דליה ברנשטיין

דליה ברנשטיין
בת יעקב ושיינה

דליה נולדה בקיבוץ "אמריקה-בניר" בחדרה, כשנה וחצי לפני עלייתו לג'וערה. כשאר בני גילה ספגה את כל הטוב והנאצל בחינוך המשותף והייתה ילדה בריאה בגוף בנפש, כולה שופעת פיקחות וטוב-לב.
מתינוקת שקטה וחייכנית הפכה לילדה שובבה, וכבר בגיל הגן התבלטה בחריצות, שקדנות ותפיסה מהירה.
כשהוחלט לשלוח את ילדי קבוצת "אורן" למוסד החינוכי בשריד, צירפו אליהם גם את דליה ואת נורית – אִם כי לקבוצה יותר צעירה. קשה היה לדליה הניתוק מביתה ומשפחתה, אולם היא ידעה להתגבר על כך ועד מהרה הסתגלה יפה לסביבתה החדשה.
בשריד חלתה בדלקת פרקים ורותקה למיטתה במשך כמה שבועות, אולם החלימה מהר ושבה ללימודים ולפעילות רגילה.
בשלהי מאי, בעצם הקרבות שלפני ההפוגה הראשונה, הוחלט להחזיר את הילדים מקיבוץ שריד, שנמצא עדיין בקווי האש מעבר לנצרת.

דליה כותבת להוריה באותם ימים:
שריד, 16 במאי
יום ראשון, ואף ראשון למדינתנו העברית המתחדשת
שלום רב לכם הוריי!
...

דליה ברנשטיין
בת יעקב ושיינה

דליה נולדה בקיבוץ "אמריקה-בניר" בחדרה, כשנה וחצי לפני עלייתו לג'וערה. כשאר בני גילה ספגה את כל הטוב והנאצל בחינוך המשותף והייתה ילדה בריאה בגוף בנפש, כולה שופעת פיקחות וטוב-לב.
מתינוקת שקטה וחייכנית הפכה לילדה שובבה, וכבר בגיל הגן התבלטה בחריצות, שקדנות ותפיסה מהירה.
כשהוחלט לשלוח את ילדי קבוצת "אורן" למוסד החינוכי בשריד, צירפו אליהם גם את דליה ואת נורית – אִם כי לקבוצה יותר צעירה. קשה היה לדליה הניתוק מביתה ומשפחתה, אולם היא ידעה להתגבר על כך ועד מהרה הסתגלה יפה לסביבתה החדשה.
בשריד חלתה בדלקת פרקים ורותקה למיטתה במשך כמה שבועות, אולם החלימה מהר ושבה ללימודים ולפעילות רגילה.
בשלהי מאי, בעצם הקרבות שלפני ההפוגה הראשונה, הוחלט להחזיר את הילדים מקיבוץ שריד, שנמצא עדיין בקווי האש מעבר לנצרת.

דליה כותבת להוריה באותם ימים:
שריד, 16 במאי
יום ראשון, ואף ראשון למדינתנו העברית המתחדשת
שלום רב לכם הוריי!
...לכל אשר אפנה כאן, תעלות חפירה, מקלטים, ורק פה ושם אפשר עוד למצוא זכר לפרחים. הכול הושחת והתקלקל, ובכל כאילו משתקף המצב בארץ...
בשבוע הבא נתחיל נושא חדש: "ישראל נלחם על שחרור מדינתו". זהו נושא תנ"כי ואף קשור למלחמה של ימינו.
...אצלנו אין כל חדש, רק שומעים כל היום מכונות חפירה או הלמות מכושים. רוב המורים מגויסים ובכל המוסד מלמדים שלושה מורים. אצלנו מתכוננים בכל. עושים האפלה, מורידים את השמשות בחדרים כדי שלא יתנפצו מהדף אוויר. נקווה שכל זה יהיה לשווא ולא תהיה שום התקפה על שריד... איך מושפעים הילדים אצלנו מכל המצב הזה?
שלום רב ונשיקות חמות לכולכם
שלכם,                                                                                                                    דליה

                                                                                                                                                     דפי "נזכור"

ימים ספורים לאחר שובה הביתה אירע האסון (25 למאי 1948). דליה נספתה בתאונה בתוך הקבוץ בכביש הפנימי, בטרם מלאו לה 13 שנים. השאירה אחריה את הוריה יעקב ושיינה ואחיה – יואב ואשר.
הגן הבוטני באזור הישן של חברת הילדים נקרא על שמה.