|
שעיה מור
בן פסח ופסי שמושקו
עלה לארץ - 1951
נשוי לצילה
אב לגיורא (1961), תמיר (1962), נוגה (1965), איריס (1974)
שעיה נולד בעיר רובנו – פולין בשנת 1931, בנם הבכור של פדרו (פסח) ופאולינה (פסיה) שמושקו. אחותו, גולדה נולדה שנתיים אחריו.
בשנת 1938 היגר אבי המשפחה לארגנטינה בעקבות המצב הכלכלי הקשה ששרר בפולין. לאחר שהוא הסתדר קצת הוא שלח כסף לאם ולשני ילדיה – שעיה, בן השבע וגולדה בת החמש. כך הם ניצלו מגורלם המר של יהודי פולין בשנות המלחמה.
מקום מגוריהם הראשון בארגנטינה היה בבואינוס איירס. השנה הראשונה הייתה מאוד קשה מבחינה כלכלית. כילד צעיר נרתם שעיה לעזרת המשפחה והיה שליח של קצביה בחלוקת הזמנות לבתי הלקוחות. בבואינוס איירס הצטרף שעיה לתנועת "השומר הצעיר" והיא הפכה לביתו השני.
בהיותו בן 14 (1945), עברה המשפחה לעיר מנדוסה. בגיל 15 הוא סיים את לימודיו והחל לעבוד בחנות של חומרי בניין, למד נגרות ועבד בבית מלאכה למזרונים, שהיה שייך לסבו.
...
|
|
שעיה מור
בן פסח ופסי שמושקו
עלה לארץ - 1951
נשוי לצילה
אב לגיורא (1961), תמיר (1962), נוגה (1965), איריס (1974)
שעיה נולד בעיר רובנו – פולין בשנת 1931, בנם הבכור של פדרו (פסח) ופאולינה (פסיה) שמושקו. אחותו, גולדה נולדה שנתיים אחריו.
בשנת 1938 היגר אבי המשפחה לארגנטינה בעקבות המצב הכלכלי הקשה ששרר בפולין. לאחר שהוא הסתדר קצת הוא שלח כסף לאם ולשני ילדיה – שעיה, בן השבע וגולדה בת החמש. כך הם ניצלו מגורלם המר של יהודי פולין בשנות המלחמה.
מקום מגוריהם הראשון בארגנטינה היה בבואינוס איירס. השנה הראשונה הייתה מאוד קשה מבחינה כלכלית. כילד צעיר נרתם שעיה לעזרת המשפחה והיה שליח של קצביה בחלוקת הזמנות לבתי הלקוחות. בבואינוס איירס הצטרף שעיה לתנועת "השומר הצעיר" והיא הפכה לביתו השני.
בהיותו בן 14 (1945), עברה המשפחה לעיר מנדוסה. בגיל 15 הוא סיים את לימודיו והחל לעבוד בחנות של חומרי בניין, למד נגרות ועבד בבית מלאכה למזרונים, שהיה שייך לסבו.
הוא המשיך להיות חבר תנועת "השומר הצעיר" במנדוסה ויצא להכשרה חקלאית לקראת העלייה לארץ.
בהיותו בן 20 (1951) הוא עלה לארץ עם חבריו מהתנועה. הם עברו הכשרה בקיבוץ מרחביה ובעוד קיבוצים, התגייסו לצה"ל והקימו את קיבוץ מצר ב – 1953. במצר הוא פגש את צילה, שעלתה מארגנטינה והגיעה למצר כחיילת צעירה.
שעיה וצילה התחתנו במצר בשנת 1958. הם עברו טרגדיה כשתינוקם הבכור נפטר. אחריו נולד גיורא. באוקטובר 1961 הם עברו לעין השופט, בעקבות דודתו של שעיה – חוה שמושקו-בריל, שהייתה ממייסדי הקיבוץ.
בעין השופט נוספו לגיורא (1961) האחים - תמיר (1962), נוגה (1965) ואיריס (1974).
שעיה היה מבורך בידי זהב וברצון לעזור לכל מי שנזקק לעזרה. הוא החל את דרכו בעין בשופט במברג ועבד שם שנים רבות. הוא שימש כרב"ש (רכז בטחון שוטף), סדרן עבודה וצלם חובב, עם אוסף מצלמות עתיקות וייחודיות, שהנציח במצלמתו את חיי הקיבוץ בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת.
ב – 1984 הוא נכנס לעבוד במשק הילדים ומימש את אהבתו הגדולה לבעלי חיים. בשנים שלפני יציאתו לגימלאות, הוא שימש כחצרן בתי הילדים וכלל הקיבוץ.
ב - 1987 הגיע מחזור ראשון של צעירים מהעיר סלטה בארגנטינה, כדי ללמוד מה הם חיי קהילה ושיתופיות, וליישמם בעיר הולדתם. כך עברו בעין השופט ארבעה מחזורים של צעירי העיר סלטה, כאשר שעיה וצילה טיפלו בקבוצות הללו במסירות ודאגה, והקשר עם אותם צעירים נשמר לאורך השנים.
נכונותו להרתם לכל בקשה, נעימות הליכותיו וכישוריו הטכניים, שידעו לתקן ולהשמיש מכשירים מקולקלים, היו לשם דבר בקיבוץ. הוא נרתם לעזור ולסייע לאוכלוסיות נזקקות גם מחוץ לקיבוץ.
שעיה נפטר בדצמבר 2016 והוא בן 86. השאיר אחריו את צילה אשתו, אחותו – גולדה, החיה במנדוסה, ילדיו – גיורא, תמיר, נוגה, איריס, משפחותיהם ותשעה נכדים – הלל, נמרוד, אליה, אדם, אוריאל, עידן, מעין, תאנה ואַהַל
|
