שושה שוק
בת ליאופולד וברברה פרויליך
עלתה לארץ - 1949
נשואה למשה
אם לאמנון (1951), ניר (1959), יריב (1963)

שושה נולדה בעיר פיסק, צ'כיה בנובמבר 1934. הוריה – ברברה ולאופולד פרויליך גידלו חמישה ילדים – מרתה האחות הבכורה, ג'וני [יאן], נעמי [זדניצ'קה], יורם [יארוש], ושושה שנולדה בשם רוּז'ינקה והייתה הצעירה מביניהם.
בהיותה בת חמש וחצי היא נשלחה עם אחיה ואחיותיה לבית ילדים בפראג, שם למדה שנתיים. בהיותה בת שמונה היא הגיעה עם אחיה ואחיותיה לגטו טרזינשטאט, שם הופרדו זה מזה. ארבע שנים היא הוחזקה בגטו והחוויות הקשות משם נצרבו בנפשה. במאי 1945...

שושה שוק
בת ליאופולד וברברה פרויליך
עלתה לארץ - 1949
נשואה למשה
אם לאמנון (1951), ניר (1959), יריב (1963)

שושה נולדה בעיר פיסק, צ'כיה בנובמבר 1934. הוריה – ברברה ולאופולד פרויליך גידלו חמישה ילדים – מרתה האחות הבכורה, ג'וני [יאן], נעמי [זדניצ'קה], יורם [יארוש], ושושה שנולדה בשם רוּז'ינקה והייתה הצעירה מביניהם.
בהיותה בת חמש וחצי היא נשלחה עם אחיה ואחיותיה לבית ילדים בפראג, שם למדה שנתיים. בהיותה בת שמונה היא הגיעה עם אחיה ואחיותיה לגטו טרזינשטאט, שם הופרדו זה מזה. ארבע שנים היא הוחזקה בגטו והחוויות הקשות משם נצרבו בנפשה. במאי 1945 הסתיימה המלחמה. שושה ואחותה חזרו לפראג והיא הגיעה לבית ילדים של "השומר הצעיר", שם חוותה את חיי התנועה שהחזירו מעט שמחה לחייה.

הוריה, אחיה ואחיותיה שרדו את שנות השואה עם הצלקות הקשות ששנים אלה הותירו. ההורים והאחות מרתה נשארו בצ'כיה. ג'וני עלה לארץ, שירת בצבא כצנחן ולאחר נישואיו ירד עם משפחתו לארה"ב וחי שם כל חייו. נעמי ויורם עלו לארץ. נעמי הגיעה לקיבוץ החותרים ויורם התגורר רוב השנים בבאר שבע. כל אחיה ואחיותיה של שושה התחתנו והקימו משפחות, אך נפטרו בטרם עת ממחלות שונות. שושה היא האחרונה ששרדה, אך גם היא לא זכתה למות בשיבה טובה.

ב-1949, בהיותה בת 14, עלתה שושה ארצה והגיעה לחברת נוער "החושלים" בקיבוץ המעפיל, שכל הנערים והנערות בה עברו את השואה כמוה. בקיבוץ המעפיל היא הכירה את משה, שהיה שייך גם הוא לאותה חברת נוער. הם נעשו לזוג, נישאו וב-1951 נולד בנם הבכור – אמנון. ב-1952 הם עברו עם חבריהם מקבוצת "החושלים" לעין השופט והצטרפו לחברת הנוער "התחיה", שאף הם היו נערים ונערות שעברו את השואה. שתי הקבוצות יצרו את גרעין "אלגביש", שבנה את חייו בעין השופט.

בעין השופט היא עבדה כמטפלת בגיל הרך, במטבח ובמחסן הבגדים. ב- 1959 נולד ניר וב-1963 נולד יריב.
ב-1973 היא יוצאת לקורס של לימודי תפירה ונכנסת לעבוד במתפרה, שבאותם שנים תפרה לילדי הקיבוץ וחבריו את לבושם.
ב- 1983 היא עשתה קורס של תפירה סלונית והתפתחה גם בכיוון זה. עם סגירת המתפרה [2005] היא עברה לעבוד בקומונה, שם עסקה בעבודה השוטפת ובתיקוני בגדים.

שושה הייתה בעלת ידי זהב שידעו לעסוק בתפירה, בעבודות יד, באפייה ועוד. היא ניחנה בחוש אסתטי מיוחד. ביתה וכל מעשה ידיה היו דוגמה לכך.
שנות הילדות והמלחמה חרטו בה את אותותיהם והשפיעו עליה לא אחת, אך היא גם ידעה לחיות את החיים ולתת לזולת מעצמה, מתוך אהבת האדם שלה וחום ליבה.
שושה ומשה קשרו קשרים אמיצים עם חברי כת המַקוּיָה, שהגיעו לאולפן בעין השופט, ויצרו קשר מתמשך עם הקיבוץ. ביתם היה פתוח בפני עשרות רבות של אנשי המַקוּיָה, ששהו באולפן ואומצו כבני משפחה אצלם. חברי הכת הוקירו להם על היחס החם לו הם זכו ואף אירחו אותם ביפן כאורחי כבוד, בשנת 1988.
לימים, כשמשה עבד בפרויקט של העלייה הרוסית – "בית ראשון במולדת", שושה הפכה לשותפה באירוח חם ומכל הלב של חברי הקבוצה, ששהו בעין השופט.

ב-2014 משה נפטר. עם הידרדרות בריאותה עברה שושה לבית הדר, שם חיה כארבע וחצי שנים עד פטירתה, כאשר בני המשפחה מלווים אותה בנאמנות ואהבה.

שושה נפטרה באוקטובר 2019 והיא בת 85. השאירה אחריה את אמנון ומשפחתו, ניר ומשפחתו, יריב ובן זוגו, ארבעה נכדים וחמישה נינים.