עליזה תור
בת מיטה ויעקב אורבך
עלתה ארצה-1939
נשואה לשדל
אם לשולמית-1941, הדסה-1944, דוד-1949 ונועה-1956

פאני (עליזה) נולדה בגרמניה בעיר דרזדן בשנת 1921 להוריה - מיטה ויעקב אורבך. משפחתה היתה משפחה יהודית מבוססת והיא עברה ילדות בריאה ומאושרת.
בדרזדן היתה קהילה יהודית קטנה שקיימה פעילות תרבותית וחברתית ענפה.
במפגש עם מרדכי אורן, השליח מארץ ישראל, עם צעירים מהקהילה ליד נהר האלבה, בשנת 1935, נוסד קן "השומר-הצעיר".
פאני-עליזה משתתפת מגיל צעיר בפעילות התנועה ומתבלטת בבריאות הנפש והגוף שבה.
מספרת תמר מן מכפר מנחם שהייתה חברתה מילדות:...

עליזה תור
בת מיטה ויעקב אורבך
עלתה ארצה-1939
נשואה לשדל
אם לשולמית-1941, הדסה-1944, דוד-1949 ונועה-1956

פאני (עליזה) נולדה בגרמניה בעיר דרזדן בשנת 1921 להוריה - מיטה ויעקב אורבך. משפחתה היתה משפחה יהודית מבוססת והיא עברה ילדות בריאה ומאושרת.
בדרזדן היתה קהילה יהודית קטנה שקיימה פעילות תרבותית וחברתית ענפה.
במפגש עם מרדכי אורן, השליח מארץ ישראל, עם צעירים מהקהילה ליד נהר האלבה, בשנת 1935, נוסד קן "השומר-הצעיר".
פאני-עליזה משתתפת מגיל צעיר בפעילות התנועה ומתבלטת בבריאות הנפש והגוף שבה.
מספרת תמר מן מכפר מנחם שהייתה חברתה מילדות: "אני פוגשת את עליזה במגרש הספורט. אנו, קבוצה קטנה של חברי 'השומר הצעיר', מגיעים לאצטדיון ריק ורוכבים על אופניים דרך פארק ענקי עם שדרות אלונים מרקיעי שחקים. משוחחים בנאיביות ובלהט על פרויד, בורכוב, ארץ ישראל ועל לבטי הנעורים הפרטיים שלנו.
עליזה, נצר למשפחה פרולטארית עם גישה בלתי אמצעית, מתייחסת בנימה של זלזול קל להתלבטויות של בת בורגנים כמוני. אולי בגלל השוני בינינו נרקמו יחסי הרעות המיוחדים. דרכינו נפרדות לזמן קצר. עליזה הולכת בדרך ההגשמה להכשרה בזילינגטאל, שם נקבצה קבוצה של גדוד טרומפלדור, והיא רק בת 16. לפי מכתביה היא השתלבה מיד באופן מלא בעבודה הגופנית הקשה והֶאֱצִילה מעליזותה על כולם."

באותה תקופה בגרמניה היטלר כבר בשלטון ונושבות רוחות האנטישמיות הנאצית.
הרצון לעלייה לארץ ישראל מתחזק והולך. בעידודם של שני שליחים מהארץ - אברהם בן ישראל מבית-אלפא ומוני אלון מהזורע, מתארגנים בקבוצות ההכשרה לעלייה.
עליזה עלתה לארץ בשנת 1939 והגיעה לעין-השופט בקבוצה קטנה שנקראה 'הגרעין הגרמני'. הבחורות היפיפיות כבשו מיד את ליבם של רווקי המקום. עליזה נכבשה בקסמיו של שדל תור והשניים הקימו משפחה.
ממשיכה תמר ומספרת: "את תהליך היוולדנו מחדש עברנו בעין השופט. אבנים, סיקול, טוריה, שתילת עצים בגבעת ג'וערה, קומזיץ עם בשר דורבן שמכינים במאפיה של אריה אלנר, סוחבים חַלְבָה ופאדג' מהמטבח למגינת לבה של אסתר דן. בשדות רייחנייה עליזה שרה שירי עם גרמניים על יערות וסביבנו קוצים שרופים. באחד הלילות מתגנבת עליזה לאוהל שלי כדי לספר לי על אהבתה לשדל. אנו עוברים אימוני נשק עם טוביה לישנסקי ולומדים עברית. בתוך כל התהליך המורכב של השתרשות במולדת החדשה, עליזה מלאת חיים, שופעת בדיחות, אוהבת, נמרצת, סקרנית, נפתחת ומתפתחת. תהליך החיפוש ומציאת ההזדהות עם הַחֶבְרָה החדשה עובר עליה באופן טבעי בלי משברים ממושכים והעבודה הגופנית לא מכבידה עליה.
הוחלט שהגרעין שלנו יוצא למושבה ועליזה שוב מתגנבת אלי בלילה לצריף ולוחשת לי: 'תמר,אני בהריון, מה יהיה?' ואני, מה יכולתי להגיד? 'יהיה טוב'.
אנו עוזבים את עין השופט ועליזה נשארת. במאי 1941 יולדת עליזה את שולה בתה הבכורה. כמה הייתי גאה שיש לי חברה שהיא כבר אם..."

עליזה ושדל מרחיבים את משפחתם. אחרי שולה (1941), נולדו הדסה (1944), דודו (1949) ונועה (1956).
שנים עבדה עליזה כמטפלת. הייתה בה פתיחות להקשיב ולשמוע כל בעיה קטנה כגדולה. היחסים בינה לבין ההורים היו גלויים וישרים. היא ידעה לשוחח עם הילדים בלשונם. היא התפתחה והתבגרה בתפקידה, יחד עם בני טיפוחיה, והגיעה לדרגת רב-מטפלת, עד כי כל קבוצת הורים הייתה נאבקת למען לזכות בעליזה כמחנכת לילדיהם.
אחרי שסיימה לעבוד בחינוך השתלבה עליזה בבישול במטבח והייתה מחסנאית המטבח. בשנות חייה בקבוץ היתה חברה בוועדות שונות. כל תפקיד שהוטל עליה היא מילאה במסירות ובתבונה .
עליזה תרמה רבות לאווירה קיבוצית בריאה בימי חול ובחגים. עד שפקדה אותה המחלה הגורלית שהיא נאבקה בה כשנה עד שדעכה.

                                                                                                                                                     עופרה בריל


עליזה נפטרה בשנת 1980 והיא בת 59 בלבד. השאירה אחריה את שדל בעלה וילדיה – שולה, הדסה, דודו, נועה ומשפחותיהם.