משה תבור (תבישור)
בן דבוסיה ואשר
עלה ארצה-1933
נשוי לרחל
אב לנורית-1940, צבי-1945 ודבורה-1948

משה נולד ב- 1913 בעיירה קטנה ושמה קולקי שבפולין להוריו דבוסיה (דבורה) ואשר תבישור. במלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה ללוצק ואחר-כך לרובנה.
משה למד ב"חדר" ואחר-כך בגימנסיה העברית "תרבות", שהיתה לא רק בית ספר לרכישת השכלה אלא גם מקום לחיי תרבות יהודית וציונית.
המשפחה היתה מאוד ענייה אבל עשתה מאמצים רבים על מנת לאפשר לו ללמוד.
משה הצטרף לשומר הצעיר, דבר שגרם מפח נפש גדול לאביו שהיה איש דתי אדוק.
בהיותו כבן 16 עזב את לימודיו ויצא לחוות...

משה תבור (תבישור)
בן דבוסיה ואשר
עלה ארצה-1933
נשוי לרחל
אב לנורית-1940, צבי-1945 ודבורה-1948

משה נולד ב- 1913 בעיירה קטנה ושמה קולקי שבפולין להוריו דבוסיה (דבורה) ואשר תבישור. במלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה ללוצק ואחר-כך לרובנה.
משה למד ב"חדר" ואחר-כך בגימנסיה העברית "תרבות", שהיתה לא רק בית ספר לרכישת השכלה אלא גם מקום לחיי תרבות יהודית וציונית.
המשפחה היתה מאוד ענייה אבל עשתה מאמצים רבים על מנת לאפשר לו ללמוד.
משה הצטרף לשומר הצעיר, דבר שגרם מפח נפש גדול לאביו שהיה איש דתי אדוק.
בהיותו כבן 16 עזב את לימודיו ויצא לחוות ההכשרה בצ'נסטחובה. בעקבות צעד זה נוצר ניתוק בינו ובין משפחתו, דבר שהכאיב לו כל חייו. בהכשרה הכיר את רחל.
ב -1933 עלה משה לארץ והצטרף לקבוץ בחדרה.
ב-1939 הוא יצא לעבוד מחוץ לקיבוץ. המטרה הייתה להרוויח כסף כדי לממן את עלייתה לארץ של אחותו בלומק'ה. התוכנית הייתה שחבר שמשה הכירו יסע לפולין ויתחתן עם אחותו בנישואים פיקטיביים, במטרה להביאה ארצה. "החתן" המיועד ברח עם הכסף והתוכנית לא יצאה לפועל. המלחמה פרצה והוריו ואחותו בלומק'ה ניספו בשואה. הצער על אובדן המשפחה והחמצת ההזדמנות לעליית אחותו ליוו אותו לאורך חייו. 
בעין השופט עבד בתחילה בייעור, בסיקול ובצאן. במאורעות תרצ"ו (1936) היה נוטר. בשנים שלאחר מכן יצא ללמוד הוראה. לאחר מספר שנים של הוראה עבר להנהלת חשבונות.
משה הקים משפחה עם רחל ונולדו להם ילדיהם – נורית (1940), צבי (1945) ודבורה (1948).
באמצע שנות ה-50 נקרא משה לארגן את המערכת הכספית של הקיבוץ הארצי. שנים רבות עבד בהנהלת החשבונות של הקבוץ עד שמחלת עיניים אילצה אותו להפסיק.
היו למשה שטחי התענינות מגוונים כאשר מצד אחד התעניין בפיזיקה ומתמטיקה ומצד שני במקורות ישראל היהודיים.
היו לו תחביבים שאותם פיתח וביניהם משחק השח-מט שאהב ושמח ללמד את ילדיו ונכדיו.
הפסקת העבודה בהנהלת החשבונות והירידה ביכולת הקריאה הכבידו עליו מאוד.
לקראת סוף חייו חלה במחלות קשות אך צלילות דעתו לא נפגעה.
את כל חייו הקדיש לקבוץ, למעשה החלוצי ולחיים הערכיים שהיה שותף להם.

                                                                                                                                               עופרה בריל


משה נפטר בשנת 1997 והוא בן 84. השאיר אחריו את רחל אשתו, ילדיו - נורית, צבי, דבורה ומשפחותיהם.