ג'ין  מאיר

ג'ין (ג'נט) מאיר
בת לחנה ואברהם דיוויס
עלתה ארצה -1945
נשואה לאלכס
אם לתמר- 1952, אבי-1956 וירון-1959

דברים בהלוויה:
ג'ין נולדה בלונדון ב- 1924 להוריה חנה ואברהם דיוויס, מהגרים שבאו מאירופה. אמה כנראה מגליציה, אביה מרומניה ושם משפחתו היה ברש"ח. עם המעבר לאנגליה הוא שינה את שם משפחתו לדיוויס, שנשמע יותר אנגלי. ג'ין הייתה הצעירה בילדי המשפחה שהיתה משפחה כשרה ומסורתית. בגיל שבע ביקרה לראשונה אצל סבתה וקרובי משפחתה שחיו בארץ ישראל (1931).
אביה, שהיה שען במקצועו, פתח בלונדון חנות יוקרתית לתכשיטים, כלי כסף ושעונים. הוא היה פעיל ציוני ואירח בביתו אנשים רבים מארץ ישראל.
בגיל 15 נשלחה ג'ין ללמוד בפנימייה במערב אנגליה והייתה היהודייה היחידה בבית הספר. בימי א' סירבה ללכת לכנסייה ותחושת זהותה כיהודיה הלכה וגברה. בת 16 עברה לעיר רדינג, שם למדה באוניברסיטה.
במלחמת העולם השנייה, בהפצצה גרמנית על לונדון, נהרס בית המשפחה עד היסוד. למזלה של המשפחה היא שהתה אז מחוץ לעיר.
...

ג'ין (ג'נט) מאיר
בת לחנה ואברהם דיוויס
עלתה ארצה -1945
נשואה לאלכס
אם לתמר- 1952, אבי-1956 וירון-1959

דברים בהלוויה:
ג'ין נולדה בלונדון ב- 1924 להוריה חנה ואברהם דיוויס, מהגרים שבאו מאירופה. אמה כנראה מגליציה, אביה מרומניה ושם משפחתו היה ברש"ח. עם המעבר לאנגליה הוא שינה את שם משפחתו לדיוויס, שנשמע יותר אנגלי. ג'ין הייתה הצעירה בילדי המשפחה שהיתה משפחה כשרה ומסורתית. בגיל שבע ביקרה לראשונה אצל סבתה וקרובי משפחתה שחיו בארץ ישראל (1931).
אביה, שהיה שען במקצועו, פתח בלונדון חנות יוקרתית לתכשיטים, כלי כסף ושעונים. הוא היה פעיל ציוני ואירח בביתו אנשים רבים מארץ ישראל.
בגיל 15 נשלחה ג'ין ללמוד בפנימייה במערב אנגליה והייתה היהודייה היחידה בבית הספר. בימי א' סירבה ללכת לכנסייה ותחושת זהותה כיהודיה הלכה וגברה. בת 16 עברה לעיר רדינג, שם למדה באוניברסיטה.
במלחמת העולם השנייה, בהפצצה גרמנית על לונדון, נהרס בית המשפחה עד היסוד. למזלה של המשפחה היא שהתה אז מחוץ לעיר.
ג'ין בת ה- 19 עבדה בתעשייה הצבאית, במסגרת המאמץ המלחמתי ובערבים ושבתות למדה ציור.
לאחר המלחמה למדה ציור בבית הספר לאמנות בלונדון ובבית הספר לאמנות צ'לסי-פוליטכניק ועסקה בציור תפאורות בתיאטרון.
בתקופה זו החלה להתעניין בבעיות חברה והתקרבה למפלגה הקומוניסטית. תודעת השואה התחילה לחדור אליה. היא נפתחה לוויכוחים שהתנהלו מאז ומתמיד בבית הוריה על הציונות ועל עתיד ארץ ישראל.
באביב 1949, בהיותה בת 25, ביקרה בישראל וספגה את האווירה מלאת החזון והתקווה והשתכרה מריחות הפרדסים. היא שהתה כמתנדבת בכפר מנחם וביסעור.
עם חזרתה לאנגליה התקרבה למפ"ם והכירה את אלכס.
המפגש עם ישראל נתן לג'ין דחיפה לעבור מציור לקרמיקה. הבחירה בקרמיקה היתה כדי  לעשות משהו יותר משמעותי, קשור יותר ליום יום, קשור יותר לעבודת האדמה.
ג'ין הספיקה ללמוד קרמיקה בבית הספר לאמנות קמברוול בלונדון לפני שעלתה לישראל.

ב-1951 נישאו אלכס וג'ין ולאחר חתונתם עלו לארץ במסגרת קבוצה אנגלית שהיתה מקורבת למפ"ם ותיכננה להקים קיבוץ עירוני בכרמל. שבעה מחברי הקבוצה הגיעו לעין השופט לתקופת הכשרה. הקבוצה התפרקה והיחידים שנקלטו ונשארו בעין השופט היו אלכס וג'ין.
ג'ין עבדה תחילה במטעים ואחר כך לפי הצורך במקומות שונים. המשפחה גדלה ונולדו תמר(1952), אבי (1956) וירון (1959).
מיום בואה לקיבוץ עסקה ג'ין בשעות הפנאי בקרמיקה. היא עבדה באוהל שהיה בחורשת הפלמ"ח, אחר כך בצריף קטן מול הנגרייה. בשנות ה- 60 הקימה את הסטודיו שלה במדגרה שהתפנתה. בסטודיו זה קלטה וליוותה קרמיקאים צעירים. בסמוך לסטודיו שלה עבד הקרמקאי דוד מוריס, אף הוא חבר הקבוץ. לכל אחד היתה את דרכו הייחודית, אך גם שיתפו פעולה ועבדו ביחסי יצירה וחברות יפים.

ג'ין הוזמנה ללמד קרמיקה במוסד הרי-אפרים, בחוגי המועצה האיזורית מגידו, בסמינר המורים באורנים, בעין-הוד ואף נקראה להקים חוג לקרמיקה באוניברסיטת חיפה.
עם השנים הקרמיקה הפכה לעבודתה המלאה.
ג'ין זכתה להכרה ארצית ובין-לאומית והגיעה להישגים מרשימים שהוצגו לאחר מותה בתערוכה גדולה של עבודותיה, בליווי קטלוג, שהוצגה במוזיאון בית וילפריד בהזורע, בחיפה בבית מאנה כץ ובגלריות נוספות.
במקביל לאמנות, הייתה ג'ין מעורבת ופעילה בחברה ומילאה תפקידים בוועדות רבות- חברים, תרבות, קליטה, תכנון ועוד.

כאמנית, תרמה ג'ין לעיצוב נוף הקיבוץ- פסל הדג בבריכת השחיה, אגרטלים במבני ציבור, פסלי גן, שלטים וקירות קרמיקה שהפכו לחלק טבעי מביתנו.
ג'ין חתרה ונאבקה, בשותפות עם אלכס ועוד חברים, על סטנדרטים גבוהים של אסתטיקה בתחומים מגוונים בקיבוץ מאדריכלות, גינון, עיצוב פנים ועד לבחירת סוגי הכלים בחדר האוכל. ג'ין ציירה סדרות של תפאורות לחג הפסח ולמועדים אחרים.

בית משפחת מאיר היה "כור היתוך תרבותי" חם ופתוח, דרכו נקלטו אנשים בקיבוץ ובארץ. נזכיר גם את האהבה הרבה ששררה שם אל החתולים והכלבים, שחיו בהרמוניה נדירה. עם השנים ג'ין ואלכס זכו ליהנות מארבעה נכדים ומהישגי ילדיהם שבגרו.
ארבע שנים קשות עברו על ג'ין כשחלה אלכס, והיא טיפלה בו במסירות אין קץ.
לאחר מותו (1996), חזרה לסטודיו ופרץ יצירתה נשא פרי הילולים -  עבודות קרמיקה גדולות, קמאיות שהוצגו במוזיאון לקרמיקה ברמת-גן.

אהבה נוספת שהיתה לג'ין היתה המוסיקה הקלאסית. היא הכירה יצירות רבות והשתתפה בצורה פעילה בחוג לאמנות ולמוסיקה ב"יד לבנים".
קהילת עין השופט נפרדת מג'ין החברה, שהשאירה לנו כמורשת את השאיפה לא לראות ביופי ובתרבות עניין של מותרות, אלא לשלב את האמנות בחיי היום-יום, להתעקש ולעצב אורחות חיים וסביבה -  את המקום והבית שלנו -  בסטנדרטים גבוהים של אסתטיקה.

                                                                                                                                             עמירה פדן

ג'ין נפטרה בשנת 2000 והיא בת 76. השאירה אחריה את ילדיה - תמר ואבי ומשפחותיהם ואת בנה וירון.