משה ברזילי

נולד: ברוקלין, ניו יורק
12.12.1916
י"ז כסלו התרע"ז

נפטר: עין השופט
29.05.2010
ט"ז סיון התש"ע

משה ברזילי (אייזן)
בן שרה ושרגא
עלה ארצה-1939
נשוי לשושנה
אב לאילנה-1942 ואבי-1950

משה, במאי של החיים
(דברי הספד בהלוויה)
משה יקירי, בוקר, בוקר אני רואה אותך בחדר האוכל, בשארית כוחותיך דוחף את העגלה עם המגש והאוכל. אתה בן 93, אני רוצה לעזור לך, הרי אנחנו ידידים, אתה מתרגז עלי, מה פתאום, גאה ונחוש לא מוותר, לא רוצה עזרה, ומיד מספר לי על מה תכתוב לעיתון הקיבוץ הקרוב, על מכתב ששלחת ל"הארץ", וכמו כן, שאתה רוצה לתרום לקרן עמי פישביין כפי שעשית כבר כמה פעמים. כמה ימים לאחר מכן איבדת באחת את הראייה והועברת לבית הדר.

משה נולד בניו-יורק בדצמבר 1916. הוריו, שרה ושרגא אייזן, היו חנוונים, בעלי מכולת שכונתית. אביו נפטר בתאונה כשהיה בן 12, דבר שהשפיע על כל חייו.
למשה היו עוד שלושה אחים, שתי אחיות ואח שנפטר בגיל צעיר. "על-ידינו הייתה חנות לממכר עיתונים" סיפר לי משה לימים, "כילד הייתי מתגנב לשם ועוזר למוכר העיתונים שלא ידע אנגלית, לחבר את המוספים של הניו-יורק טיימס בסדר הנכון. הייתי מקבל בעד העבודה הזאת 5 סנט, שהספיקו לי ללכת לסרט. לפעמים הייתי לוקח את אחותי. הלימודים מאד עניינו אותי. סיימתי את התיכון ואחר כך תואר ראשון במכללה בניו-יורק, לימודים כלליים עם דגש על ספרות, פילוסופיה וצרפתית. במיוחד אהבתי פילוסופיה ואת כתבי שייקספיר".
משה הצטרף לתנועת השומר-הצעיר בשנת 1928 בהיותו בן 11. לימים התמנה לראש קן ברנזוויל בניו יורק שמנה 400 חניכים. לאחר מכן כיהן כמזכיר התנועה בארה"ב.
את שושנה הכיר בשנת 1933, בהיותה בת 18, ומאז הם ביחד. שושנה פעלה בהנהגה הראשית של התנועה והייתה מזכירת קיבוץ עלייה ב', לימים כפר-מנחם. שושנה סיפרה: "באותה תקופה היה קשה להשיג סרטיפיקטים וחתונה עזרה להשיג אותם. קניתי בעשרה סנט טבעת והתחתנו. לאחר חודש ביקשו מאתנו למסור את הסרטיפיקטים לזוג אחר. עם פרוץ המלחמה ניצלנו את הרגע האחרון שניתן היה לעלות. ביטלנו את התוכנית לטיול באירופה ועלינו על אוניה שעברה את גיברלטר והגיעה לאלכסנדריה ומשם לתל-אביב".

לארץ הם עלו ב-1939. שושנה עלתה עם כרטיס של קפיטליסטית, בעלת הון, ומשה עם סרטיפיקט של חלוץ.
הימים הראשונים בכפר מנחם לא היו קלים, ואז הגיעה השאלה של התנדבות לבריגאדה ולאחר מכן לפלמ"ח. חברים לא רצו להתנדב. נערכה הגרלה ראשונה בהשתתפות 35 חברים. משה יצא אחרון, אבל הוגש ערעור ונערכה הצבעה מחודשת בה הוא יצא ראשון. משה התגייס לבריגדה ב-1941.
בזמן שירותו בצבא החליטו משה ושושנה לעבור לעין-השופט (1944).
היו עוד כמה חברים שעברו מכפר מנחם באותה תקופה על רקע של תפיסות קיבוציות, אפשרות להתפתחות עצמית, חברה ועוד. הייתה התנגדות לא קטנה לצעד זה מטעם התנועה ואף מאיר יערי ניסה להטות את הכף אך ללא הצלחה.
אילנה נולדה ב- 1942. אבי נולד ב-1950 בניו יורק, בעת שהמשפחה הייתה בשליחות השומר הצעיר בארה"ב.
בבריגדה פעל חמש שנים, ועברו עליו חוויות מעצבות חיים שהגדולה שבהן החלה בעת שקיבל מברק משושנה, ובו הודעה שעליו לחזור לעין השופט כי אילנה חלתה בטיפוס. בדרך- לא דרך ובמסע תלאות הצליח משה לקבל חופשה מיוחדת ולחזור הביתה באוקטובר 1945. התברר לו שאילנה כבר הבריאה. נותרו לו שבועות עד שהיה עליו לחזור לאירופה. ראשי ה"הגנה" פנו אליו וביקשו כי בדרכו חזרה לאירופה, ייטול על עצמו את האחריות לקבוצה של 25 חיילים ארץ-ישראלים, שאמורים היו לחזור אל יחידותיהם באירופה. אל הקבוצה הצטרפה "חבורת הנקם", שאבא קובנר עמד בראשה, ותיכננה להתנקם בגרמנים ע"י הרעלת בארות מים בגרמניה. כאשר הם נעצרו בידי הבריטים, משה קיבל מאבא קובנר את המסמכים והרעל והשליכם לים, כדי שדבר פעולתם לא יוודע.

עם שובו מהשירות בבריגדה סיפר: "לאחר שחזרתי לעין השופט רצו שאהיה רועה צאן. ניסיתי לשכנע שאינני מתאים למקצוע ולבסוף מצאתי נימוק מכריע שאינני יודע לנגן בחליל".
משה עבד במטעים ולאחר מכן שנים רבות בלול, ענף בו התמחה והתמקצע מאוד, וכמעט התמנה למזכיר ארגון מגדלי העופות בארץ. היה מרכז ענף ההובלה, גזבר הקיבוץ וגזבר משקי עמק-יזרעאל. בשנותיו האחרונות עבד במרכול ובמרכולית.
בין הפעילויות והעבודות השונות היה משה במאי של כמה וכמה הצגות, גם ליום הילד וגם לחגיגות בקיבוץ. כאן בא לידי ביטוי כישרונו להקיף תחומים רבים, יכולת משחק ואלתור והבנה מעמיקה בתחום התיאטרון.
משה כתב מאות רשימות לעיתון הקיבוץ, בהומור ובחדות. לא פעם התפרסמו רשימות אלה גם בעיתונות שמחוץ לקיבוץ.
במשך שנים פרסם רשימות ביקורת לקראת הצגת הסרט השבועי באולם.
גולת הכותרת של פעילותו ב- 20 השנים האחרונות היה ייצוג צרכי השכבה הוותיקה, אירגון טיולי הוותיקים ומועדון חמש.
"לחמתי על כך שהוותיקים לא יקופחו בניקוד המצטבר – שיהיה להם שיכון בקומה ראשונה וללא מדרגות; שיהיו להם מזגנים ומקררים טובים. מאבק רציני וחשוב היה על הגדלת הבית הסיעודי, הפעלת ההדרן, שפעל במשך 15 שנה עד שאוחד עם בית הדר. גולת הכותרת של פעילותי ב- 15 השנים האחרונות הייתה טיולי הוותיקים לבודפסט, פראג, יוון, קפריסין, ירדן ומצרים. הבטחתי גם את דמשק, אבל זה כנראה כבר לא יהיה בגלגול הזה..."

ב- 2006, בהגיעו לגיל 90, יזם משה, שלא הפסיק לחשוב, להתחדש וליצור כתיבת ספר על חייו. במשך שנה ישבתי עמו וערכתי את ספרו - "מהשומר-הצעיר בברוקלין לעין-השופט", 100 עמודים של סיפור חיים מרתק שכתב בעצמו.
משה כותב: "גם אם היו לי הרהורים לא פעם האם צדקתי בהחלטה על חיים בקיבוץ, הרי שבמבט מפוקח לאחור אינני מצטער. כששואלים אותי, מדי פעם, הקרובים בארצות-הברית מתי אני רואה את הנכדים והנינים, אני מחזיר להם בשאלה – מתי וכמה אתם רואים, ואז מתברר שאני רואה חלק מהם כמעט כל יום ואילו הם אולי פעם-פעמיים בשנה".
למשה ושושנה משפחה גדולה ויפה המונה 8 נכדים ו- 11 נינים. נתנחם ב- 93 שנותיו שהיו מלאות מעש ויצירה, ובהיותו בין בוניה ומעצביה של עין השופט שכה אהב.
יגאל וילפנד

משה נפטר שבע ימים בשנת 2010 והוא בן 93. השאיר אחריו את אשתו שושנה, ילדיו - אילנה ואבי ומשפחותיהם.

ברזילי שושנה