יצחק (ג'יג'י) גולדשטיין

נולד: בוקרשט, רומניה
12.01.1934
כ"ה טבת התרצ"ד

נפל במלחמת ששת הימים ונקבר בחיפה
08.06.1967
כ"ט אייר התשכ"ז

יצחק גולדשטיין
בן ברטה ויואל
עלה ארצה - 1950
נשוי לשרה
אב ליַעַל-1961 וירון-1963

יצחק גולדשטיין (ג'יג'י), בנם של יואל וברטה, נולד ב-1934 בבוקרשט, בירת רומניה, שם עברה המשפחה את שנות מלחמת העולם השנייה. ג'יג'י למד בבית ספר יסודי ותיכון בבוקרשט. ב-1950 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בפרדס חנה. ג'יג'י ואחיו חיים (ויוי), הצטרפו לחברות נוער במסגרת עליית הנוער. ג'יג'י הגיע לקיבוץ עין-השופט לחברת הנוער "התחייה".

ב- 1952 הוא גוייס לצה"ל ושירת במסגרת הנח"ל. בשלב מאוחר יותר הלך לקורס קצינים. היה סייר ונווט מצטיין, שהבחין בכל קו ונקודה במפה. הוא שירת כקצין ביחידת הסיור של השריון והגיע לדרגת סרן. ב– 1956 הוא השתתף במלחמת קדש עם יחידתו. בסיימו את הצבא, חזר לקיבוץ ועבד במסגרייה. את אשתו שרה, שהייתה ילדת חוץ בקבוצת "עופר", הכיר בקיבוץ.
ב- 1960 הם נישאו והחלו את חייהם כמשפחה צעירה. בנם הבכור – יַעַל נולד ב-1961. בהיותו בן 8 חודשים הם עזבו את הקיבוץ לקרית-אונו. ב-1963 נולד בנם השני – ירון.

ג'יג'י היה אדם עליז ברוחו ומחונן בשמיעה אבסולוטית. הוא אהב מוסיקה קלאסית וידע יצירות שלמות בעל- פה. הוא אהב ריקודי עם והשתתף באחד מפסטיבלי המחול שהתקיימו בקיבוץ דליה. נטייתו לאמנות התבטאה גם באהבה לציור ולפיסול.

הבנייה משכה אותו מאוד ושאיפתו הייתה ללמוד אדריכלות והנדסת בניין, ביום מן הימים. הוא עבד במחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי, והיה אחראי ביד-מרדכי על בניית המוזיאון לזכרו של מרדכי אנילביץ'.
בקיבוץ להב הוא עבד כשנה בבניית בתי ילדים. הוא הוזמן ע"י הקיבוץ להקים פסל ליד בריכת השחייה. הוא החליט לתרום את תרומתו האמנותית ותכנן פסל של אישה הקופצת למים – פסל שיש בו קפיצה והתרוממות, עם תנועה וזינוק קדימה, ומסמל את התכונות שאפיינו אותו במיוחד. הוא לא הספיק לצקת ולהקים את הפסל במו ידיו. חבר הקיבוץ, גדי ז"ל, השלים את המלאכה. בהקמת הפסל ולוח הזיכרון שלידו השתתפו מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי ופלוגת הסיור של השריון. הפסל משמש כמצבת זיכרון לג'יג'י ומוצב על רקע הרי יהודה הניראים למרחוק.
בראשית 1967הוא נרשם ללימודי הנדסת בניין בטכניון. מלחמת ששת הימים קטעה את תוכניותיו. שלושה חודשים לאחר המלחמה הגיעה ההודעה שהוא התקבל ללימודים....

נטייתו לציור ולשרטוט ניכרה גם במכתבים ששלח לילדיו בימים שקדמו למלחמה. בכל מכתב היו ציורים ורישומים, שהילדים ישנו איתם ולא נפרדו מהם, כגון ציור של טנק, זחל"ם, ג'יפ ומירז'.
למלחמת ששת הימים הוא יצא כקצין מילואים. ביום הרביעי לקרבות הוא נהרג בשדה מוקשים, לפני אל-נחל, במוצב "הרוחות" בסיני, כאשר הג'יפ, אשר בו נסע עלה על מוקש. הוא הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי. לאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. ב"יסודות", בטאון הסתדרות פועלי הבניין, הועלה זכרו.

היה בן 33 במותו. השאיר אחריו את אשתו שרה, שני ילדיו הרכים - יָעַל וירון, אימו ואחיו. אביו נפטר לפני מלחמת ששת הימים.