יחזקאל ניימן
בן טובה ויוסף
עלה ארצה-1936
נשוי להלה
בת זוג שניה - אלקה רייטר
אב לבלהה-1946, חנה-1948 ויוסי-1951  

יחזקאל נולד בצ'נסטחובה, פולין, בשנת 1912 להוריו יוסף וטובה נַיְמָן, בן זקונים, השישי במשפחה. ילדותו עברה בשנות מלחה"ע הראשונה, נעורים ובגרות בין שתי מלחמות, הצטרפות לשומר-הצעיר, פעילות בתנועה, קיבוץ ההכשרה בקאליש ואח"כ בהכשרה בצ'נסטחובה - העיר בו גרה משפחתו.
יחזקאל עולה ארצה ב- 1934 ומצטרף אל חבריו בחדרה, שם הוא לומד נהגות, מקצוע שילווה אותו שנים רבות.
הוא נמנה בין העולים לג'וערה, בראשיתה של עין השופט....

יחזקאל ניימן
בן טובה ויוסף
עלה ארצה-1936
נשוי להלה
בת זוג שניה - אלקה רייטר
אב לבלהה-1946, חנה-1948 ויוסי-1951  

יחזקאל נולד בצ'נסטחובה, פולין, בשנת 1912 להוריו יוסף וטובה נַיְמָן, בן זקונים, השישי במשפחה. ילדותו עברה בשנות מלחה"ע הראשונה, נעורים ובגרות בין שתי מלחמות, הצטרפות לשומר-הצעיר, פעילות בתנועה, קיבוץ ההכשרה בקאליש ואח"כ בהכשרה בצ'נסטחובה - העיר בו גרה משפחתו.
יחזקאל עולה ארצה ב- 1934 ומצטרף אל חבריו בחדרה, שם הוא לומד נהגות, מקצוע שילווה אותו שנים רבות.
הוא נמנה בין העולים לג'וערה, בראשיתה של עין השופט. הוא מתקשר להלה, שהצטרפה אף היא לקבוץ בחדרה. השניים מתחילים לחיות יחד, וכבר הוא מגויס לצבא הבריטי כאחד מ- 700 הנהגים הארץ-ישראליים. הם נמצאים שמונה חודשים ביוון, נסוגים מאתונה מפני הצבא הגרמני לקלמטה שבחצי האי הפלפונזי - שם הם נלקחים בשבי.
באחד הימים, כאשר עמדו במסדר שבויים, חייל קפריסאי החל לרוץ וחייל גרמני פתח באש מהשמייסר שלו. אחד מחבריו של יחזקאל, נפל לידו ומת ועוד שלושה נפצעו קשה. יחזקאל נפצע ברגל וביד ושתים מאצבעותיו נקטעו. פציעה זו ליוותה את יחזקאל כל חייו. הוא נלקח לבית החולים, קיבל טיפול טוב ולאחר כשבוע הוחזר ליחידה.
מקלמטה הם הועברו לקורינטוס, ומשם דרך מדינות הבלקן בקרונות משא לגרמניה. שלושה שבועות לקח המסע, השבויים הורעבו וחיו על שלושה ביסקוויטים ליום. בגרמניה שהו מעל לשלוש שנים במחנה שבויים בעיירה הגרמנית למסדרוף, 40 ק"מ מאושוויץ ובירקנאו, סמוך לגבול פולין.
ב- 7 בינואר 1945 החלו הגרמנים לברוח מפני הרוסים המתקרבים, וגררו את השבויים במשך שלושה חודשים על פני 1300 ק"מ. על מסע זה סיפר יחזקאל: "הנעליים נקרעו לגמרי. בלילות שכבנו במחנות נטושים ובמתבנים בקור של מינוס 30 מעלות בחוץ. לא פעם שמענו את ההפגזות של האמריקנים על דרזדן. יצאתי למסע במשקל של 76 ק"ג, וסיימתי אותו במשקל של 40 ק"ג. אם האמריקנים לא היו מגיעים - לא היינו שורדים".
מגרמניה נלקחו השבויים לאנגליה, ומשם באוניה לקהיר וברכבת לארץ. אירועי חיים אלה ליוו אותו כל חייו.

כאשר יחזקאל הודיע במברק באפריל 1945: "שוחררתי, הועברתי לאנגליה", הייתה שמחה שלא תתואר. הסיסמא "ושבו בנים לגבולם", נתלתה על קיר חדר האוכל במסיבת השחרור - הפכה לאחת התמונות המרגשות ביותר בתולדות עין השופט, שווה אולי רק לשמחה עם חזרתו של דן אבידן מן השבי המצרי שלושים שנה אחר-כך...
באותה מלחמה נוראה, ניספו בטרבלינקה ארבעה מתוך חמשת אחיו של יחזקאל, שהיו נשואים ובעלי משפחות וילדים.
כאן בארץ חיכתה לו הלה. באוגוסט 1946 נולדה בלהה. ב-1948 נולדה חנה,  וב-1951 נולד יוסי. יחזקאל, אב מסור, אוהב, ויחד עם הלה טיפחו את המשפחה.
כשחלתה הלה טיפל בה יחזקאל במסירות, ומותה ב- 1974 היה לו מכה קשה.
לאחר כמה שנים התקשר עם אלקה והשניים חיו יחד במשך 25 שנה בטוב ובנועם. 
יחזקאל היה קשור בנהגות כל השנים. 30 שנה כנהג משאית, גם נהג אמבולנס ואח"כ, כ- 20 שנה כאחראי על תחנת הדלק. תמיד נמצא, תמיד עוזר.
על תכונה זו של טוב לב ונכונות לעזרה, מספרת בלהה בתו: "בילדותו קנו לו הוריו, שהיו בעלי יכולת, אופניים. הוא היה היחיד מבין חבריו שזכה לכך, וחבריו קינאו בו מאד. על כן מצא יחזקאל הקטן פתרון, ונתן לכל ילד לעשות סיבוב על האופניים כאשר הוא נשאר האחרון..." כזה היה.
לאחר מות אלקה החליט מדעת להישאר לבד, לנהל את חייו באופן עצמאי, ללכת לגילאור, לקהילה לומדת, למועדון חמש, לראות טלביזיה, לקרוא עיתונים ולהיות בעניינים.

יחזקאל יקירינו, נדמה היה כי תחייה לעד, כמו העצים רחבי הענפים על הדשא הגדול, כמו בתי הקומותיים להגנה שהקמתם אתה וחבריך, כמו ג'וערה המשקיפה מרחוק.
נוסע על אופניים, לוקח את ה'מעריב', מאז שאין ' על-המשמר', או בקלנועית כמו מונית שרות לוותיקות, חברותיך, אתה כמו כמה וכמה מוותיקינו, שדל, דלילי, וויצמן, זאב טל, שלמק, אנשים נטועים בקרקע עמוק ומעשיים, שחשבנו שהזקנה לא תוכל להם, רוצים עד כלות להישאר עצמאיים, לא להיות תלויים, לא להיות לטורח על אף אחד.
חיית בצניעות והלכת מאתנו בצניעות... כל מי שראה את שמך במסגרת השחורה - הופתע.
בצניעות חי את חייו, בצניעות ובשקט נפרד מן העולם.
כולנו מוצאים נחמה על שיחזקאל חי חיים שלמים ומלאים. נזכור אותו בין בוניה ומבסיסיה של עין השופט.
יהי זכרו ברוך  
                                                                                                                                             
                                                                                                                                                 יגאל וילפנד


יחזקאל נפטר בשנת 2006 והוא שבע ימים בן 94. השאיר אחריו את בלהה, חנה, יוסי ומשפחותיהם.