יהודה לבון

נולד: גרמניה
15.12.1908
כ"א כסלו התרס"ט

נפטר: עין-השופט
03.06.1976
ה' סיון התשל"ו

יהודה לבון (לבנשטיין)
בן יטי ומשה
עלה ארצה-1936
נשוי למרים
אב לעמוס-1951

יהודה לבון נולד ב-1908 להוריו יטי ומשה לבנשטיין, בכפר קטן בגרמניה שמנה 650 תושבים בלבד. במלחמת העולם הראשונה (1917) התייתם יהודה, כאשר אביו נפל בקרב. מגיל עשר הוא למד בגימנסיה ואחר עבר ללמוד במסגרת מקצועית מסגרות וחשמל. הוא הצטרף לתנועת "החלוץ הגלילי", היה בהכשרה ושימש כמדריך ושותף בהנהלת התנועה בגרמניה. ב- 1936 הוא עלה לארץ והצטרף לקיבוץ רמת-השופט. במשך כשלוש שנים הוא עבד, מטעם הקיבוץ, בסדום ושנתיים במחנות צבאיים.

מרים, בחורה נאה, הגיעה הרבה לרמת-השופט לבקר את אחיה יואש.יהודה ומרים יצרו קשר וב- 1949 הם הגיעו לעין-השופט ונכנסו לחדר משפחה. ב-1951 מאמצים יהודה ומרים את עמוס, ילד יפה עיניים, והאושר במשפחה גדול.
יהודה עבד בתחילה בצוות החשמלייה. הוא הוקסם מממלכת התקשורת והתחיל לעסוק בהקלטות, עזר לשדר בתחנת הרדיו המקומית והקים ארכיון גדול של דברים שראוי לשומרם. הוא הצטרף לצוות העובדים של מפעל התעשייה הראשון בעין השופט - "מברג".
אך אהבתו הגדולה היתה הקלטות והגברות באירועי התרבות השונים. הוא הופך לאיש ההגברה והקול בכול אירוע, הצגה או מסיבה ונמצא מאחורי הקלעים.
בעיתון הקיבוץ משנת 1966מראיינים את יהודה על עבודתו תחת הכותרת "הלב שמאחורי הטייפ": "שקט באולם, המסך מורם, אפשר להתחיל. יהודה מאחורי הקלעים באור ובצל, בהצלחה ולעיתים גם בכישלון. הוא אינו נראה ולא הוא שזוכה לתשואות, אבל בלעדיו אין דבר זז בממלכת הבמה והמוזיקה של עין-השופט".
- "מה מחזיק אותך?" שאלנו את יהודה.
- "פשוט העניין, אני אוהב את העבודה הזאת ואני מוצא בה עניין וסיפוק. רוב העבודות הם על זמני החופשי,לאחר שעות העבודה". "תראה" - מדגיש יהודה- "צריך המון סבלנות ורצון, אחרת מתייאשים מהר. עבודת העריכה היא ארוכה. סרט מוזיקלי של 20 דקה דורש 20 שעות עריכה .עתה צא ולמד כמה זמן וסבלנות נדרשים".
על המבט לטווח ארוך אומר יהודה: "תראה, אפשר היה להקליט מסיבות, שיחות-קבוץ, אירועים מיוחדים ומוזיקליים. היום לא מבינים את הערך ההיסטורי של הדבר, אבל תאר לעצמך בעוד עשר או עשרים שנה, דבר שהיום נראה טיפשי יהיה מחר בעל ערך היסטורי..."
בהמשך הרשימה מציינים יהודה ויזהר ירון שהציעו למועצה האזורית להקים בעין-השופט אולפן הקלטה שישרת את האזור כולו. הרעיון התקבל, אלא שבגלל חובות כספיים המועצה לא יכלה להגשימו והוא התקיים בכוחות המקומיים לפחות עוד זמן מה.
משה ברזילי, שהיה שנים במאי של הצגות רבות שהועלו בקיבוץ כותב על יהודה ב-1963תחת הכותרת "נקודות אור": "בשבועות האחרונים היו הבמות שלנו (גג המוזיאון והאולם) תפוסות כמעט ברציפות - סיום המוסד, סיום קבוצת "בניר", הצגה של רמת-השופט וגעתון, כנס המחול, יום שנה לקבוץ ועוד. ההופעות רב גוניות והמשותף לכולם הוא יהודה לבון. בכל שטחי חיינו ידוע שבלי "המשוגע לדבר" העניינים לא מתקדמים. יהודה הוא "המשוגע" לאור וקול בעין-השופט ואפשר לציין שהוא הגיע להישגים לא מבוטלים בשטחים אלה. הוא מתחיל לעבוד עוד הרבה לפני החזרות הכלליות. הוא דורש את הטקסט ותוכנית הבימוי ואז מתחילה פרשת הישיבות, החזרות, ההקלטות, הפנצ'רים, השינויים, התיקונים והסבלות. בכל הסבך הזה יהודה לא מוותר על שום דבר ולא מסכים לפשרות שאפילו הבמאי מוכן להן בגלל עומס רב, עייפות וחוסר זמן. הוא מהווה מקור עידוד ועזרה חשוב ביותר לכל הופעה. כאשר יורד המסך, נעים במיוחד לשמוע מיהודה - "זה היה טוב, מתי ההצגה הבאה?"
יהודה ומרים זכו לנכד בכור - יניב, בנם של עמוס ואיה.
מותו של יהודה השאירה את חברי הקיבוץ והמשפחה כואבים מאוד.
עופרה בריל
יהודה נפטר ב-1976 והוא בן 68. השאיר אחריו את מרים – אשתו ואת עמוס בנו ומשפחתו.

לבון מרים