אברהם זייגר
בן מניה וברוך
עצמותיו הובאו לקבורה בעין השופט-1939

אברהם זייגר בן ברוך ומניה, נולד בסטוישצ'ה, אוקראינה ב-1906.
מעטים ורעים היו כ"ו שנות חייו של אברהם. בשל אסון בילדותו נשאר בעל מום – גיבן כל ימי חייו, אולם בעוז רוחו ובכישרונותיו התבלט כבר בראשית לימודיו ועד מהרה התחבב על מוריו וחבריו.
משחרבה העיירה סטאוישצ'ה באוקריאנה, נאלצה משפחת זייגר לאחוז במקל הנדודים. גם בעבור אברהם הצעיר החלה פרשת סבל ונדידה. תחילה בערים הסמוכות לקייב ואחר-כך דרך בסרביה עד בוקרשט, משם היגרה המשפחה לארצות-הברית.
בשל מומו וחולשת הגוף...

אברהם זייגר
בן מניה וברוך
עצמותיו הובאו לקבורה בעין השופט-1939

אברהם זייגר בן ברוך ומניה, נולד בסטוישצ'ה, אוקראינה ב-1906.
מעטים ורעים היו כ"ו שנות חייו של אברהם. בשל אסון בילדותו נשאר בעל מום – גיבן כל ימי חייו, אולם בעוז רוחו ובכישרונותיו התבלט כבר בראשית לימודיו ועד מהרה התחבב על מוריו וחבריו.
משחרבה העיירה סטאוישצ'ה באוקריאנה, נאלצה משפחת זייגר לאחוז במקל הנדודים. גם בעבור אברהם הצעיר החלה פרשת סבל ונדידה. תחילה בערים הסמוכות לקייב ואחר-כך דרך בסרביה עד בוקרשט, משם היגרה המשפחה לארצות-הברית.
בשל מומו וחולשת הגוף התעכבה לכמה שנים כניסתו לאמריקה, לאחר שמשפחתו כבר הייתה בניו-יורק. אולם דווקא שנים אלו של ישיבת אונס ברומניה, חיזקו את קשריו עם תנועת "השומר-הצעיר" בה היה מראשי הפעילים והמפעילים.
בשלהי 1926 הגיע לניו-יורק ומיד החל בפעולה נמרצת ומקיפה למען הקמת התנועה השומרית, שניצני קיניה כבר היו קיימים בראשית שנות העשרים. מאז ועד שהוכרע בחוליו, היה מנהיגה ומדריכה של התנועה הצעירה וטרח רבות למען ההגשמה החלוצית.
על להט אמונתו הציונית הוא כתב ליוסף וילפנד ידידו: "...יש ואני רואה את עצמנו כשליחי תנועה כבירה שהדליקה בנשמת כל אחד מאיתנו ניצוצות של משיח ותמשחהו למעורר ומטיף בעצמו לדבר ולמנהיג בדורו. ואל תבוזו לסמליות זו, כי רק היא מניעה את האדם למעשים ולמחשבה עמוקה שעל ידם הוא רואה את עצמו כשותף לגואל ולגאולה... ואם גם ההשגחה האלוהית בעצמה תתייצב בדרכנו, ואם אף היא תגזור גזירה- עבור לא תעבור! נעלה על אניות, נתרוצץ על פני הימים ונסתופף בשערי הארץ. מה תגיד המוסריות "הצנועה" של העולם אזי?
ואתם אל תעיזו לחייך! אין היגיון בִּדְבָרַי? לא צריך היגיון! כל ההיגיון כוזב. הרעיון ההיסטורי שלנו חסר היגיון הוא. אין זו מליצה. אני מאמין בזה".

חבלי ההסתגלות ועבודה גופנית מפרכת החלישו את גופו ואילו עזיבתם והתרחקותם של כמה מחבריו לתנועה אל עבר החלום הקומוניסטי, העכירו את רוחו. למרות סבלו וחולשתו המשיך בפעילותו עד שכרע תחת "עול גורלו".
השאיר אחריו בכתובים שירים, רשימות ויומנים שמקצתם רוכזו בספר זיכרון שהוציאו חבריו בתרצ"ג (1932).
שיר שכתב בתמוז תר"ץ:
בַּמֵּצַר
אֲפָפוּנִי טִרְדוֹת הַחַיִּיִם וָאֶכְרַע
תַּחַת עוֹל גוֹרָלִי וְיָדוֹ הַגְדוֹלָה.
אַךְ נִימָה עוֹד מוֹרֶדֶת תֵּהוֹם וְתַּכֶּה
עַל קְפִיצֵי הַגַּלְגַל וְחוֹזֵר חֲלִילָה...

אברהם היה המדריך של חברי הגרעין האמריקאי א', שלימים הקימו את עין-השופט.
בקשתו האחרונה להיקבר בארץ נתמלאה בקיץ תרצ"ט, (1939), כשהועלו עצמותיו והוא הובא לקבורה בעין-השופט, ליד קבר האחים של לולק ואפרים, שנרצחו באותה שנה.
זלמן רובשוב, שלימים היה הנשיא השלישי של מדינת ישראל, כתב דברי ניחומים: "נדהמתי ונזדעזעתי היום לשמע האסון המר שקרה לכם. עוד זכורים לי היטב דברי הברכה שברכני חברנו זייגר לפני חודשים מספר. עוד מצלצלים באזני דברי התקווה, שתלה ביסוד "השומר הצעיר" באמריקה לפני חמש-שש שנים. כה הלהיבה האש בתוך הגוף החלש הזה. ואני גם לא ידעתי כי מחלתו אנושה כה. איתכם, אחי, ועם המשפחה האבלה אנוכי בצער."

                                                                                                                                                      יוסף וילפנד


אברהם נפטר בניו-יורק בשנת 1932 והוא בן 26 שנים, עול ימים.