|
חנן לפיד (לסר)
בן וָאלי ומרדכי
עלה ארצה-1936
נשוי למלי
אב לדלית-1943, גדעון-1949 ונועם-1954
חנן נולד ב-1911 כהנס-הרמן לסר בפוזנן, שהיתה חלק מגרמניה, והיום שייכת לפולין. הוריו מקס וילי לסר היו משפחה מתבוללת שהייתה רחוקה מיהדות ומציונות.
משפחתו, עתירת ממון ובעלת אמצעים עברה, עוד בהיותו ילד, לברנדנבורג שליד ברלין, שם היה בבעלותם מפעל לייצור מכונות חקלאיות. בצילומים דהים מאותם הימים אנו רואים בית משפחה גדול ולפניו מכוניות מפוארת של אותה תקופה.
בחופשות נסע הילד חנן עם האומנת שלו וסבתו לחופשה בוונציה. הנעורים עוברים עליו ועל שני אחיו בְּבַּית עם מורשת תרבות קלאסית, שבו הכול מנגנים ועוסקים באמנויות – בצל האב, קצין בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
...
|
|
חנן לפיד (לסר)
בן וָאלי ומרדכי
עלה ארצה-1936
נשוי למלי
אב לדלית-1943, גדעון-1949 ונועם-1954
חנן נולד ב-1911 כהנס-הרמן לסר בפוזנן, שהיתה חלק מגרמניה, והיום שייכת לפולין. הוריו מקס וילי לסר היו משפחה מתבוללת שהייתה רחוקה מיהדות ומציונות.
משפחתו, עתירת ממון ובעלת אמצעים עברה, עוד בהיותו ילד, לברנדנבורג שליד ברלין, שם היה בבעלותם מפעל לייצור מכונות חקלאיות. בצילומים דהים מאותם הימים אנו רואים בית משפחה גדול ולפניו מכוניות מפוארת של אותה תקופה.
בחופשות נסע הילד חנן עם האומנת שלו וסבתו לחופשה בוונציה. הנעורים עוברים עליו ועל שני אחיו בְּבַּית עם מורשת תרבות קלאסית, שבו הכול מנגנים ועוסקים באמנויות – בצל האב, קצין בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
עם התבגרותו התחיל בלימודי הדפוס והגרפיקה. ידע זה שרכש בנעוריו ילווה אותו כעיסוק וכתחביב במשך כל חייו. שנות בגרותו הראשונות הן תקופת הסער של עליית הנאצים לשלטון בגרמניה וחנן מתקשה כיהודי למצוא עבודה במקצוע שרכש. הוא חש את אווירת האנטישמיות בכול וצפה את הסערה הקרבה והולכת. חנן היה הראשון בבני המשפחה שתבע מהוריו את עזיבת גרמניה.
משפחתו, בבריחתה החפוזה מגרמניה ממחישה את הביטוי הקיצוני והשלם של הטרגדיה היהודית. האח הצעיר מצליח לברוח למערב, לארה"ב. אחיו הבוגר נודד אל הדרום, לאוסטרליה. האם יוצאת אל הדרך היחידה שנשארה פתוחה – אל המזרח, ומגיעה עד שנחאי. אביו שאינו מאמין כי לו, קצין גרמני, יאונה כל רע נשאר בגרמניה עד להשמדתו.
חנן ברח לארץ-ישראל והגיע ב-1936 לירושלים. כאן הוא מוצא פרנסות לעת מצוא, אך מתקשה להיקלט. קשיי שפה ופרנסה מביאים אותו עד פת-לחם, עד שהוא מתנדב לקבוצת שמירה שנשלחת לג'וערה מטעם מוסדות היישוב.
גם אם עד יומו האחרון נשאר חנן "היקה הברלינאי" המתקשה בשפה העברית, הרי מיד עם בואו לעין-השופט הוא מתאהב בנוף, בעבודת המרעה ובהליכה בגבעות אחר הצאן.
כאן הוא פוגש במלי ויחד הם בונים את קינם המשפחתי. כישוריו בציור ובגרפיקה מובילים אותו באופן טבעי ליצירת קישוטים בחדר האוכל בימי חג. דיאגרמות ומודעות מפרי מכחולו מקשטים את לוח המודעות. עיתון הקיבוץ זוכה לעיטוריו המיוחדים. הסמלים אותם יצר עבור האולם ומיברג משמשים עד היום.
יומו הגדול של חנן מגיע עם התנדבותו לבריגדה במלחמת העולם השנייה. בגיוס ובמלחמה בנאצים ראה שליחות ומשימה אישית ממדרגה עליונה. חוויות השירות הממושך במצרים ליוו את סיפוריו עד יומו האחרון.
כאן הוא נפגש עם המשורר יהודה עמיחי שהיה חברו לשרות והנציח אותו בשיר.
עם שובו מהבריגדה ב-1946 לא היה זה כבר אותו חנן. המחלה הקשה אותה נשא עד סוף ימיו החלה לתת בו את אותותיה. בתחילה הוא עבד במחסן בגדי החברים, שם הוא השקיע את מרצו, אך מחשבותיו היו בציור ובאמנות. נופי הארץ, ובעיקר נופי הגבעות המקיפות את הקיבוץ, מופיעים בציוריו בסגנון מיוחד ואופייני.
בעת שירותו בצבא נולדה הבת הבכורה, דלית (1943). עם שובו נולדו הבנים גדעון (1949) ונועם (1954). חנן היה מאושר.
עוברות השנים, וחנן מרותק אל הבית עם מלי. יציאות קצרות של טיול בוקר מפגישות אותו עם חבריו וסביבתו. החיוך וההומור הטוב לא מַשִים משפתיו. חידודי הלשון המיוחדים שלו זוכים להתפרצויות צחוק מכל שומע.
בני המשפחה באו לראותו מכל רחבי העולם, וחנן נאבק על כל יום נוסף בחיים.
חתנו צבי הראל (צ'יבי) קיבוץ מזרע
בחול המועד פסח תשמ"ג (1983), ביום אביב יפה, נפרד חנן מכל אוהביו לנצח. היה בן 72 במותו. השאיר אחריו את אשתו מלי וילדיו – דלית, גדעון ונועם ומשפחותיהם.
|
