו באוסטריה ונרצחו ע"י הנאצים יחד עם עוד מבני המשפחה המורחבת.

בעקבות מות אם המשפחה, שאצלם שהתה חנה, היא עברה להכשרה של "הפועל המזרחי" בכפר בצפון אירלנד. בתום לימודיה, בגיל 16, היא עברה ללונדון התחילה לעבוד כתופרת לפרנסתה. ב-1951 היא עלתה לבדה לארץ וחיה בתל אביב. לאחר שנה היא הגיעה לאולפן לעברית בעין השופט, פה הכירה את בנימין גרוס, שעלה אף הוא מאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. השניים בנו את ביתם בקיבוץ והקימו משפחה לתפארת. נולדו להם חמישה ילדים – יהונתן [1953], גילה [1959], אורי [1963], אורלי [1967] ורונית [1970], אשר הביאו להם נחת ושמחה גדולה. בעקבות המשפחות שהקימו הילדים נולדו 13 נכדים ואחריהם 8 נינים.

רוב שנותיה עבדה חנה במתפרת הקיבוץ ונחשבה אשת מקצוע מיומנת ואחראית. חנה אהבה מאוד מוזיקה, בעיקר משנות ה-60, ונהנתה לשיר עם בנותיה ממש עד הימים האחרונים לחייה.

בנימין נפטר באופן פתאומי ב-1994. הצער על מותו ליווה אותה בכל שנותיה האחרונות. אחותה, שחיה באנגליה, נפטרה ב-2014.

ב-2014 עברה חנה לבית-הדר עקב איבוד הראיה, נכות שגרמה לה להיות ערנית. היא למדה לזהות את המבקרים לפי קולם, ידעה מה קורה בבית-הדר ובקיבוץ, והתעדכנה בשלום בני המשפחה הענפה, שהקפידו לבקרה בתכיפות. בחודשים האחרונים לחייה היא נחלשה וחייה הפכו קשים ומלאי-סבל. נזכור אישה אמיצה, שגדלה כיתומה מגיל תשע, איבדה בית חם ומחבק ומצאה בארץ ובקיבוץ את המרפא לילדותה הקשה. נזכור אם דואגת, סבתא אוהבת, חברה טובה, שאהבה אסתטיקה ושירים ישנים.

חנה נפטרה בשנת 2025 והיא בת 96. השאירה אחריה את ילדיה - יהונתן, גילה, אורי, אורלי, רונית ומשפחותיהם. הנכדים – יותם, שירה, נועה, מאיה, סיוון, אלירן, אורטל, אופיר, עדן, נבו, ליעד, רועי וחן. והנינים – אלה, אביגיל, שיה, עוז, דותן, גולן, גילי וניב.