צבי אברמוביץ'

בנם של מרדכי ושפרה
עלה לארץ - 1945
נשוי לרחל
אב לדן [1951], ארן [1954]

צבי נולד בפולין, בעיר לודז', ב-1927 להוריו – מרדכי ושפרה. היו לו שתי אחיות – אסתר, אחותו הבכורה, ואחותו הצעירה – רוזיצקה.
לודז' היא העיר השלישית בגודלה בפולין. בעיר הייתה קיימת תעשיית טכסטיל מפותחת, שהיהודים היו מובילים בה. הקהילה היהודית הייתה כ-1/3 מאוכלוסיית העיר והיו בה חיים יהודים תוססים - רשת חינוך יהודית, עיתונות ותאטרון יידיש. רוב הקהילה היהודית של העיר נספתה בשואה.

המשפחה הייתה מסודרת מבחינה כלכלית וחיה בבית מרווח באחד מרחובותיה הראשיים של לודז'. לאביו היה מפעל לבדים ומוצרי לבוש. אימו הייתה עקרת בית. המשפחה קיימה אורח חיים יהודי מסורתי. אימו הדליקה נרות, אביו היה הולך לבית הכנסת בשבתות, שמרו על כשרות וההורים דיברו ביניהם יידיש. ההורים לא היו ציוניים והעליה לארץ לא עמדה על הפרק. צבי למד בבית ספר יהודי פרטי. בראיון שעשה במסגרת פרויקט שפילברג הוא מתאר ילדות נינוחה ומאושרת.

...

בנם של מרדכי ושפרה
עלה לארץ - 1945
נשוי לרחל
אב לדן [1951], ארן [1954]

צבי נולד בפולין, בעיר לודז', ב-1927 להוריו – מרדכי ושפרה. היו לו שתי אחיות – אסתר, אחותו הבכורה, ואחותו הצעירה – רוזיצקה.
לודז' היא העיר השלישית בגודלה בפולין. בעיר הייתה קיימת תעשיית טכסטיל מפותחת, שהיהודים היו מובילים בה. הקהילה היהודית הייתה כ-1/3 מאוכלוסיית העיר והיו בה חיים יהודים תוססים - רשת חינוך יהודית, עיתונות ותאטרון יידיש. רוב הקהילה היהודית של העיר נספתה בשואה.

המשפחה הייתה מסודרת מבחינה כלכלית וחיה בבית מרווח באחד מרחובותיה הראשיים של לודז'. לאביו היה מפעל לבדים ומוצרי לבוש. אימו הייתה עקרת בית. המשפחה קיימה אורח חיים יהודי מסורתי. אימו הדליקה נרות, אביו היה הולך לבית הכנסת בשבתות, שמרו על כשרות וההורים דיברו ביניהם יידיש. ההורים לא היו ציוניים והעליה לארץ לא עמדה על הפרק. צבי למד בבית ספר יהודי פרטי. בראיון שעשה במסגרת פרויקט שפילברג הוא מתאר ילדות נינוחה ומאושרת.

בהיותו בן 12 פרצה המלחמה והחיים השתנו בבת אחת. המשפחה נאלצה לעבור לגטו שהוקם בעיר בתחילת 1940. בהיותם בגטו נעלמה אימו יום אחד והמשפחה לא הצליחה להתחקות על עקבותיה. הצפיפות, הרעב והמחלות הכריעו את אביו – מרדכי, שחלה ונפטר מול עיני ילדיו. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בלודז', כאשר ילדיו רואים את הבורות הרבים שנכרו וביניהם גם קברו של אביהם, ולא זוכים להגיד עליו את הקדיש היהודי.
ביולי 1944 נשלחו צבי ושתי אחיותיו מהגטו לאושוויץ. הוא עבר את אושוויץ ובירקנאו, שם איבד אחותו הצעירה – רוזיצקה. גורלה של אחותו הבכורה לא היה ידוע לו עד הגיעו לארץ. באושוויץ הוא עבד בבנייה וכך שרד. מאושוויץ-בירקנאו הוא עבר למחנה הריכוז זקסנהאוזן בגרמניה ומשם הובל בצעדת מוות למאטהאוזן, שם שוחרר עם תום המלחמה, במרץ 1945. השורדים נפגשו עם אנשי הבריגדה היהודית, שצרפו אותם לתנועת 'הבריחה' ולקחו אותם דרך אוסטריה ואיטליה לקראת העלייה לארץ. הוא עולה בעלייה לגלית, עם אוניה בריטית, באוקטובר 1945 ומגיע עם קבוצת הנערים, שאיתם נפגש בדרכי 'הבריחה', למחנה המעצר בעתלית. שם הם נפגשים עם נציגי תנועות הנוער הציוניות ובוחרים מתוכן להצטרף לתנועת "השומר הצעיר", איתה הם מגיעים לחברת נוער בקיבוץ בית זרע.

חברת הנוער "הכובש" הייתה של נערים ונערות שעברו את השואה כמוהו. בבית זרע הוא פוגש את רחל, ילידת הונגריה, וחייהם נקשרים יחד. בארץ נודע לו שאסתר, אחותו הבכורה, שרדה את השואה ונמצאת בגרמניה. מאוחר יותר היא עלתה ארצה וחיה בבני ברק. ב-2007 אסתר נפטרה.
בבית זרע הוא מצטרף ל'הגנה' יחד עם שאר בני קבוצת "הכובש". הם מתגייסים לפלמ"ח, לגדוד הראשון ונלחמים במלכיה. אחר כך הם יורדים להשתתף בקרבות לטרון, מבצע "דני" לכיבוש רמלה לוד, ומשתתפים בקרבות בנגבה וסביבתה.
ב-1948, תוך כדי השירות הצבאי, הוא מגיע עם קבוצת "הכובש" לעין השופט. כאן הוא בונה את ביתו עם רחל ועם חבריו מבית זרע. הם מהווים השלמה לעין השופט יחד עם קבוצת "חביבה רייק", שהיו ניצולי שואה כמוהם והגיעו מכפר מסריק.

לצבי ורחל נולדים הבנים – דן [1951] וארן [1954], שגדלים בקיבוץ כבני הארץ החופשיים ומהווים ניצחון גדול להוריהם, שאיבדו את רוב משפחתם בשואה.
בקיבוץ הוא הופך לחבר מן השורה שנוטל על עצמו אחריות ומעורב בנעשה. הוא עובד בחקלאות ומרכז את ענף הפלחה. הוא מכהן כסדרן עבודה [1964]. הוא יוצא לקורס מרכזי משק [1967-1966] ונבחר לגזבר הקיבוץ בשנים 1974-1969.
ב-1974 נפצע ארן בתאונת דרכים קשה, בהיותו חייל סדיר בצבא, ומאבד את מאור עיניו. הוריו מלווים אותו במסירות ועוזרים לו לשקם את חייו.
בשנים 1981-1977 הוא מכהן כגזבר של המפעלים האזורים במועצה האזורית מגידו. ב-1985 הוא יוצא לעבוד כמנהל מסחרי בעיתון "על המשמר". בשובו מהפעילות ב"על המשמר" הוא נכנס לעבוד במפעל המשנקים [אלתם, לימים] כמחסנאי הרכש. ב- 2015, בהיותו בן 87, הוא מסיים את העבודה באלתם ויוצא לגימלאות.

ב-1997 הוא יוצא עם קבוצת בני נוער מבית ספר מגידו / פנימיית הרי אפריים, לראשונה בחייו, למסע בפולין, לאחר ששנים רבות הוא שמר בליבו את הזיכרונות מילדותו ונימנע מלספר על קורותיו באותן שנים. הוא עובר איתם את מסלול חייו – עירו לודז' והמחנות באושוויץ-בירקנאו. המסע הזה יצר קשר עמוק בינו ובין בני הנוער, ויעידו על כך הזיכרונות שהעלו משתתפי המסע עם מותו, שמהם עולה אישיותו המיוחדת בצניעותה ובפשטותה.

לאורך כל שנותיו בקיבוץ היה צבי חבר בוועדות רבות ותרם מיכולותיו ונועם הליכותיו בכל מה שעשה. הוא חי את חייו בצנעה ובאהבה גדולה לרחל ולמשפחות שהקימו בניו, עם הנכדות שבאו לעולם ואחריהן הנינות. בניו ומשפחותיהם חיים באמריקה הרחוקה, דבר שלא מנע מצבי ורחל לשמור איתם על קשר קרוב וחם.
בשנים האחרונות הוא טיפל ברחל במסירות ועבר בעקבותיה לבית-הדר ב-2017.

צבי נפטר בינואר 2020, כחודש לפני יום הולדתו ה-93. השאיר אחריו את רחל אשתו, בניו – דן וארן, נשותיהן, 4 נכדות, 6 נינות, ומשפחתה של אסתר אחותו ז"ל.