פסח נרקיס

פסח נרקיס
בן פייגה (ציפורה) ומשה אסתרקיס
עלה לארץ - 1948
נשוי לבתיה
אב לאהרון (1948), חגי (1950), ציפי (1957)

פסח נולד בשנת 1918 להוריו – פייגה (ציפורה) ומשה אסתרקיס, בעיר לוצק - בירת מחוז נפת ווהלין, שהייתה שייכת לפולין באותן שנים. בעיר הייתה קהילה יהודית גדולה, שהיוותה כ-40% מתושבי העיר, עם חיי קהילה עשירים – בתי כנסת, תלמודי תורה, ישיבות, בתי ספר של רשת החינוך "תרבות", תנועות נוער ציוניות ועיתון ביידיש.
במשפחה היו שלושה ילדים - דבורה הבכורה, פסח האמצעי ונחמיה, האח הצעיר.
המשפחה הייתה מסורתית. עד גיל שלוש עשרה היה פסח מתלווה לאביו כל שבת וחג לבית הכנסת הגדול של העיר.
אביו של פסח היה צַבָּע ואוּמָן, שצייר תמונות ושלטים בעיר. אימו באה מבית דתי מאוד והייתה עקרת בית. המשפחה התפרנסה מעבודות הצבעות, הציור של האב וממאפיית מצות, שהייתה שייכת לסבו של פסח, וסיפקה מצות לחג הפסח לערים לוצק ולודז'.
בהשפעת אימו הוא למד מגיל חמש עד גיל שש עשרה לימודי דת וקודש.
...

פסח נרקיס
בן פייגה (ציפורה) ומשה אסתרקיס
עלה לארץ - 1948
נשוי לבתיה
אב לאהרון (1948), חגי (1950), ציפי (1957)

פסח נולד בשנת 1918 להוריו – פייגה (ציפורה) ומשה אסתרקיס, בעיר לוצק - בירת מחוז נפת ווהלין, שהייתה שייכת לפולין באותן שנים. בעיר הייתה קהילה יהודית גדולה, שהיוותה כ-40% מתושבי העיר, עם חיי קהילה עשירים – בתי כנסת, תלמודי תורה, ישיבות, בתי ספר של רשת החינוך "תרבות", תנועות נוער ציוניות ועיתון ביידיש.
במשפחה היו שלושה ילדים - דבורה הבכורה, פסח האמצעי ונחמיה, האח הצעיר.
המשפחה הייתה מסורתית. עד גיל שלוש עשרה היה פסח מתלווה לאביו כל שבת וחג לבית הכנסת הגדול של העיר.
אביו של פסח היה צַבָּע ואוּמָן, שצייר תמונות ושלטים בעיר. אימו באה מבית דתי מאוד והייתה עקרת בית. המשפחה התפרנסה מעבודות הצבעות, הציור של האב וממאפיית מצות, שהייתה שייכת לסבו של פסח, וסיפקה מצות לחג הפסח לערים לוצק ולודז'.
בהשפעת אימו הוא למד מגיל חמש עד גיל שש עשרה לימודי דת וקודש.
בגיל שלוש עשרה הוא החל לעזור לאביו בעבודות שונות בצבעות ובבניין, במקביל ללימודי הקודש,
ורכש את מקצוע הצבעות בבית ספר מקצועי. בזמן הזה הוא הצטרף ל"שומר הצעיר" בעיר, שהייתה בו פעילות רבה ותוססת.
עד 1937 החיים בעיר התנהלו כרגיל. האנטישמיות החלה להרים ראש החל משנה זו ופרנסתם של היהודים, שעסקו במסחר נפגעה.

בספטמבר 1939, עם פרוץ המלחמה, נכבש האזור על ידי הסובייטים וחיי הקהילה היהודית בעיר נפגעו.
הרוסים הלאימו את החנויות והמפעלים, שרובם היו של יהודים. העשירים מבין היהודים נשלחו עם משפחותיהם למחנות במעמקי רוסיה. גם המשפחה של פסח הייתה בסכנת גירוש. בזכות מקצוע הצבעות של האב היא ניצלה.
ב-22 ליוני 1941, עם פלישת הגרמנים לרוסיה, לוצק הופצצה ומרכז העיר בער. המשפחה נאלצה לעזוב את ביתה במרכז העיר ולעבור לבית של משפחת האם, שהיה באחד הפרברים.
ביום השלישי למלחמה עזב פסח את משפחתו, עם עוד שני בני דודים ושכן, כדי שלא יגוייסו לצבא הסובייטי. הם יצאו מהעיר והחלו את נדודיהם לתוך רוסיה. בכל מקום שהגיעו אליו וגם הגרמנים הגיעו, הם עזבו והמשיכו הלאה.
את הבריחה מפני הגרמנים הוא סיים בעיר טאשקנט, בירת אוזבקיסטאן, שבסביבותיה חי עד סיום המלחמה ב – 1945. פסח מצא את מחייתו בפרנסות שונות, וביניהם כצַבָּע, המקצוע המשפחתי.
בתקופה זו, שהייתה תקופת מחסור ורעב בכל רוסיה, הוא חלה בדיזנטריה קשה והיה קרוב למוות.
בטאשקנט הוא הכיר את בתיה, שגם משפחתה הגיעה לשם בבריחתה מפני הגרמנים. באוגוסט 1945, הם התחתנו. בתחילת יוני 1946 הם חזרו לפולין. בשובו הוא גילה שהוריו, אָחיו, אחותו ושתי המשפחות של הוריו נספו בשואה האיומה. מכל המשפחה העניפה נותרו בחיים שלושה בני דודים מצד אביו ושני בני דודים מצד אימו.

פסח ובתיה מחליטים לעלות לארץ ומתחילים מחדש מסע נדודים, אך הפעם לארץ ישראל. הם עוברים עם אירגון "הבריחה" דרך צ'כיה, גרמניה, איטליה וצרפת.
ביולי 1947 הם עלו על האוניה "אקסודוס", בנמל פורט-דה-בוק בצרפת, עם עוד 4,500 מעפילים, כולם פליטי המלחמה. האוניה נתפסה ע"י הבריטים והוחזרה לצרפת ומשם לגרמניה. בהיותם בגרמניה, בתיה ילדה את בנם הבכור, משה, שנפטר זמן קצר אחרי לידתו.
את חלום העלייה לארץ הם הגשימו ביום הכרזת המדינה – 14 למאי 1948, כאשר הם הגיעו לחופי הארץ, אל העיר חיפה.
הם התיישבו בחיפה והתחילו בחיים חדשים. באוגוסט 1948 נולד אהרון. באפריל 1950 נולד חגי, בנם השני. פסח חזר למקצוע המשפחתי ופירנס את משפחתו כצַבָּע.
ב – 1953 הם הגיעו לעין השופט, בעקבות בני עירו, לוצק, שחיו בקיבוץ. ב- 1955 הם עִבְרְתוּ את שם משפחתם לנרקיס. בינואר 1957 נולדה ציפי, בתם הצעירה.

במשך 25 שנים עבד פסח בצבעות וידי האומן שלו צבעו בתים רבים בקיבוץ. לאחר מכן הוא עבד בדואר שנים ארוכות, עד יציאתו לפנסיה.
במלחמת יום כיפור (1973), עברו פסח ובתיה ימים קשים עם נפילתו של אהרון בשבי. שבועות מורטי עצבים עברו על המשפחה ועל הקיבוץ עד שהתפרסמה רשימת השבויים וחזרתו של אהרון בשלום.
פסח היה מעורב בחיי הקיבוץ – הוא היה שותף בחיי התרבות של הקיבוץ, בוועדת חברים, סדרן עבודה, רכז ועדת עבודה ועוד.
אהבת הלמידה, אותה ינק בצעירותו, ליוותה אותו לאורך חייו. הוא היה איש סֵפֶר, שוחר תרבות ואספן בולים חרוץ. הוא אהב ללמוד באופן עצמאי והיה משתתף קבוע ופעיל בהרצאות ופעילויות עיוניות.
רוחב לב ואנושיות איפיינו את דמותו וכך הוא ייזכר. הוא נפטר חודש וחצי לאחר מותה של בתיה, אשתו, אותה סעד בשנים האחרונות במסירות ואהבה.

פסח נפטר בחודש מאי 2014, שבע ימים ומעשים, והוא בן 95 שנים. השאיר אחריו את ילדיו – אהרון, חגי, ציפי ומשפחותיהם – שמונה נכדים ושני נינים.