שלום חולבסקי

שלום חולבסקי
בן טובה ויצחק
עלה ארצה - 1948   
נשוי לאידה
אב לנאווה-1951 ויצחק-1954

דברים בהלוויה:
שלום יקירינו,
איך נפרד מאיש הנושא עימו ילקוט של ערכים.
איך נפרד מנואם מזהיר, חוצב מילים מלב.
איך נפרד מאיש של תרבות ושירה.
איך נפרד משלום של אידה, של נאווה, איציק וג'וזפין, שירי, אמיר, רוני וגל.

שלום חולבסקי נולד ב- 26 בספטמבר 1914 בעיר לידה בבלרוס, להוריו יצחק וטייבל. הוא היה בן בכור ואחריו היו עוד ארבעה בנים - זלמן, מרדכי, שבתאי ומשהל'ה.
בגיל צעיר הוא עבר עם משפחתו לעיירה נייסבייז'. חמש השנים הראשונות לחייו עמדו בצל לחימתו של אביו, יצחק, במלחמת העולם הראשונה, בשורות הצבא הפולני, מתוכן שלוש שנים בשבי הגרמני.
שלום למד ב"חדר" ובבית הספר היהודי "תרבות". בגיל הנעורים הוא עבר לווילנה לפי המלצת מנהל בית הספר בנייסבייז', שראה בו תלמיד מוכשר, הראוי ללמוד בסמינר למורים בוילנה, שם התוודע לגדולי המורים באותה תקופה.
...

שלום חולבסקי
בן טובה ויצחק
עלה ארצה - 1948   
נשוי לאידה
אב לנאווה-1951 ויצחק-1954

דברים בהלוויה:
שלום יקירינו,
איך נפרד מאיש הנושא עימו ילקוט של ערכים.
איך נפרד מנואם מזהיר, חוצב מילים מלב.
איך נפרד מאיש של תרבות ושירה.
איך נפרד משלום של אידה, של נאווה, איציק וג'וזפין, שירי, אמיר, רוני וגל.

שלום חולבסקי נולד ב- 26 בספטמבר 1914 בעיר לידה בבלרוס, להוריו יצחק וטייבל. הוא היה בן בכור ואחריו היו עוד ארבעה בנים - זלמן, מרדכי, שבתאי ומשהל'ה.
בגיל צעיר הוא עבר עם משפחתו לעיירה נייסבייז'. חמש השנים הראשונות לחייו עמדו בצל לחימתו של אביו, יצחק, במלחמת העולם הראשונה, בשורות הצבא הפולני, מתוכן שלוש שנים בשבי הגרמני.
שלום למד ב"חדר" ובבית הספר היהודי "תרבות". בגיל הנעורים הוא עבר לווילנה לפי המלצת מנהל בית הספר בנייסבייז', שראה בו תלמיד מוכשר, הראוי ללמוד בסמינר למורים בוילנה, שם התוודע לגדולי המורים באותה תקופה.
בווילנה הוא הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", תנועה שליוותה אותו מאז בכל מערכות חייו. בתנועה בווילנה הוא מוצא את המינון הנכון בין הציונות ,המסורת היהודית, רעיונות הסוציאליזם, שוויון וחופש. הוא מתחיל להדריך קבוצות ועד מהרה מגיע להנהגת הגליל של וילנה וסביבותיה.
את הסמינר למורים הוא מסיים ב- 1935, עם תעודת בגרות ממשלתית והערכה רבה. בתקופה זו מתה אמו האהובה טייבל, והיא רק בת 43. זוהי מכה קשה לשלום, שאהב אותה מאוד.
ב-1936 מנהל שלום  את בית הספר "תרבות" בעיירה ראקוב שבאזור מינסק, ומלמד שם שלוש שנים. הוא אוהב את המקום ואת התלמידים והם מחזירים לו אהבה והערכה. 
בשנים 1938-39 הוא נאלץ להתגייס לצבא הפולני, ושירת בו כ- 18 חודש.
ב- 2 בספטמבר 1939, יום לאחר תחילת המלחמה, הוא מגויס שוב לצבא הפולני שמובס. ב- 17 לספטמבר פולש הצבא האדום לעיירה נייסבייז', במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולטוב. ב- 27 ביוני 1941 נכנסים הגרמנים לנייסבייז'.
התקופה הרוסית אינה קלה. שלום מסקר אותה רבות בספריו, מחקריו הרבים ומאמריו. הוא מספר על המאבק והאפשרות לחיות חיים יהודיים ולדבר עברית. הרבה מכל זה מתנהל במחתרת.
ב- 30 ביוני 1941 מוקם היודנארט. ב- 1 בספטמבר 1941 מוקם הגטו בנייסבייז'.
ב- 30 באוקטובר 1941 מגיע היום הנורא ביותר של יהודי נייסבייז' - 585 מהם, ביניהם גם שלום, אחיו ואביו, נלקחו לעבודות או למאסר. 4000 הובלו לבורות ההריגה ונרצחו.
מאותו יום, אומר שלום, השתנה כל עולמי, ידעתי שאין זכות קיום לעולם כזה וצריך לשנות ולהפוך אותו. אחרי הרצח ההמוני ניתנו ליהודים שנותרו שעתיים להביא חפצים ולעבור לגטו.
מספר שלום - "נשבענו, חבריי ואני, כי לעולם לא נסכים שוב לאקציה ולגירוש. ה- 30 באוקטובר לא יחזור. תשעה חודשים לאחר מכן, ב - 17 ביולי 1942, הגיעה הידיעה הנוראה שבעיירה הסמוכה לנייסבייז', הורדיי, כל היהודים נרצחו. אספתי כמה מאנשי המחתרת שהקמנו והחלטנו שנתנגד בכוח. ידענו שחייבים להוציא את 580 היהודים שנותרו בגטו אל היער. ידענו גם שלרבים מהם זה עלול להיות מוות בטוח. לא רצינו לקחת את ההחלטה, אך עם זאת החלטנו ש-30 באוקטובר לא יחזור!"
באותו הערב התכנסו תושבי הגטו בבית הכנסת לתפילת אזכרה לנרצחים בהורדיי. בתום התפילה פנה שלום לציבור - "יהודים! נעמוד על נפשנו, נגן על הגטו- אדמת הסבל. נילחם כשם שעשו זאת אחרוני היהודים על אדמת הארץ. נהיה דרוכים לכך, זה עלול לבוא עלינו כל רגע. נתגונן".
ב- 19 ביולי 1942 החל הקרב בהתנגדות לסלקציה. כוח גרמני נכנס לגטו. כוחות המחתרת ויהודים אחרים הציתו אש והתגוננו. שלושת אחיו ואביו נרצחו במרד.
שלום וחבריו מצטרפים לפרטיזנים בראביוקה ומקימים כוח פרטיזני יהודי, היחידה על שם ז'וקוב, הלוחמת שנתיים ביערות, ולא פעם בליווי המשפחות. שלום היה מפקד בכיר ביחידה הפרטיזנית.
ב- 12 ביולי 1944 הם משוחררים על ידי הצבא האדום.
ביולי 1944 הקים שלום, יחד עם יצחק צוקרמן (אנטק) את פח"ח (פרטיזנים, חיילים, חלוצים) - ארגון שחבר, מאוחר יותר, ל"בריחה", והוביל אלפים רבים בדרכים האפלות של אירופה אל חופי הארץ עד 1948. כמו כן, היה מעורב בהקמת בתי ילדים וקיבוצי הכשרה.
ב- 1948 הוא עולה ומצטרף לעין השופט שהיה לביתו עד היום.
ב- 1950 עולה אידה ורסס (מילביץ') לארץ, עם בתה הקטנה וולה ומצטרפת אליו. הבת נפטרה בגיל שנתיים. הייתה זו מכה קשה לאידה ושלום. אושר גדול מגיע עם הולדת נאוה ב- 1951 ואיציק ב- 1954.
בעין השופט עובד שלום זמן מה במטעים, ואחר כך, במשך מספר שנים, כמורה הומניסטי ומחנך במוסד החינוכי הרי אפרים.
אידה אשתו הלכה לעולמה באוקטובר 2010.

 שלום הוא אחד הבודדים בקיבוץ ובתנועה שיודע ומעז לבקר קשות את יחסה של ברה"מ ליהודים. הוא יודע על נוראות המשטר הסטאליניסטי והצורך להינתק מן ההערצה העיוורת לעולם המחר.
בשנים 1956-59 הוא כותב, יחד עם כמה מחבריו, את ספר הפרטיזנים.
בין השנים 1963-66 הוא מנהל את מורשת, מכון מחקר ותיעוד השואה של תנועת "השומר הצעיר".
ב- 1961 הוא מעיד במשפט אייכמן. בשנים 1962-66 הוא מזכיר ארגון הפרטיזינים בישראל.
כל השנים היה חבר במזכירות מורשת, לוחמי הגיטאות ויד ושם.
שלום הוציא תשעה ספרים ועשרות חיבורים ומאמרים. הוא היה מרצה מבוקש במקומות שונים ואוזן קשבת ומדריך לרבים.
בגיל מבוגר הוא לומד בהצטיינות באוני' העברית בירושלים. ב-1977 הוא מקבל תואר ד"ר לפילוסופיה על עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופ' יהודה באואר - "המחתרת היהודית בגטאות ביילורוסיה המערבית בימי השואה".
הודות לו ולשכמותו המשכנו ונמשיך ללמוד, לחקור ולתעד את שאירע שם, בנוראה שבמלחמות. בעקבותיו ובהשפעתו ייסדנו והובלנו את המסעות לפולין. עין השופט תזכור את שלום בין בוניה ומקימיה, וממעצבי התרבות והרוח של קיבוצנו.      
                                                                                                                      
                                                                                                                      יגאל וילפנד

שלום נפטר בשנת 2011, שבע ימים ומעשים, והוא בן 96. השאיר אחריו את ילדיו - נאוה ואיציק ומשפחותיהם.