חוה בריל 

חוה בריל 
בת בלהה ויוסף שמושקו
עלתה ארצה- 1933
נשואה למשה
אם לעופרה -1940, יוסף-1945 ונמרוד-1950

חוה נולדה ב-1911 להוריה בלהה ויוסף שמושקו, ברובנו, עיר העוברת מדי זמן מידיים פולניות לידיים רוסיות. האב מנהל בית-חרושת לבירה, האם עקרת בית, שתי אחיות - טייבל ומרים, שני אחים - אברהם ופסח.
המלחמה העולמית הראשונה מכניסה את המשפחה לקשיים כלכליים. האב מנסה מזלו בנסיעה לארצות-הברית, אולי שם יימצא הפתרון, אך עד מהרה חוזר לפולין. בשנת 1919, כשחוה הייתה בת שמונה, נפטר אביה יוסף ממחלת הטיפוס. זו הייתה מכה קשה למשפחה.
חוה למדה בבית-ספר פולני ואחר-כך רוסי וכעבור כמה שנים, בראשית גיל הנעורים, הצטרפה לקן השומר-הצעיר. כאן נגלה לה עולם חדש מלא שמחה, נעורים, טיולים, מדורות, שיחות על ארץ-ישראל.
בגיל 19 היא הצטרפה להכשרה של קיבוץ "בניר" בצ'נסטוחובה יחד עם רבים מחברי עין-השופט ומתנסה בחיי קיבוץ.

...

חוה בריל 
בת בלהה ויוסף שמושקו
עלתה ארצה- 1933
נשואה למשה
אם לעופרה -1940, יוסף-1945 ונמרוד-1950

חוה נולדה ב-1911 להוריה בלהה ויוסף שמושקו, ברובנו, עיר העוברת מדי זמן מידיים פולניות לידיים רוסיות. האב מנהל בית-חרושת לבירה, האם עקרת בית, שתי אחיות - טייבל ומרים, שני אחים - אברהם ופסח.
המלחמה העולמית הראשונה מכניסה את המשפחה לקשיים כלכליים. האב מנסה מזלו בנסיעה לארצות-הברית, אולי שם יימצא הפתרון, אך עד מהרה חוזר לפולין. בשנת 1919, כשחוה הייתה בת שמונה, נפטר אביה יוסף ממחלת הטיפוס. זו הייתה מכה קשה למשפחה.
חוה למדה בבית-ספר פולני ואחר-כך רוסי וכעבור כמה שנים, בראשית גיל הנעורים, הצטרפה לקן השומר-הצעיר. כאן נגלה לה עולם חדש מלא שמחה, נעורים, טיולים, מדורות, שיחות על ארץ-ישראל.
בגיל 19 היא הצטרפה להכשרה של קיבוץ "בניר" בצ'נסטוחובה יחד עם רבים מחברי עין-השופט ומתנסה בחיי קיבוץ.

ב-1933 היא עלתה בעזרת נישואים פיקטיביים לארץ-ישראל. כאן היא הצטרפה לקיבוץ הנמצא בחדרה. בחדרה היא הכירה את משה'לה, איש צעיר, יודע עברית וַסֵפֶר, איש עבודה וגם מצטיין ליד הרשת בכדורעף...
משה'לה ביישן וענו, חוה צדה את עינו אך הוא אינו מעז והיא כמותו אינה יודעת בדיוק את הדרך. יום אחד מעז משה'לה להציע לחוה לעזור לה בלימוד עברית בה הוא שולט ומאז הם יחד. אחר-כך אוהל משפחה, יחד בג'וערה ויחד עד יום מותו ב- 1980. בית חם, אוהב ואהוב על כולנו.
חוה - בצאן, בחינוך, במועדון לחבר ובמתפרה. למשפחה נולדים עופרה (1940), יוסי (1945) ונמרוד (1950).
המשפחה והקיבוץ חד הם לחוה ומשה. אין מסורים מהם, אין נאמנים מהם, ועם זאת לא פאנטיים, אלא רכים, רואים ללב. הילדים שהיו לאנשים והקימו משפחות, מחזירים להם בחום ובמסירות עד כלות.
חוה בתחילת הדרך קשורה בעבותות של ידידות עם גיטל מחיפה ומחליטה לעזור לה בגידול הבן אמציה גלר, חבר קיבוץ דליה, ומשה וחוה מאמצים את אמציה לחיקם. אמציה גדל יחד עם עופרה יוסי ונמרוד והופך לאדם תורם וחברי בקיבוצו.

בזיכרונותי על ילדותי כתבתי על חוה: "בתמונות ילדותינו, את המטפלת הטובה. חיוך נבוך על פנייך, הומור ותבונה. בתמונות ילדותינו את חווה של גבינת הברינזה בצאן, של שיעור ראשון בציפוי שמיכה. יש בינינו כאלה שעד היום לא למדו זאת. חוה של "רימון" ו"רקפת". המטפלת. טוסטים בימי החורף, גרעיני רימונים בסתיו, סיפורים לעת לילה בהשכבה, עולם של פעם, של לינה משותפת וקבוצה מלוכדת, וכל-כך הרבה רצינות ואמונה, ואת בתווך, יודעת לתת את הפשטות והחום".

חוה של משה'לה. שניהם אנשי עבודה ונועם הליכות. משפחה חמה ואוהבת. נכדים הקשורים בעבותות של אהבה ומסירות, משפחה מלוכדת.
כשמת משה, מת חלק מחוה ולקח לה זמן להתאושש, אך שוב גייסה כוחות והייתה משענת ולב לכל בני המשפחה.
באיזו עדינות וחום ליוו אותה עופרה, יוסי ונמרוד ובני משפחותיהם, הנכדים.
באיזה חום הקיפו אותה עובדי חדרי החולים, ידידותיה הוותיקות שלקחו אותה לטיולים, לשיחות, לאירועים.
חוה שלנו, בשעות של בהירות, תמיד עם ההומור שלה, עם החום, זוכרת את ילדיה-חניכיה ואנחנו זוכרים אותה חוה, האישה הטובה.
                                                                                                                                                    יגאל וילפנד


חווה נפטרה ב- 1994 והיא בת 83 . השאירה אחריה את ילדיה עופרה, יוסי, נמרוד ומשפחותיהם.