אתר ההנצחה של עין השופט - גרוס בנימין

נולד: שאלאנאק, צ'כיה
16.06.1927
ט"ז סיון התרפ"ז

נפטר: עין-השופט
22.03.1994
י' ניסן התשנ"ד

בנימין גרוס
בן אורויין ונתן
עלה ארצה-1948
נשוי לחנה
אב ליונתן-1953, גילה-1959, אורי-1963, אורלי-1967 ורונית-1970

דברי הספד בהלוויה:
בנימין נולד ב-1927 להוריו אורויין ונתן גרוס בעיירה שאלאנאק במחוז Naggaollos לרגלי הקרפטים, אזור שהמדינות צ'כיה והונגריה התכתשו עליו במשך דורות.
מחמש בבוקר למד ב"חדר" את פרשת השבוע ודפי גמרא, ומשעה שמונה למד בבית-ספר הונגרי רגיל.
משפחה אדוקה ובנימין, כבן יחיד, נלווה לאביו לבית-הכנסת ונהנה לראות איך האב קונה "עליות" לתורה לכבוד בנו היחיד.
חמש אחיות היו לבנימין ואביו פרנס את משפחתו הענפה ממסחר ביינות.
עד כניסת ההונגרים המשפחה לא ידעה מחסור, אך לאחר 1938 נחתו על יהודי המקום גזירות קשות שפגעו גם במשפחתו של בנימין.
ב-1946, בגיל 17, נלקחו בנימין ומשפחתו לאושוויץ. ההורים נשלחו ישר למשרפות וחמש אחיותיו נעלמו והושמדו גם הן. לאחר מכן עבר בנימין למחנות עבודה קשים: לנדסברג, קאופרינג, ועבד בין השאר בחפירת בונקרים. בסוף המלחמה הגיע בנימין לאפיסת כוחות מוחלטת, כולו עור ועצמות, שקל 27 ק"ג בלבד ושהה חודשים בבתי חולים שונים בגרמניה. כל אותן מחלות שפקדוהו בשנים ההן ליוו אותו עד עצם היום הזה.

את בנימין אנו מכירים מנעורינו ב"השומר הצעיר", במחנות העקורים בגרמניה. חיינו יחד בהכשרה. בנימין עבד כחייט. מעטים יודעים שהיה קרוב למקצוע זה במשך שנים. שותף עימנו בכל ההווי שיצרנו, לרבות שלל הבדיחות והמתיחות, שלקחנו בו חלק לאחר המלחמה.
לאחר עלייתנו ארצה ב-1948, ולמרות בריאותו הרופפת, התגייס בנימין לצבא, השתתף במלחמת השחרור ועם שחרורו הגיע לקבוץ כפר-מסריק. משם עבר לקיבוץ עין-השופט עם גרעין "חביבה רייק". לימים הכיר את חנה, תלמידת אולפן בקיבוץ והשניים הקימו משפחה לתפארת. נולדו להם חמשת ילדיהם - יונתן (1953), גילה (1959), אורי (1963), אורלי (1967) ורונית (1970).
בנימין החל לעבוד במברג בתהליכי ייצור ומאוחר יותר השתלב במפעל המשנקים.

בנימין אהב את האסתטיות בכל דבר, את הסדר, את הנוף. הדבר בא לידי ביטוי בחיי היום-יום שלו: גינה מסודרת ופורחת, בית מסודר עד הפרט הקטן ביותר – והכול אסתטי כמו בונבוניירה.
במיוחד בלטה אהבתו למשפחה. כאדם שאיבד משפחה בעבר הרחוק, העניק בנימין לילדיו את המיטב, דאג לבריאותם ולחינוכם, ולאחר מכן טיפח מאוד גם את הנכדים.
בנוסף, היה ער לכל הנעשה בקיבוץ – אם בתחום החברתי או הכלכלי, וכן שותף באירועים השונים – המשמחים והעצובים גם יחד.
במפגשיו עם שכניו גילה בקיאות מדהימה בכל שטחי החיים בקיבוץ ומחוצה לו.
במותו השאיר אחריו את אשתו האוהבת והמסורה, חנה, ילדיו שכה אהבם: יונתן, גילה, אורי, אורלי, רונית ובני זוגם והנכדים היקרים לו.

                                                                                                                                             מרדכי טייכנר

בנימין נפטר בפתאומיות ב - 1994 בהיותו בן 67. השאיר אחריו את חנה אשתו וילדיו - יונתן, גילה, אורי, אורלי, רונית ומשפחותיהם.