חיים ארבל
בן דינה ומורדכי (מוטק)
נשוי להלן
אב לאיריס-1971, גיא-1973 ובועז-1978

חיים, בנם של דינה ומוטק ארבל, מותיקי הקבוץ ומייסדיו, נולד בשנת 1947. ילדותו ובגרותו עברו עליו בעין השופט. כאן הקים את משפחתו עם הלן ונולדו ילדיו – איריס (1971), גיא (1973) ובועז (1978). כאן נשא בתפקידים מרכזיים רבים.
בשנת 2008 נפטר בנו גיא ממחלת הסרטן, כאשר הוא משאיר אחריו את ג'ו אשתו, ילדיו הרכים – קלואי ובנג'מין, הוריו, אחיו ובני המשפחה המורחבת.

בני קבוצתו בתיה ומאיר רזניק, מיכל קציר, בתיה אביר וחוה ישראלי ישבו בצוותא וסיפרו עליו. על פי הדברים, רשמה בתיה...

חיים ארבל
בן דינה ומורדכי (מוטק)
נשוי להלן
אב לאיריס-1971, גיא-1973 ובועז-1978

חיים, בנם של דינה ומוטק ארבל, מותיקי הקבוץ ומייסדיו, נולד בשנת 1947. ילדותו ובגרותו עברו עליו בעין השופט. כאן הקים את משפחתו עם הלן ונולדו ילדיו – איריס (1971), גיא (1973) ובועז (1978). כאן נשא בתפקידים מרכזיים רבים.
בשנת 2008 נפטר בנו גיא ממחלת הסרטן, כאשר הוא משאיר אחריו את ג'ו אשתו, ילדיו הרכים – קלואי ובנג'מין, הוריו, אחיו ובני המשפחה המורחבת.

בני קבוצתו בתיה ומאיר רזניק, מיכל קציר, בתיה אביר וחוה ישראלי ישבו בצוותא וסיפרו עליו. על פי הדברים, רשמה בתיה הספד זה וקראה אותו בהלוויה:
חיים שנזכור 
"אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת"  (נ.שמר)
הכל מסביב פורח בעוצמה רבה והיופי מרהיב ומרשים את עין הצופה. זוהי העת בה אתה נאסף אל האדמה, נפרד מעמנו. אנחנו עצובים וכואב לנו כל כך, אך בוחרים לזכור אותך, כבר מעתה, בשלל צבעי הפריחה המרהיבים: האדום העז, הכחול, הסגול, הלבן של הכלניות, הלבן-וורוד הביישני של הרקפות,
עמודי הפריחה המרשימים של העיריות, צהוב הסביונים הנפרש מרבדים-מרבדים, התורמוסים בכחול המרשים הממלאים מרחבים שלמים.
לפני שבוע, כאשר נסענו לאיכילוב, חיפשת אם כבר פורחים התורמוסים. עדיין לא פרחו. לכל פרט בכל מקום, הייתה מוקדשת תשומת הלב הייחודית שלך, הסקרנות לדעת, לא להחמיץ דבר.

היית חלק מאיתנו. עם כמה מחבריך כבר מהשישייה, עם קבוצת "גפן" מכיתה ה'-ו', עם קבוצת "צאלים" ב"הרי אפרים". חוויות החיים המשותפות צרבו את יחסינו לכדי קשר בל יינתק.
המוסיקה והשירה היו חלק בלתי נפרד ממך, דומיננטי ואהוב. מהיום שאנו זוכרים אותך שרת וזימרת בפאתוס, עם כל הלב והנשמה. אביך מוטק אהב לשיר והלכת בעקבותיו.
את הכינור קיבלת בכיתה ה' (או ו'), וכמו בכל דבר שעשית – דבקת בו בכל מאודך. אם צריך היה להתאמן שעתיים ביום, לא ויתרת על דקה של אימון, יום יום. עד י"ב עמדת במשימה בדרכך והתעלמת בגבורה מהטרוניות שלנו על "הצרצורים והחריקות", כך כינינו את נגינתך...
אהבת לשמוע מוסיקה והתענגת על ביצועים של מיטב הנגנים, אותם הכרת היטב. כבר כילד ישבת בקונצרטים באולם, מרותק ומוקסם מנגינתם של המאסטרים הגדולים שהגיעו לכאן -  מנוחין, אויסטרך ואחרים.
גם הלימודים היו משאת חיים שלך. בקבוצת "צאלים" נושא הלימודים לא היה אחד המועדפים... היינו קבוצה סוערת ופעילה שהעדיפה ספורט וחוויות על פני הלימודים. אתה היית יושב זקוף וקשוב בכיתה, כאשר סביבך סדום ועמורה, בוקה ומבולקה, ואתה מנהל דו שיח כמעט יחיד עם המורה. לא ויתרת לרגע ולא הנחת לנו להסיט אותך מהחלטתך לרכוש דעת בכל מחיר.
תחומי התעניינותך היו רבים ומגוונים וכישוריך, כישרונותיך ויכולותיך עזרו לך להגשימם.
חלום חייך היה הטייס. בדרך להגשמתו השתתפת בגדנ"ע אויר ובנית טיסנים. מאוחר יותר יצאת במשלחת של גדנ"ע אויר לאירופה, לאנגליה ולגרמניה. לקראת הנסיעה עברתם קורס של נימוסים והליכות עם הכוהנת הגדולה של התחום חנה בבלי...
חלום הטייס נקטע בחטף בעקבות מְעֵין ניסוי מדעי שערכת בבדיל, שהסתיים בקפיצה של טיפת בדיל לעינך ופגעה באישון. נפסלת לטייס ואכזבתך הייתה גדולה. לימים, הגשים אחיך יצחק את חלומך והיה לטייס בחיל האוויר ואחר כך באל על. גאוותך עליו הייתה גדולה כל כך.
את פרק הצבא עשית בסיירת חטיבה 7 של השריון. משה פרי (פלבס) הלך עמך לאורך כל המסלול, כולל קורס קצינים. לאחר הקורס חזרת למדור סיור בג'וליס כמדריך, ועם חבריך מאז שמרת קשר אמיץ לאורך כל השנים.
במלחמת ששת הימים נלחמת בדרום ואיבדת חברים לדרך. עם חברים מהמילואים שמרת קשרים אמיצים וקרובים עד היום.

איש עבודה היית תמיד, מופת ודוגמא. בתקופת התיכון עבדת במטעים. לאחר הצבא חזרת לעשות שנת שירות בחדר האוכל. לאחר מכן גויסת לענף התובלה והיית נהג משאית במשך תקופה דומה.
ב- 1971 הגעת ל"מברג" והתחלת לעבוד במחלקת המכבשים.
ב- 1974 יצאת ללמוד הנדסת תעשייה וניהול בטכניון וסיימת בהצלחה מרובה את הלימודים.
חזרת למפעל והתחלת קריירה של תפקידי ניהול שונים - מנהל מחלקת המכבשים, מנהל שיווק ופיתוח עסקי ומנהל המפעל במשך שנים, כולל יצירת הקשר עם GM, שהביא מאוחר יותר להקמת "מאג".
ב- 1995 נכנסת למלא את תפקיד הגזבר בקיבוץ.
לאחר שנים בגזברות נבחרת לתפקיד מרכז המשק. לאחר שנה נקראת לנהל את המפעל המתפתח "מאג" והתגייסת לתפקיד זה במלוא הכוונה והנחישות - כדרכך.
בשנים האחרונות חזרת שוב לכהונת רכז המשק.
המסר שלך במילוי התפקידים היה חד וברור - אמינות, יושר ויושרה, דבקות ומסירות ללא גבול, אכפתיות וטיפול לעומק בכל נושא ונושא פשוט ומסובך כאחד. דוגמה אישית.
 
ב- 1968 הגיעה לביקור בארץ הלן שלך. אימה סיפרה לה שיש לה קרובים רחוקים בעין- השופט. הלן הגיעה לבקר בקיבוץ ופגשה אותך. הקליק ביניכם היה מיידי. הלן עוד חזרה לצרפת והתכתבה איתך ב... אנגלית. מאוחר יותר חזרה לזרועותיך לתמיד.
האהבה ביניכם הייתה ענקית. אתה היית "שֶרִי" והלן היא "טיטי" ושניכם חלקתם אהבה לטיולים, לטבע, לריקודים. הייתם תאבי חיים בכל מאודכם.
הזוגיות שלכם הניבה שלושה ילדים מקסימים - גיא, איריס ובועז. הם היו לכם מקור גאווה ואושר.
מאוחר יותר נישא גיא לג'ו ונולדו קלואי, נכדתכם הבכורה, ובנג'מין. בועז נישא לעדי ונולדה לכם אושר, אשר כשמה כן היא.
שכניכם מספרים כי השכנות עמכם הייתה כייפית. פשוטו כמשמעו. דלתות ביתכם היו פתוחות והבית חם ומזמין תמיד.
כאשר הגעתם אל בית הקבע שלכם, השקעת כהרגלך, בחריצות, במאמץ ובעמלנות ללא גבול, להפוך את ביתך ואת סביבתו לנחלה מושקעת- גינה ודשא, נטיעות עצי פרי, מים אפורים ושפע של השקעה וטיפול בכל פינה.
בפרי עמלכם - בננות, גויאבות, אגוזים, תאנים ועוד. הייתם מכבדים את כל מקורביכם והלן הייתה יושבת שעות ומפצחת את האגוזים שלכם.
בשנה האחרונה חל שינוי גדול גם בקרבה האישית שהרשית לעצמך. לחיצות הידיים האמיצות, הברכות, החיוכים, החיבוקים והנשיקות, הפכו לחלק ממך וידעת לתת ולקבל אותם במנות גדושות.
כולנו זכינו, בני משפחתך המורחבת, מקורביך וידידיך וחברי קיבוצך – החברים לדרך. היה חשוב לך לקשור את כל הקצוות שנפרמו ולסגור מערכות עם כולנו.

הטיול המשותף שלנו לצרפת נשאר המתנה האישית שקיבלנו ממך, וייזכר בלבנו כפנינה ייחודית של חברות צרופה. הנאות קטנות שאין להן תחליף בכסף - הפיקניקים בחיק הטבע, קטיף הפטל בצידי הדרכים, המסע במחוזות הילדות של הלן בפריז וזיכרונותיה המתוקים, ביקור בנורמנדי המטלטלת ובעיקר אי של שפיות קרובה ומחבקת - למרות הדיונים הנלהבים על הקיבוץ...
לכולנו היית חיים, למשפחתך היית חיים. וכשמך כך היית, איש מלא חיים שחי חיים מלאים.
אנו מחבקים אתכם, כל בני המשפחה, בחום ובאהבה. הפרידה קשה, אך הטנא שהשארת לנו מלא חיים ואהבה - וכך נזכור אותך תמיד.
"אסוף את הפריחה
 אשר גמלה לזיכרונות
 של קיץ שחלף בטרם עת"  (נ.שמר)

                                                                                                                                                 בתיה רזניק


חיים נפטר בשנת 2010 והוא בן 62 שנים. השאיר אחריו את הלן אשתו, בתו – איריס, בנו – בועז ומשפחתו, משפחת בנו – גיא ז"ל, אמו – דינה, אחיו – אפרת ויצחק ומשפחותיהם.