חנה רוזנזפט

נולדה: אוֹרוּשְהָזָה, הונגריה
15.02.1928
כ"ד שבט התרפ"ח

נפטרה: עין השופט
12.11.2012
כ"ז חשון התשע"ג

חנה רוזנזפט
בת יעקב ומרים גוטמן
עלתה ארצה 1947
נשואה לשמואל
אמא לנחמה (1950), עוזי (1952), שלומית (1957)

דברים בהלוויה:
חנה נולדה בשנת 1928, בעיירה אוֹרוּשְהַזָה, בדרום מערב הונגריה, קרוב לגבול עם רומניה. ילדותה עברה עליה בצל מלחמת העולם השנייה.
הוריה, מרים ויעקב גוטמן, היו בעלי חווה חקלאית קטנה. במשפחה היו חמש אחיות, כאשר חנה הייתה הבכורה שבהן. היא סיפרה שאביה דיבר תמיד על עליית המשפחה לפלשתינה.
בתום המלחמה, עם הכיבוש הרוסי, המשפחה גנבה את הגבול לאוסטריה, ומשם הגיעו לאיטליה במסע עמוס תלאות. באיטליה נוצר הקשר עם אנשי "השומר הצעיר" ובנות המשפחה הצטרפו לתנועה.
חוות המשפחה נמסרה לתנועת "השומר הצעיר", עם יציאתם מהונגריה בתום המלחמה (1945), והפכה למקום הכשרה לבוגרי התנועה, לקראת עלייתם לארץ.
בשנת 1947 עלתה חנה עם שלוש מאחיותיה בעלייה בלתי לגאלית לארץ, על סיפון אוניה קטנטנה בשם "שבתאי לוז'נסקי".
חנה מספרת: "בבואנו לחוף ניצנים שקעה האנייה בחול. הבדואים הלשינו על כך לאנגלים. אנשי היישוב חילצו אותנו מהאונייה והתערבבו בתוכנו, אך האנגלים הקיפו את כולנו, והוכנסנו – יחד עם אנשי היישוב – למחנה ניצנים. לאחר מכן נלקחנו לקפריסין. ניסינו להתנגד בכוח, אך הוכרענו על ידי גז מדמיע. אנשי כפר וורבורג ובאר טוביה היו עימנו – המושבים נשארו ריקים.
בקפריסין הדריכו אותנו אנשי המושבים "איך להיות ישראלים". בינתיים עירערה הסוכנות על לקיחת אנשי היישוב לקפריסין. סוכם כי יִבְחְנוּ את האנשים, וכל מי שיידע מה קורה בארץ – ישוחרר. תודרכנו כמה עולה כרטיס אוטובוס, מהם מחירי המזון, איך מתנהגים וכו'. עברנו את 'הבחינה' וחזרנו לארץ".

חנה הצטרפה לגרעין שהגיע לקיבוץ בית זרע, שם היא נפגשה עם חברי גרעין "הכובש", שלימים הגיעו לחיי קבע בעין השופט. בבית זרע היא הכירה את שמואל, והשניים נישאו. הם עברו לקיבוץ גזית אך לא מצאו את מקומם שם. בעקבות הקשר החברי עם גרעין "הכובש" הם הגיעו לעין השופט ומצאו כאן את ביתם (1949).
שמואל וחנה הקימו את משפחתם ונולדו ילדיהם: נחמה (1950), עוזי (1952) ושלומית (1957).
חנה השתלבה בחיי הקיבוץ ועבדה במטבח הילדים בחריצות רבה.
הוריה, יעקב ומרים, עלו לארץ והתגוררו במעברת כרכור. ב- 1958 הם הצטרפו לקיבוץ במעמד הורים. אבא גוטמן הפך במהרה למוסד בפני עצמו. הוא בנה את ענף החצרנות והקים מחסן מטופח להפליא. תחביבו היה גידול יונים, ועשרות יונים קיננו בכל מקום סביבו.
במחסן של סבא גוטמן היה אוסף בלתי נדלה של פריטים שנאספו מפינות שונות בקיבוץ והוא הפך למקום בילוי קסום לילדים, שמצאו שם כל מה שהם מבקשים.
אמא גוטמן רכנה תמיד על מכונת התפירה ועסקה בתיקוני בגדים.
חנה הלכה בעקבות אימה ועברה לעבוד במתפרה. שנים היא הייתה חלק מצוות התופרות, העוסקות בתפירת בגדי ילדים.
בחיי המשפחה, חנה תמיד הייתה לצידו של שמואל, תומכת בו בכל מצוקותיו, לא נותנת לו ליפול, ומנסה לנתב את החיים למקום טוב יותר.
מכות הגורל ניחתו על המשפחה, והקשה מכולן - פטירתו של הבן עוזי בשנת 2000, לאחר מחלה קשה. עוזי השאיר אחריו את משפחתו היפה שהקים עם ליאורה ושלושת ילדיהם.
מותו של עוזי פגע קשה במשפחה כולה. חמש שנים לאחר מותו של עוזי - הלך לעולמו גם שמואל (2005).
במכתב פרידה משמואל כתבה חנה: "היו לנו רגעים של אושר. דרכנו המשותפת הייתה ארוכה ולא תמיד סלולה. ...אהבתי את שתי עיניך בהן השתקפה נפשך. כאבתי את המכאובים שהשתדלת להסתיר. לא קל היה לעזור לך, כי הסתגרת בהם"...

חנה הייתה מאותם אנשים שקטים המתהלכים בינינו בטפיפות רגלים חרישיות, עד שלא פעם אנו שוכחים על קיומם. בשקט המיוחד לה בנתה חיים שלמים, וגם בקשיים שנתקלה לא הורגשה מחאתה - אם הייתה כזאת.
בשנותיה האחרונות, שהיו מרובות בקשיים ומחלות, היא חייתה בבית הדר, נסעדת ע"י משפחתה הקטנה, חברוֹת קרובות וצוות הבית.
נוחי בשלום חנה, נפש טובה, החיים לא האירו לך פניהם, אך ידעת ומצאת את שביל הזהב.
למשפחה כולה – הבנות נחמה ושלומית, הכלה ליאורה, תשעת הנכדים והאחיות - ניחומים עם לכתה של חנה יקירתכם.
עופרה בריל

חנה נפטרה בשנת 2012 והיא בת 84 שנים. השאירה אחריה את בנותיה – נחמה ושלומית, משפחותיהן, משפחתו של עוזי ז"ל, ארבעת אחיותיה – תמר, שושנה, לאה, אהובה ומשפחותיהן.

רוזנזפט עוזי