הלה ניימן
בת משה וחנה קאופמן
עלתה ארצה- 1936
נשואה ליחזקאל
אם לבלהה-1946, חנה-1948 ויוסי-1951 

הלה נולדה בעיירה פאלניץ, ליד ורשה להוריה משה וחנה קאופמן. מבית הוריה היא קיבלה את הזיקה הפוליטית ואת הנאמנות לערכים של מוסר ושירות לאדם ולחברה. אביה, היה פעיל כל ימיו באיגוד המקצועי ובמפלגות השמאל. אימה, שהיתה מיילדת, עמלה לצידו לפרנסת המשפחה. היה זה בית של פועלים משכילים אשר שקדו על חינוך והשכלה לבנות, תחילה בבית-הספר הפולני העממי, ואחר-כך עזרו להלה להמשיך את לימודיה בוורשה.
שנים אחדות עבדה בבית החינוך שניהל...

הלה ניימן
בת משה וחנה קאופמן
עלתה ארצה- 1936
נשואה ליחזקאל
אם לבלהה-1946, חנה-1948 ויוסי-1951 

הלה נולדה בעיירה פאלניץ, ליד ורשה להוריה משה וחנה קאופמן. מבית הוריה היא קיבלה את הזיקה הפוליטית ואת הנאמנות לערכים של מוסר ושירות לאדם ולחברה. אביה, היה פעיל כל ימיו באיגוד המקצועי ובמפלגות השמאל. אימה, שהיתה מיילדת, עמלה לצידו לפרנסת המשפחה. היה זה בית של פועלים משכילים אשר שקדו על חינוך והשכלה לבנות, תחילה בבית-הספר הפולני העממי, ואחר-כך עזרו להלה להמשיך את לימודיה בוורשה.
שנים אחדות עבדה בבית החינוך שניהל יאנוש קורצ'אק וסיימה כגננת מדופלמת.
בגיל צעיר הצטרפה לקן "השומר הצעיר" בעירה והייתה פעילה בשכבת בני גילה חרף התנגדותם הנמרצת של הוריה לציונות ולעלייתה ארצה.

כשהגיעה עם הקבוצה הוורשאית לקיבוץ בקאליש, ומשם לחווה בצ'נסטוחובה, התבלטה עד מהרה בחריצותה ובמסירותה לבריאות החברים ולהליכות הבית בכלל. הלה היתה גם הרוח החיה, השופעת הומור באווירה של דוחק ומחסור.
ב-1936 עלתה ארצה ואף כאן השתלבה מהר בחיי הקיבוץ בחדרה, כאחות מסורה וחרוצה, מקצוע בו המשיכה גם בעין-השופט.

שנים קשות עברו עליה בתקופת המלחמה, כשגויס יחזקאל ליחידת הנהגים הארץ-ישראלית, עוד טרם הספיקו לבסס את משפחתם בקיבוץ. יחזקאל נפל בשבי הגרמנים והיה בו במשך ארבע שנים ( 1941-1945). היו אלו  שנים של חרדה וציפייה.
כאשר שוחרר שמח כל הקיבוץ עם הלה והחלה התקופה המאושרת בחייה. הילדים נולדו – בלהה (1946),
חנה (1948) ויוסי (1951).
הלה המשיכה בעבודתה במרפאה וראתה במקצוע זה ייעוד. היא התמידה בו בעין-השופט ולאחר מכן גם בתנאים הקשים והחלוציים בעין-העמק, עד אשר נאלצה להפסיק מפאת מחלה.
הלה אהבה מאד לעבוד בגינתה. במיוחד זכורה פינת חמד שטיפחו היא ויחזקאל על גבי שוחה מימי מלחמת ששת הימים, שהלה שתלה בה רקפות, סיגליות, יקינתון צבעוני ואיריסים.
המחלה הקשה הכריעה אותה ודיכאה את רוחה, אף כי נאבקה עם מר גורלה עד יומה האחרון.
יהי זכרה ברוך.
                                                                          
                                                                                                                                               דפי נזכור
 וכאשר היא עצמה עיניה
 פתאום
בא לקראתה נחשול אדום
וכיסה את נוצות הטווס אשר
צייר האוויר
וכאשר היא עצמה עיניה לאות
בלע ים האופל
את העולם.
                                זלדה

הלה נפטרה בשנת 1974 והיא בת 65. השאירה במותה את בעלה יחזקאל, הבנות- בלהה וחנה ומשפחותיהן, ובנה יוסף.