אברהם גולן (גולדסמן)
בן שינה ואשר
עלה ארצה-1932
נשוי לצפורה
אב לאילנה (1936), דינה (1940), אושרית (1945)

אברהם גולן (אייבי) נולד בטורנטו קנדה ב- 1910 להוריו שֵינָה ואשר גולדסמן שהיגרו מרוסיה לטורונטו שבקנדה והסתדרו
היטב.
חינוכו היהודי הסדיר נפסק עם חגיגת בר-המצווה, אך אייבי הצעיר המשיך בזיקתו לתרבות היהודית הן בבית הוריו הציוניים, והן בפעילותו בתנועות הנוער "יהודה הצעיר" ו"אבוקה".
אייבי היה תלמיד מצטיין, שזכה לציוני שבח ומדליות עד לסיום לימודיו באוניברסיטת טורונטו. כסטודנט עסק בענפי ספורט שונים: איגרוף, שחייה ובעיקר שחמט....

אברהם גולן (גולדסמן)
בן שינה ואשר
עלה ארצה-1932
נשוי לצפורה
אב לאילנה (1936), דינה (1940), אושרית (1945)

אברהם גולן (אייבי) נולד בטורנטו קנדה ב- 1910 להוריו שֵינָה ואשר גולדסמן שהיגרו מרוסיה לטורונטו שבקנדה והסתדרו
היטב.
חינוכו היהודי הסדיר נפסק עם חגיגת בר-המצווה, אך אייבי הצעיר המשיך בזיקתו לתרבות היהודית הן בבית הוריו הציוניים, והן בפעילותו בתנועות הנוער "יהודה הצעיר" ו"אבוקה".
אייבי היה תלמיד מצטיין, שזכה לציוני שבח ומדליות עד לסיום לימודיו באוניברסיטת טורונטו. כסטודנט עסק בענפי ספורט שונים: איגרוף, שחייה ובעיקר שחמט. הוא אף הוכתר בתואר אלוף האוניברסיטה בשחמט.
עם היותו מתמיד בלימודיו ולכאורה שוחה עם הזרם, פילס לעצמו קווי מחשבה והשקפת עולם משל עצמו, שהביאוהו לעלייה והגשמה. עלייתו ארצה ב- 1932  אף היא לא היתה על דרך השגרה ומחוץ לכל מסגרת ארגונית. הוא הגיע כתייר לאחר  שקיבל מהוריו מתנת סיום לימודים – כרטיס אנייה לארץ-ישראל הלוך ושוב.

אייבי החליט להצטרף לגרעין הקיבוץ האמריקאי בחדרה לאחר סיור קצר בארץ והחל לעבוד כפועל פרדס בחדרה.
הוא השתתף בעליה לג'וערה ב- 5/7/1937. יומנו שנכתב יום יום, לצד עיתון הקיר שיצא שם ויומנים של חברים אחרים מהווה מקור בלתי אכזב ומהימן לתולדות עין השופט בראשיתה.
דרכו בקיבוץ הייתה כולה אופיינית לאיש אשכולות כמוהו ששילב סינתזה ברוכה ויוצרת בתחומים רבים ושונים: גידול צאן והובלת הענף במשך שנים, הנהלת חשבונות, עיסוק בהגות ושירה, עיון במקורות היהדות, מדיניות והלכות חברה, ארכיאולוגיה ושחמט.
היה אח ורע לכל דורש. מדריך קשוב וסבלני לצעירים ממנו, ומצניע לכת בכל אשר עשה.
בחדרה הוא הכיר את ציפורה לבית מהרש"ק ולאחר תקופה קצרה של היכרות הם מתחתנים בשנת 1933 .
נולדו הבנות אילנה (1936), דינה (1940) ואושרית  (1946). יחד הם בונים ומטפחים משפחה למופת בקיבוץ.
לציפורה היה אייבי אהוב וחבר, היא הייתה לידו וליוותה אותו בעבודתו בצאן, בתחביביו ואף באהבתו הגדולה למשחק השח-מט.
לאחר מותו היא כתבה עליו: "חברים הכירו את אייבי שידע לנתח רעיון פוליטי, לבטא דעה ולשאת ברכתו כשהוזמן לכך. חברים נהנו מסגנונו הפשוט והחלק. כל זה היה כמעיין המתגבר. בזכותי נפל להכיר גם את המעיין הנובע, עת שהיה מדקלם בעל פה שירים שלמים משל ביירון, שלי, קייטס, בראונינג ועוד... לא מש מזיכרוני אותו ערב של ראש השנה, כשנשדד העדר על ידי הערבים מעבר לגבול, 1954. השמחה שאייבי יצא רק בפציעה קלה ונמצא בין המסובים במסיבה - השכיחה מלבם של החברים את כאב אבדן העדר, אך לא מלבו של אייבי. אותו לילה, אחרי ששקט הקיבוץ, אייבי התלווה אלי לשמירת הלילה. התהלכנו בשבילים ואייבי דקלם לפני בעל-פה שיר ארוך, נדמה לי של שישה בתים, בו תואר אדם שכל מפעל חייו אבד לו ברגע אחד. אני יודעת כי החברים שהכירו את אייבי העריכו אותו ואהבו אותו - לכן קשה האבידה. פי כמה קשה האבידה למשפחה, בה היה כמאור חם המקרין אהבה וטוב לב - עד רגעיו האחרונים.."
באופטימיות ובהומור נהג גם לאחר שחלה וידע כי ימיו ספורים.
                                                                                                                                                      יגאל וילפנד


אייבי נפטר ממחלת הסרטן בשנת 1963 בגיל 53. השאיר במותו את אימו הישישה, אחיו, אשתו ציפורה ושלושת הבנות- אילנה, דינה ואושרית.