ברכה לבנה
בת פרידה ושמחה שפירא
עלתה ארצה-1938
נשואה לליפק
אם למיכה-1941, אברהם-1944 וורדה-1955 

דברים בהלוויה:
שוב אנו נפרדים היום מדמות יקרה. עוד ענף שנכרת מהעץ הירוק והשופע שלנו – דור המייסדים של הקיבוץ.
ברכה נולדה בשנת 1915, בעיר זלזנה שבפולין. הוריה – פרידה ושמחה שפירא, נמנו עם המעמד הבורגני, בעלי מפעל לנעלי פרווה. המשפחה הגדולה מנתה שמונה אחים ואחיות. כל אחד מהם קשור למפלגה ולתנועה פוליטית אחרת, והוויכוחים בבית לא חדלו. רק בארוחות, ליד שולחן האוכל, ביקשו ההורים לא לדבר פוליטיקה.
הבית היה הומה ושמח. ברכה,...

ברכה לבנה
בת פרידה ושמחה שפירא
עלתה ארצה-1938
נשואה לליפק
אם למיכה-1941, אברהם-1944 וורדה-1955 

דברים בהלוויה:
שוב אנו נפרדים היום מדמות יקרה. עוד ענף שנכרת מהעץ הירוק והשופע שלנו – דור המייסדים של הקיבוץ.
ברכה נולדה בשנת 1915, בעיר זלזנה שבפולין. הוריה – פרידה ושמחה שפירא, נמנו עם המעמד הבורגני, בעלי מפעל לנעלי פרווה. המשפחה הגדולה מנתה שמונה אחים ואחיות. כל אחד מהם קשור למפלגה ולתנועה פוליטית אחרת, והוויכוחים בבית לא חדלו. רק בארוחות, ליד שולחן האוכל, ביקשו ההורים לא לדבר פוליטיקה.
הבית היה הומה ושמח. ברכה, נערה צעירה, החליטה לעלות לארץ-ישראל ויהי מה.
ההורים התנגדו, אך הדבר לא מנע מהבת הצעירה להצטרף לתנועת "השומר הצעיר" וללכת להכשרה בצ'נסטחובה.

בהכשרה עברה ארבע שנים סוערות. בריאיון שערך עמה יגאל וילפנד היא סיפרה:
"הייתי אקונומית בהכשרה ולא היה לי מה לתת לחברים לאכול. הוריו של יחזקאל ניימן גרו בעיר צ'נסטחובה, סמוך להכשרה. החלטתי לגשת אליהם ולבקש עזרה באוכל לחבר'ה. אני זוכרת, כמו היום, איך עמדתי ליד דלת ביתם ורעדתי מהתרגשות. ביקשתי לחם והם נתנו לי ברצון. שמחתי שיש לי אפשרות להכין סנדוויצ'ים לכמה ימים. זה היה המשבר הקשה ביותר שעברתי בהכשרה".
ההורים דאגו לברכה, הבת הצעירה, והציעו לה נעלי פרווה, אך היא הייתה מוכנה להיענות לכך, בתנאי שישלחו 80 זוגות לכל חבריה. כמובן שלבסוף נשארה ללא נעליים...
בהכשרה הרחוקה, באדמת פולין, נבטה אהבה גדולה לליפק – זאב לבנה. ליפק עלה לארץ בשנת 1934. ברכה עלתה ארצה ב-1938 והייתה מיועדת להשלים את קיבוץ רוחמה שישב בקרית חיים. ליפק ביקש שתבוא עמו לג'וערה. ברכה התלבטה. מנהיג התנועה, מאיר יערי, הגיע לביקור ברוחמה וברכה פנתה אליו בדמעות ושאלה מה לעשות – האם לעזוב את הקיבוץ ולהתחבר לחבר שעולה לג'וערה, או להמשיך בחיי הקיבוץ הצעיר, רוחמה? מאיר יערי לא היסס והשיב לה: "מה את מתלבטת? לעלות לג'וערה זו זכות גדולה!!"
לאחר כחודשיים היא עברה לחדרה והתאחדה עם ליפק. כמו כולם, הם הסתפקו באוהל משפחתי, כאשר סימה אפרתי הייתה ה"פרימוס".
בין התמונות היפות של ברכה וליפק אנו פוגשים בזוג אוהבים עם מכנסיים קצרים, הניצב ליד צמחי הצבר האימתניים בסביבות ג'וערה.
עוד צילום יפהפה של ברכה בראשית התבססות עין השופט - ברכה, מטפלת לפעוטות, רוקדת עם ילדי קבוצת "עופר" בשדה פרחים בקיבוץ, שאין בו אלא בית ילדים אחד וכמה לולי תינוקות.
בעיתון הקיבוץ משנת 1957 סיפרה ברכה איך נבחרה לעבוד עם ילדים: "אחת הגננות ביקשה ממני לבוא ולעזור לה. כשבאתי ראיתי לנגד עיניי שלושה שולחנות, את האחד הזיזו לקיר, השני מלא אוכל ששפכו עליו וליד השולחן השלישי עמדו הילדים וזרקו אוכל אחד על השני. שמחה, צהלה ואושר עד אין קץ. התחלתי לגעור בילדים ולהטיף להם מוסר: 'אף אחד מכם אינו הולך היום להורים, אתם נשארים בבית הזה אם זה נעים לכם'. כמו זרם חשמלי עבר בכולם... ולאחר כמה דקות הבית היה מסודר. למחרת נעשיתי מטפלת קבועה".

ברכה וליפק הקימו את משפחתם ונולדו ילדיהם – מיכה (1941), אברהם (1944) וורדה (1955). לברכה לא היה קל עם הלינה המשותפת. כמטפלת לא חששה לומר להורים שלדעתה אין להפריד בין הורים לילדים בלינת הלילה. הייתה זו אמירה נועזת באותן שנים, אבל ברכה לא נכנעה ללחצים ועמדה על דעתה.
אך חלומות לחוד ומעשים לחוד. כאשר בנה שכב חולה, בבידוד, על פי הוראת רופא, היא רצה עד קצה הקיבוץ כדי לבלות עמו בלילות. רק בהתערבות הרופא, ד"ר ברקוביץ', התאפשר לה לישון ליד מיטת הילד.

ברכה ליוותה את קבוצת "אילה" עד סיום שנות החינוך במוסד הרי אפרים. בריאיון שערך עמה יגאל, נזכרה ברכה בילדים שקמו בבוקר לשיעור ללא שתייה חמה. היא החליטה להביא מהבית קומקום עם תה חם והשקתה את כל הילדים, עד שהוחלט במוסד להכין שתייה לפני השיעור הראשון.
ליפק היה נהג אוטובוס וברכה טיפלה בשלושת ילדיהם. בשעה ארבע הייתה רצה למוסד עם ילדיה ובילתה במחיצת חניכיה עד שש בערב. כאשר חזר האוטובוס, טיפל ליפק בילדים וברכה רצה להשכיב את ילדי קבוצתה במוסד.
כאשר עזבו הילדים את הקיבוץ, עברו על ברכה וליפק רגעים לא קלים. מיכה, אברהם, ורדה ובני משפחותיהם שמרו על קשר חם לאורך כל השנים, ותמכו בהם ככל שיכלו.
חוויה מיוחדת נכונה לברכה כאשר בתה, ורדה, הזמינה אותה לביתה לערב שבת. היא מספרת: "נזכרתי בביתי בפולין, איך כל בני משפחתי לבשו לבן וקידשו על החלה. זה היה נפלא".
בשנת 2000 נפטר ליפק.

בשנים האחרונות עבדה ברכה באלתם. כאשר עברה לחיות בבית הדר השתלבה בסדנה. תמיד התגאתה שיחד עם ליפק הייתה שותפה ליצירה היפה של בניית עין השופט.
אנו משתתפים בצערם של מיכה וג'ואנה, אברהם ורינה, ורדה ואלברט וכל בני המשפחה.
נזכור את ברכה בין בוניה של עין השופט, שחיה חיים מלאים במקום שהקימה ואהבה.

                                                                                                                                          עפרה בריל

ברכה נפטרה שבעת ימים בשנת 2007, והיא בת 91. השאירה אחריה את ילדיה - מיכה, אברהם, ורדה ובני משפחותיהם.