זאב לבנה (ליפמנוביץ)
בן בלומה ומרדכי
עלה ארצה-1934
נשוי לברכה
אב למיכה-1941, אברהם-1944 ורדה-1955

ליפק (זאב  לבנה) נפטר בשיבה טובה. 88 שנות חיים, מהן 66 בקיבוץ. 62 שנה של חיים יפים ושלמים עם ברכה, שלושה ילדים, שבעה נכדים ונינה אחת.
"על שלושה דברים חלמתי בנעוריי", אמר ליפק: "על עלייה ארצה, חיים בקיבוץ ועבודה חקלאית. שניים מהם הגשמתי בגדול – העלייה ארצה והחיים בקיבוץ, ואילו על העבודה החקלאית נאלצתי לוותר בצו הקיבוץ, לטובת 40 שנות עבודה בנהגות".

ליפק נולד בסוסנוביץ' פולין,...

זאב לבנה (ליפמנוביץ)
בן בלומה ומרדכי
עלה ארצה-1934
נשוי לברכה
אב למיכה-1941, אברהם-1944 ורדה-1955

ליפק (זאב  לבנה) נפטר בשיבה טובה. 88 שנות חיים, מהן 66 בקיבוץ. 62 שנה של חיים יפים ושלמים עם ברכה, שלושה ילדים, שבעה נכדים ונינה אחת.
"על שלושה דברים חלמתי בנעוריי", אמר ליפק: "על עלייה ארצה, חיים בקיבוץ ועבודה חקלאית. שניים מהם הגשמתי בגדול – העלייה ארצה והחיים בקיבוץ, ואילו על העבודה החקלאית נאלצתי לוותר בצו הקיבוץ, לטובת 40 שנות עבודה בנהגות".

ליפק נולד בסוסנוביץ' פולין, בנובמבר 1911, להוריו מרדכי ובלומה ליפמנוביץ – סוחרים במקצועם. שבעה אחים ואחיות היו לו. משפחתו כולה נספתה בשואה. ליפק לא הרבה לדבר על תקופה זו. אנחנו יודעים שהצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ב-1929,בה גם קיבל את כינויו , ליפק שמאז דבק בו,  הצטרף להכשרה של "החלוץ" בקאליש ולאחר מכן להכשרה בצ'נסטחובה.
ביולי 1934, הפליג ליפק באניית המעפילים הבלתי ליגלית הראשונה, המפורסמת "ואלוס", יחד עם  עוד כמה מחברי עין-השופט בדרכם לארץ-ישראל.
סיפור עלייתו של ליפק הוא סיפור מכונן, ועל קורותיו חזר בהזדמנויות שונות: היציאה מוורשה, טעות בניווט של נהג המונית, ההגעה לבלגרד, הנסיעה במונית לנמל פיראוס ביוון, העלייה על האנייה וההתרגשות העצומה עם הגיעו לחוף כפר ויתקין, ולאחר מכן לקיבוץ השוכן בחדרה.

עם עלייתו ארצה הצטייד ליפק בשני "אוצרות" יקרי ערך - אלבום תמונות, שנעלם בין גלי הים, ובנגולה – כלי פריטה שליווה אותו בדרכו. זיקתו למוזיקה נמשכה כל השנים והוא הנחיל אותה לילדיו. הוא היה מן הזמרים המובילים במקהלת הקיבוץ ובחגים.
בשנותיו הראשונות בקיבוץ עבד בבניין וסירב פעמיים לעבוד בנהגות, עד שנכנע לצו הקיבוץ ומשנת 1943 ההגה בידו. בתחילה נהג במשאית, מ-1949 הצטרף לחברת "השחר" ולאחר מכן לאגד. שותף לאירועים רבים של הפלמ"ח וההתיישבות העובדת.
ב-1945 הגיע בנסיעה סודית לאום רשרש (היום אילת ועקבה), יחד עם פלמ"חניקים ומורים, בהנחיית שמריהו גוטמן מנען.
במלחמת העצמאות עלה עם שיירות לגליל, ולאחר מכן, כאמור, קרוב לארבעים שנה נהג באגד, יחד עם חברינו נחמן שטיינמן, יעקב (שדל) תור, ואליעזר (דלילי) שניידר.
במשך עשרות שנים זכה בתואר "נהג זהיר" וכן לאות "אביר הדרכים". 
יחד עם ברכה חיו במשך 62 שנה, וגידלו את ילדיהם – מיכה שנולד ב-1941, אברהם שנולד ב-1944 וורדה שנולדה ב-1955. משפחתו היתה מרכז הוויית חייו של ליפק, שהשקיע בהם הרבה מסירות ואהבה – עד יומו האחרון.
ב-20 שנה האחרונות, מאז יצא לפנסיה עבד ליפק במשנקים וגם כאן הצטיין בדייקנות, מסירות וחוש טכני מצוין. באותן שנים טיפח את יצירתו - הכנת נרות דקורטיביים, ששמם הלך לפניהם – בקיבוץ וברחבי הארץ.
ליפק היה מעורב ואכפתי מאוד בכל המתרחש. נזכור אותו בין מקימיו ובוניו של  קיבוץ עין השופט.

                                                                                                                                              יגאל וילפנד

ליפק נפטר בשנת 2000. היה בן 88 שנים במותו. השאיר אחריו את ברכה אשתו, ילדיו-מיכה, ורדה, אבי ומשפחותיהם.