עמנואל חסון
בן מזל ומשה
נשוי לשרה
בת זוג שניה-תמר
אב למשה-1949, מזל-1950, אביאלה-1957 ועמרי-1962

עמנואל נולד ב- 8 בדצמבר 1924 בתל-אביב, להוריו מזל ומשה חסון, נצר למשפחה שהוגלתה בתקופת גירוש ספרד מן העיר טולדו, עברה לרודוס ומשם, בימי עליית "הבילויים" הגיעה למטולה, אחר-כך ליסוד המעלה. פלג ממנה עבר ליפו ואחר-כך לתל-אביב.
במשפחה היו ארבעה אחים: אסתר, אביגיל, עמנואל ואברהם. עד גיל 13 ילדותו של עמנואל הייתה בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר "תל –נורדאו", חווה ילדות תוססת והרבה ים. ב- 1937 עוברת המשפחה למגדיאל, שם קונה האב פרדס.
על המעבר למגדיאל...

עמנואל חסון
בן מזל ומשה
נשוי לשרה
בת זוג שניה-תמר
אב למשה-1949, מזל-1950, אביאלה-1957 ועמרי-1962

עמנואל נולד ב- 8 בדצמבר 1924 בתל-אביב, להוריו מזל ומשה חסון, נצר למשפחה שהוגלתה בתקופת גירוש ספרד מן העיר טולדו, עברה לרודוס ומשם, בימי עליית "הבילויים" הגיעה למטולה, אחר-כך ליסוד המעלה. פלג ממנה עבר ליפו ואחר-כך לתל-אביב.
במשפחה היו ארבעה אחים: אסתר, אביגיל, עמנואל ואברהם. עד גיל 13 ילדותו של עמנואל הייתה בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר "תל –נורדאו", חווה ילדות תוססת והרבה ים. ב- 1937 עוברת המשפחה למגדיאל, שם קונה האב פרדס.
על המעבר למגדיאל מספר עמנואל לנכדו ליבי בעבודת "השורשים": "המעבר למגדיאל היה לאחר פסח, תקופת פריחת ההדרים, ועבורי זה היה המעבר לטבע, לשדות, למרחבים ולריח הפרדסים והאביב. הרגשתי כאילו אני מתחיל לצמוח מחדש" . . .

במגדיאל הצטרף עמנואל לתנועת הנוער "מכבי הצעיר", בה הוא התחנך ואחר-כך גם מדריך. תנועת הנוער תופסת מקום מרכזי בנעוריו בדמות טיולים, שירים ליד המדורה, צופיות וכן קשר ל"הגנה", אליה הוא מצטרף בגיל 16.
ב- 25.11.1947 התחתן עמנואל עם שרה בראשון לציון. על החתונה הוא מספר לליבי: "... החתונה נערכה בראשון לציון, ברחוב רמב"ם 25, בביתה של שרה. להוריה הייתה חצר גדולה שבמרכזה היה עץ תות ענק ומתחת לעץ זה נישאנו. הטקס והשמחה הספונטנית מאוד הרשימו אותי. אני זוכר שאבא של יזהר כהן, סולימאן הגדול ואימו שרו כל החתונה והנעימו את השמחה עד הבוקר. לאחר כמה ימים, ב- 29 בנובמבר נמשכה השמחה במגדיאל ולשמחת החתונה הצטרפה ההודעה על הכרת האו"ם במדינה. כולנו חגגנו, רק אבא, משה, היה עצוב, כי הוא חזה מה שיקרה: 'מעתה יישפכו גם נהרות של דם', אמר".
שרה ועמנואל בונים את משפחתם ונולדים ארבעת ילדיהם - משה (1949), מזל (1950), אביאלה (1957) ועומרי (1962).
עמנואל השתתף כמעט בכל מלחמות ישראל- במלחמת השחרור, במבצע סיני, בששת-הימים ובמלחמת יום הכיפורים. ברובן לקח חלק כנהג משאית, הצטרף לקו הראשון בהובלת תחמושת ודלק ללוחמים, לטנקים ולמטוסים.

ב- 1960 עברו עמנואל ושרה לעין השופט, בעקבות אחותה של שרה, ציפורה ויצחק גרינפלד, והשתלבו בכל מערכות חיינו. שרה, סוערת, חמה ופעילה, שידיה בכל דבר. מנו, כך היא קוראת לו,  מתון יותר, מרגיע אותה, דייקן וחרוץ, קושר שיחה עם ההורים והחברים הוותיקים גם ביידיש.
תקופה קצרה היה חצרן, ואחר-כך, במשך מעל לשלושים שנה -  נהג במפעל התובלה של הקבוץ וכמה שנים בקואופרטיב ההובלה "התבור".  עמונאל הוא סמל ודוגמה למסירות והתמדה.
מותה של שרה ב- 1992 הכה בו ובכל המשפחה קשות, אך הוא קם מן האבל וממשיך ...
ב- 1994, בהיותו בן 70 פורש עמנואל מהנהגות, ומאז עבד בחלוקת העיתונים.
הוא נאחז בכל כוחו בעבודה, בחיים. פוגש אותנו בוקר בוקר, ליד העיתונים, מקפיד על קלה כחמורה, כמו שהיה עושה בהיותו נהג - דייקן, חרוץ, תמיד דואג שהכל יהיה על הצד הטוב ביותר.
בעשר השנים האחרונות קשר עמנואל קשר של חברות יפה ואהבה עם תמר קורץ, קשר שהוסיף רבות לשניהם.
עמנואל, כמעט בן 80, אב לארבעה, סב ל- 19 נכדים ושני נינים, הלך לעולמו.
שנים רבות יחד עם אהובת לבו, שרה ו- 12 שנה בלעדיה. ראש שבט גדול ששלח שורשים עבותים באדמת עין השופט, מאז באו אלינו לפני 45 שנה. המשפחה היתה משוש חייו ועולמו.
נזכור את עמנואל בין בוניה ומפתחיה של עין השופט.    
                              
                                                                                                                                                  יגאל וילפנד


עמנואל נפטר בשנת 2004 והוא בן 80. השאיר אחריו את ילדיו - משה, מזל, עומרי, אביאלה ומשפחותיהם, ואת תמר, בת זוגו.