|
חנה לביא
בת בתיה ויעקב גפנר
עלתה ארצה-1933
נשואה לאיסר
אם לאליעזר-1938, אביה-1943 ובתיה-1949
חנה נולדה בעיירה הקטנה וולקוויסק שבפולין להוריה - בתיה ויעקב גפנר. אביה היה סוחר עצים ואימה עקרת בית. המשפחה היתה אמידה. בהיותה כבת שנה, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עברה המשפחה לרוסיה. האב מצא עבודה בחפירת בורות. מזג האוויר הקשה והעבודה הקשה הכריעו אותו והוא נפטר ממחלה. האם עם שתי בנותיה הקטנות חזרו לביתן שבפולין. חנה קיבלה חינוך בגן עברי ובבית הספר הצטיינה בלימודים. אימה פגשה חבר נעורים והתחתנה בשנית.
חנה לומדת בבית הספר ומצטיינת בלימודיה. לאחר גמר לימודיה היא מתחילה ללמד ילדים באופן פרטי לפרנסתה. למרות התנגדות אימה היא מחליטה לעזוב את העיירה בה נולדה ולחיות מעזרה לילדים עשירים. היא מצטרפת לתנועת ה"שומר הצעיר", סופגת את ערכי התנועה ורעיון העלייה לארץ נובט בה.
בעבודת שורשים של הלל, הנכד, היא סיפרה:
...
|
|
חנה לביא
בת בתיה ויעקב גפנר
עלתה ארצה-1933
נשואה לאיסר
אם לאליעזר-1938, אביה-1943 ובתיה-1949
חנה נולדה בעיירה הקטנה וולקוויסק שבפולין להוריה - בתיה ויעקב גפנר. אביה היה סוחר עצים ואימה עקרת בית. המשפחה היתה אמידה. בהיותה כבת שנה, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עברה המשפחה לרוסיה. האב מצא עבודה בחפירת בורות. מזג האוויר הקשה והעבודה הקשה הכריעו אותו והוא נפטר ממחלה. האם עם שתי בנותיה הקטנות חזרו לביתן שבפולין. חנה קיבלה חינוך בגן עברי ובבית הספר הצטיינה בלימודים. אימה פגשה חבר נעורים והתחתנה בשנית.
חנה לומדת בבית הספר ומצטיינת בלימודיה. לאחר גמר לימודיה היא מתחילה ללמד ילדים באופן פרטי לפרנסתה. למרות התנגדות אימה היא מחליטה לעזוב את העיירה בה נולדה ולחיות מעזרה לילדים עשירים. היא מצטרפת לתנועת ה"שומר הצעיר", סופגת את ערכי התנועה ורעיון העלייה לארץ נובט בה.
בעבודת שורשים של הלל, הנכד, היא סיפרה: "לימדתי ילדים עשירים והפכתי לאומנת של שני ילדים כאלה. קבלתי בביתם מיטה וחייתי איתם. בכסף שהרווחתי קניתי לי שעון ומעיל. חזרתי הביתה נרגשת מאוד בגלל השעון והמעיל החדשים שקניתי בזכות הרווחים שלי.
החלטתי לצאת להכשרה בצ'נסטחובה, שם קיבלתי מאוחר יותר אישור עליה לארץ. כדי לקבל את אישור העליה התחתנתי עם השק (זכאי). כך עלינו יחד כזוג ובארץ התגרשנו (1933).
בחדרה הקמנו את הקיבוץ שלנו על "מגרש הקיבוצים". לקבוצה שלנו קראו "בניר" לקבוצה האמריקאית קראו "אמריקה". לאחר שנה התאחדנו וקראו לקבוץ המאוחד "אמריקה-בניר".
בחדרה עבדתי בכל מיני עבודות, בייחוד במטבח. יום אחד ניגש אלי סדרן העבודה ואמר שיש עבודה בפרדס לבחורה יהודיה אחת ואני נבחרתי. הייתי צריכה ללכת שעה בחולות לבד. הבחורים שעבדו בפרדסים סמוכים ליוו אותי. שמתי על הפנים שלי כיסוי כדי שלא אהיה בולטת בגלל צבעי הבהיר. בפרדס עבדו כעשרים בדואים. מנהל העבודה היה למזלי יהודי. הערבים כל הזמן קראו לי "יפה" והצביעו עלי ואני התעצבנתי. מנהל העבודה שמר עלי שלא יעשו לי דברים רעים. סבלתי וכל יום רציתי שייגמר מהר. בסוף עזבתי את העבודה".
חנה יצאה ללמוד בקיבוץ גבת להיות לולנית. באחד הימים היא ביקרה במקרה בקיבוץ "המסילה" (מסילות) ופגשה את איסר שהכירה מצ'נסטחובה. השניים התאהבו וחנה עברה לגור בקיבוץ "המסילה". על העלייה על הקרקע של מסילות היא מספרת: "הסיעו אותנו ליד בית שאן (מעוז חיים היום). עבדנו קשה מאוד בשמש הלוהטת. בנינו את החומה מסביב והקמנו אוהלים ומגדל."
הקשר של חנה עם חברי "אמריקה – בניר" לא פסק. עם העלייה לג'וערה היא הגיעה לביקור וההתרגשות רבה.
לאחר רצח אפרים טיקטין ואליעזר קרונגולד החליטו חנה ואיסר לעבור לעין השופט. בנם בכורם אליעזר שנולד ב-1938, נקרא על שם אליעזר קרונגולד שנרצח.
קיבוץ עין השופט הולך ומוקם במקומו הנוכחי ועימו בית הילדים הראשון. על המעבר לקבוץ המוקם סיפרה חנה: "המעבר עם הילדים מחדרה לעין השופט היה במשוריין. אליעזר היה בן שלושה חודשים. אמציה (דיין) רק בן חודש. באותה תקופה משה דיין גר בנהלל. הוא בא עם עוד כמה נוטרים והם הלכו לפנינו ובדקו אם יש מוקשים בדרך מחדרה לעין השופט."
איסר וחנה בנו את חייהם בעין השופט ולמשפחה נולדו שתי הבנות- אביה (1943) ובתיה (1949).
איסר נפטר ב- 1986.
בשנות חייה בקבוץ היא עבדה בלול, במטבח, בבתי ילדים, במזכירות הטכנית ובהנהלת חשבונות. בשנות מחלתו של איסר היא סעדה אותו במסירות ובאהבה. בכל חייה של חנה בקיבוץ היא היתה מעורבת בחיים הפוליטיים והחברתיים והאמינה ברעיון הקבוץ.
עופרה בריל
חנה נפטרה בשנת 2000 והיא בת 87. השאירה אחריה את ילדיה – אליעזר, אביה ובתיה ומשפחותיהם.
|
