|
ליאורה סהר-דוידמן
בת אילזה ופרץ מאי
נשואים ראשונים-ריק הורנונג סהר
נשואים שניים- יוסי דוידמן
אם ליפעה-1975, שביט-1979 וסתיו-1991
נכתב ע"י בנותיה - יפעה ושביט
אמא נולדה בקיבוץ מזרע ב- 2/05/1953, בת רביעית לאילזה ופרץ מאי. הוריה עלו מגרמניה שנים מעטות לפני מלה"ע ה-2 ולמרות הקשיים הרבים של השנים הראשונות, הם התערו היטב בחיים הקיבוציים ונשארו בקיבוץ עד סוף ימיהם.
אמא גדלה בקיבוץ השיתופי ואהבה העקרונות הסוציאליסטיים והשיתוף. לימים כתבה את זכרונותיה ושילבה בהם הומור וראיה חיובית של אותה תקופה. היא התחנכה בקבוץ מילדות בקבוצת "ערבה", ואיתה סיימה את המוסד החינוכי המקומי.
בנעוריה עבדה בלול המטילות בקיבוץ ולאחר סיום המוסד החינוכי "עמקים", שירתה כמורה חיילת ולימדה עולות חדשות מאתיופיה עברית.
עם סיום השירות הצבאי חזרה לעבוד בלול ובעבודתה הכירה את ריק הורנונג, שעלה מארה"ב כשנה לפני כן. הם נישאו כעבור
כ-3 שנים, ב-20 ביוני 1974.
...
|
|
ליאורה סהר-דוידמן
בת אילזה ופרץ מאי
נשואים ראשונים-ריק הורנונג סהר
נשואים שניים- יוסי דוידמן
אם ליפעה-1975, שביט-1979 וסתיו-1991
נכתב ע"י בנותיה - יפעה ושביט
אמא נולדה בקיבוץ מזרע ב- 2/05/1953, בת רביעית לאילזה ופרץ מאי. הוריה עלו מגרמניה שנים מעטות לפני מלה"ע ה-2 ולמרות הקשיים הרבים של השנים הראשונות, הם התערו היטב בחיים הקיבוציים ונשארו בקיבוץ עד סוף ימיהם.
אמא גדלה בקיבוץ השיתופי ואהבה העקרונות הסוציאליסטיים והשיתוף. לימים כתבה את זכרונותיה ושילבה בהם הומור וראיה חיובית של אותה תקופה. היא התחנכה בקבוץ מילדות בקבוצת "ערבה", ואיתה סיימה את המוסד החינוכי המקומי.
בנעוריה עבדה בלול המטילות בקיבוץ ולאחר סיום המוסד החינוכי "עמקים", שירתה כמורה חיילת ולימדה עולות חדשות מאתיופיה עברית.
עם סיום השירות הצבאי חזרה לעבוד בלול ובעבודתה הכירה את ריק הורנונג, שעלה מארה"ב כשנה לפני כן. הם נישאו כעבור
כ-3 שנים, ב-20 ביוני 1974.
לאחר החתונה בחרו ריק ואמא שם משפחה חדש - סהר. כך חיברו בין שמו הפרטי של אביו של ריק, סמואל, לאותיות ה' ור' שבשם משפחתו.
באוגוסט 1975 נולדנו - הבכורה יפעה. בינואר 1979 נולדה שביט.
אמא וריק נפרדו בשנת 1980 וכשנה לאחר מכן עזב ריק את הארץ ופניו לחיים חדשים בניו-זילנד. אמא גידלה אותנו, בנותיה, כאם חד הורית, בסיועם האוהב של הוריה, שהיו שותפים באופן יומיומי בחיינו והיינו קשורות אליהם מאוד.
בשנת 1987 עזבה אמא את הלול ועברה לעבוד בחינוך - תחילה כמטפלת בגן הבוגר ולאחר מכן, במקביל ללימודי חינוך לגיל הרך ב"אורנים" (1988), כמטפלת מובילה של שישיית תינוקות עד כניסתם לפעוטון.
בסוף שנת 1989 אמא הכירה את יוסי דוידמן, חבר עין השופט. לאחר כחצי שנה, בעקבות החלטתם לחיות יחד, עברנו יחד עם אמא לגור בקיבוצו של יוסי.
בתחילת דרכה בעין-השופט עבדה אמא עם ילדי כתה א' ואח"כ השתלבה בעבודה במפעל "משנקים" (לימים אלת"ם) בו יצרה קשרים חמים וקרובים עם חברי הקיבוץ ועם עובדים שכירים בכל הגילים. קשרים אלה ליוו אותה תמיד.
ב–1991 נולדה לאמא ויוסי בתם המשותפת- סתיו, אחות לנו ולבתו של יוסי, ליאור. כשסתיו היתה בת שנתיים, התגלה אצל אמא גידול סרטני בשד, והיא פתחה במאבק כשהיא הייתה בטוחה בנצחונה. מלאת אופטימיות וכוחות נפש היא נאבקה במחלה כשלוש שנים. במהלך תקופה זו, עסקה בציור על בד משי ואף מכרה את עבודותיה ביריד אמנים אזורי. בנוסף לבני המשפחה, היו שותפים לליווי של אמא במחלתה אנשים רבים, מהקיבוץ ומחוצה לו, שמצאו בתוכם כוחות לחייך, לעודד ולחזק.
אמא נשמה נשימה אחרונה ביום רביעי, ה-23 באוקטובר 1996.
אביה של אמא, פרץ, נפטר כעבור כ- 5 חודשים (מרץ 1997). אימה, אילזה, נפטרה ביולי, שנת 2005 והיא בת 91.
אמא תיזכר תמיד בנועם הליכותיה וביכולת הנתינה שלה, בהיותה אישה חזקה ורגישה, מלאת חיוכים ומאוד אופטימית.
יפעה ושביט - בנותיה
ליאורה נפטרה בדמי ימיה והיא בת 43. השאירה אחריה את יוסי בעלה, בנותיה – יפעה, שביט וסתיו, את הוריה בקבוץ מזרע ואחיותיה בקבוצים מגן ודן.
|
